1. לילה
  2. אורבני

16 סיבות לאהוב את תל אביב: תרבות ואמנות

כי רק בעיר הזו יש רוק נשי בועט ובולט, כי רק בעיר הזו יש פסטיבל להט"בים לוהט כי רק בעיר הזו אפשר לראות קולנוע כמו שצריך - 16 סיבות תרבותיות לאהוב את תל אביב

כל הסיבות לאהוב את תל אביב השנה:» 11 סיבות לאהוב את תל אביב: אוכל» 23 סיבות לאהוב את תל אביב: לילה

בגלל המותגים הסקנדינביים

את H&M אתם כבר מכירים, אבל השנה הגיעו לעיר חברים חדשים מסקנדינביה. כמעט עשרה מותגים עצמאיים, בעיקר מקופנהגן ושטוקהולם, מצאו בתל אביב בית חם השנה, הרבה בזכות אוהד סרויה ואמילי שיינר מדה בראנצ', חברת 911 אופנה העומדת מאחורי רשת החנויות סטורי, ושירה דולינגר מבוטיק ורנר. שבוע האופנה הדני, שתופס תאוצה ומושך קהל וקניינים מרחבי העולם, לצד נוכחות גבוהה של מותגים סקנדינביים ביריד האופנה ברד אנד באטר, אחראים במידה לא מבוטלת לגל הזה, אבל את הקרדיט חייבים לתת בסופו של דבר למותגים עצמם. אז מה מאפיין אותם? חומרי גלם איכותיים, הקפדה על פרטים ותרגום מוצלח של טרנדים, יחד עם צבעוניות רעננה, מחירים נגישים ומעל לכל - המרכיב החמקמק הזה שקוראים לו קול.(הילה הראל).

כולם רוצים מותגים סקנדינביים. תור אופייני ב-H&M (צילום: תומר אפלבאום)בגלל הפועל

הפועל תל אביב כדורסל היתה יכולה להיכנע. ארבע עונות מוצלחות הביאו אותה למרחק נגיעה מחזרה לליגת העל, למקום שהיא והאוהדים שלה ראויים לו. אבל הפסד בסדרת הגמר למ.כ הבקעה וההצעה שקיבלה ממינהלת הליגה – לעלות בכל זאת – שלחו את חברי עמותת הפועל אוסישקין להצביע על גורלם. אף אחד לא באמת היה מאשים את הפועל אם היתה נכנעת ובוחרת לחזור לבמת הכדורסל המרכזית – עד כמה שמשהו יכול להיות מרכזי בענף הזה – גם אם לא דרך המגרש. אלא שהקבוצה הזו, שהוקמה על ידי אוהדיה ומתיימרת לייצג משהו אחר בנוף הספורטיבי, הגיעה לרגע האמת, ויתרה על ההצעה, המשיכה עוד עונה בליגה הלאומית כדי לנסות לעלות בכוחות עצמה, ובעיקר – נשארה נאמנה לעצמה ולערכים שלה. לא דבר של מה בכך, לא בספורט ולא מחוצה לו. (אבישי זילברברג).

קבוצה של האוהדים. הפועל תל אביב כדורסל

בגלל יהוא ירון

כבר לא מעט שנים עברו מאז שיהוא ירון הוכתר כנסיך האינדי הישראלי. הוא רקע ברגליים יחפות מאחורי הקונטרבס באלבומים של אביב גדג’, דניאלה ספקטור, אדם בן־אמיתי, צח דרורי ונועה גולנדסקי, כחלק מפאניק אנסמבל ועוד ועוד, אבל רק ב־2011 הפך סוף סוף מנסיך למלך. זה קרה כבר בינואר, כשהוציא את אלבום הבכורה היפהפה והמורכב שלו "דברים יומיומיים כאלה", שגורם לך להרגיש כאילו אתה יושב מאחורי פרגוד בתא הווידוי בכנסייה ומקשיב. מאז הוא לא נח. הוא הפיק את אלבומו של נפתלי אלטר, את זה של רני שחר, הוציא עם חבריו לקטב מרירי את אלבומם המאתגר השלישי "קסמים לסבל", עשה מטעמים מ"שיר ליל שבת, של סשה ארגוב בפרויקט "עבודות אספלט", ותכף נקבל ממנו גם את אלבום הקאברים של רות דולורס וייס ואת זה של גריי הצעירים. אם הוא לא היה גם מתארס השנה לבת זוגו המוכשרת מירב שחם, הוא בכלל היה מושלם. (קליה מור).

» יהוא ירון בהופעה - לכל הפרטים» דברים יומיומיים כאלה: יהוא ירון ביצירת מופת שעוד תהדהד

הנסיך הפך למלך. יהוא ירון בקליפ "לא זמן טוב"

בגלל שיש פה רוקנרול נשי

בימים אפלים אלו, שלא היו מביישