1. במה
  2. ביקורות

"אינטימדאנס 2016": שוברים את הכלים ולא משחקים

פסטיבל המחול הביא לבמה עבודות מרתקות שהתעמקו בחוקי המשחק המשתנים, התרחקו מהטקסט והמשיכו במגמת התנערות היוצרים ממוסכמות קבועות, תוך יצירת מצע מזמין להגשמת ייעודה האמיתי של האמנות - מראה נטולת מסננים למציאות

הפקעתו של הגוף מהאישה בשם המדע. "מופעי ההיסטריה" (צילום: גדי דגון)פסטיבל אינטימדאנס עמד השנה בסימן "חוקי המשחק", והזמין את היוצרים להגיב לשינויים במנגנונים ובחוקים שמעצבים ומנהלים את הווייתו של האדם בעולם - מצורות ידע ותקשורת ועד דפוסי השיח, מהגדרות זהות ומגדר ועד תפיסות חברתיות ופוליטיות. הפסטיבל, בניהולם האמנותי של נאוה צוקרמן, יאיר ורדי וטל יחס, כלל תשע בכורות, ניסוי פרפורמטיבי ("מחקר זמן-גוף") של האמן דניאל לנדאו ועבודה אורחת - "Come Jump with Me" של יוסי ברג ועודד גרף.     

כמה מהעבודות התמקדו בגוף שמונע על ידי כללי משחק חיצוניים. מעיין כהן-מרציאנו מציגה ב-"מוזיקה של ערסים בהיכל התרבות" את גופה שלה - אישה שהיא דור שלישי לעלייה המזרחית - כזירת קונפליקט בין "אנחנו" ו-"הם". דרך תנועה וטקסט היא מציפה אסופת ניגודים - אפסנאות לעומת מודיעין (בצבא), תרגילי בלט לעומת נענועי כתפיים - כשהסיום נדמה כהפנמה בלתי נמנעת של חוקי התמרון בין הזהויות: "אני שומעת זוהר (ארגוב) אבל בווליום נמוך שלא ישמעו, ולמדתי לשמוע באך, גם בווליום נמוך". בעבודתם של תמי ורונן יצחקי, "שלא להרבות בדברים", הופך גופה של יצחקי, הלכה למעשה, לקנבס/לוח עליו היא מסמנת באמצעות מדבקות, חיצי מטרה ודגלים את ה-"מלאי" הנראה והבלתי נראה שמוטבע בו - כתמי לידה וקעקועים, בעיות בריאות, נקודות ציון ביוגרפיות אמיתיות (לידות ותעודות לימודים) ובדיוניות (פרס ישראל למחול ופרס אבירות ממלכת אנגליה), ואפילו פנטזיות לגבי העתיד. » אינטימדאנס 2016 - לכל הפרטים»  עכבר במה - לכל הכתבות» הצצה ראשונה ל"עלובי החיים"» העונה החמה: המדריך למופעי המחול של הקיץ

אפליקציות היכרויות של תרבות הגייז. "מכונות של עוד" (צילום: גדי דגון)דימוי גופני שנלקח אל נקודת הקיצון עולה גם כן בעבודות השונות. "הצפה", עבודתן של הכוריאוגרפית והרקדנית אלה רוטשילד והאמנית הרב תחומית ניבי אלרואי, מציגה תמונה אפוקליפטית של "היום שאחרי": אישה בזירת אסון מנסה לארגן מחדש שאריות אפורות וכעורות של עולם שהיה ואיננו. רוטשילד יוצרת בעבודה מחול של מחוות מצוקה (חיפוש אחר מים, התבוננות דרך משקפת), ולתוך תלישותה הקיומית חודרים ללא הרף זיכרונות מ-"הזמן שלפני" בצורת גלויות צבעוניות של אתרים בעולם. בעבודה "Here Comes The Hit" הופכים דרור ליברמן וקזויו שיונוירי את הקצנת דפוסי השיח והתקשורת לזירת קרב דמוית-WWF בה נאבקים השניים זה בזה באלימות חסרת גבולות ועכבות. במהלך הדרגתי עוברת שיניורו מפסיביות מוחלטת לתקיפה אקטיבית, כשם שהשניים מחליפים את ההתמקדות זה בזה בהצגה לראווה של אלימות לקהל.  

השפעתם של חוקי המשחק על היחיד נחשפת גם בהקשר למרחבים ספציפיים, כמו אפליקציות ההיכרויות של תרבות הגייז שניצבת במרכז עבודתם של ג'ואל בריי ועודד רונן, "מכונות של עוד". בתוך "תן וקח" תנועתי ומילולי שמתקיים בין השניים, מוצגים האתרים כזירה שבה נדרש היחיד ללמוד את המילים המזמינות וההתנהגויות הנכונות כדי להפוך ל"סיפור הצלחה הומואי". בפועל, שוק הגופים הזה רק מעצים את הפער בין הפסאדה החיצונית של כסף, נסיעות וזיונים לצורך האמיתי להשתייך ולהיות נאהב. מרחב האימהות, שחוקיו משתנים לחלוטין בגלל מחלה קשה של ילד, מוצג בעבודה "לא עלינו" של דנה רוטנברג ונעה מרק-עופר. הטלטלה שעוברת על האם מודגמת על-ידי מרק-עופר ברגעים שבהם היא, תרתי משמע, מטפסת על קירות ומנסה ללכת בלי למעוד גם בעיניים מכוסות. פעולות היומיום הופכות במצב זה למחול הישרדותי: תהליך הכנת תרופות מוצג כמעין תכנית בישול שבה דואגים ל"צילחות המושלם", והחיפוש אחר מטפלת הופך למסע "שיווק" של הילד והמשפחה - "זה קשה? לא, זה אתגר! אנחנו משפחה נורמלית, יש לנו חיים נורמליים!"ללכת בלי למעוד. "לא עלינו" (צילום גדי דגון)המימד הפוליטי עולה מתוך התכנים והיחסים שנבנים עם הקהל בכמה עבודות. "הכל טוב", מופע הרצאה של רותם תש"ח, מציף את האופן שבו ההוויה הקיומית כאן מעוררת צורך תמידי בבידור, ומעלה תהיות על כוחה של אג'נדת ה-"אמנות שמגיבה למציאות". דרך התייחסות לצילומים מהמציאות הישראלית והעולמית, ציורים מתולדות האמנות ותמונות מיצירות מחול אייקוניות, תש"ח מצביע באירוניה על "כוריאוגרפיית האקטואליה" שהיא מלהיבה יותר מכל פרויקט מחול שנעשה אי פעם ועל "ההפקות המקומיות" (כיבוש, פיגועים, טקסי זיכרון) כספקיות רייטינג. עבודתה של עדילי ליברמן, "מופעי ההיסטריה", בנויה גם כן כמופע-הרצאה המשחזר את מופעי הראווה של היסטריה נשית שהוצגו ב-"מוזיאון הפתולוגי החי" שהקים הנוירולוג ז'אן מרטין שרקו במאה ה-19. השלבים ההיסטריים מודגמים בפני הקהל באופן פיזי ותנועתי (מרשים ביותר, יש לציין), אך בו זמנית נחשפת גם הפקעתו של הגוף מהאישה בשם המדע: ליברמן (בתפקיד שרקו) מבקשת מהצופים לבחור את הנקודות בגוף שעליהן תלחץ כדי לעורר אצל הנשים התקף היסטרי, ואף מעודדת אותם לתעד במצלמותיהן את רגעי הפרכוס, העוויתות והצרחות.

היצירה המשותפת "כל ההליכונים מיואשים 2" (טל אלפרשטיין, טל אדלר אריאלי, אייר בלומברג, רז גלוזמן, מירב דגן, ניר סגל ויהונתן רון) מציבה את עצמה מול הקהל כמכונת שיחה עם חוקים תנועתיים מוגדרים. מבעד לדינאמיקה של הליכה/ריצה שאינן מובילות לשום מקום, ושיחות חולין על ההווה והעתיד שתכליתן גם כן לא ברורה בכל רגע נתון, מצליחה העבודה לצקת לתוך עצמה תוכן פוליטי דווקא מתוך תגובות הצופים אליה: קריאות ביניים של תסכול מהמתרחש הפכו למופע חי של התנהגות "טוקבקיסטית" שמגיבה בהתלהמות במקום לנצל את ההזמנה שניתנה מראש להיכנס אל תוך העבודה (שני הליכונים נותרו ריקים למטרה זו), וכך להציף שאלות ותהיות לגיטימיות על תוכן ומהות במסגרת שיחה ודיאלוג.       מכונת שיחה. "כל ההליכונים מיואשים" (צילום: גדי דגון)

העבודות שהוצגו השנה באינטימדאנס היו מגוונות ברמת התוכן, על אף שקשה לומר שכולן התכתבו בצורה הדוקה עם תימת הפסטיבל. נראה גם כי כמה מהן מזמינות חיפוש וחקירה נוספים שבמסגרתם יבשיל הרעיון לכדי תוצר מגובש יותר. למרות השוני ביניהן, היבט צורני אחד מקשר בין כל העבודות והוא דחיקתו של הטקסט את התנועה המחולית עד להיעלמותה המוחלטת (כמעט). חשוב להדגיש כי תהליך זה אינו בלעדי לעבודות שעלו באינטימדאנס, אלא מייצג מהלך כולל ורחב יותר המשקף את השינוי בחוקי המשחק במחול (בכלל), ובראשם ההתנערות של יוצרים ממוסכמות קבועות מראש המגדירות מהו ריקוד ומהי כוריאוגרפיה. מדובר בעמדה הפגנתית של "שבירת כלים" שאפשר (במקרים מסוימים גם) בצדק לבקר אותה, אך לא לשלול אותה באופן גורף, ולו רק בזכות הרגעים שבהם חושף החיבור בין הטקסט לגוף הנע איזו אמת על החברה ועל האמנות. יתרה מזאת, ודווקא בזמן שבו הביטוי המובהק ביותר של חוקי המשחק המשתנים כאן הוא ההשתקה, ניתן לראות בכך הזמנה ליצור, לדבר ולהיות נוכחים - ובהיענות להזמנה זו - ניסיון להגשים דרך המחול את ייעודה של האמנות: להוות מראה למציאות.       אינטימדאנס 2016 - תיאטרון תמונע, 22-23.7

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>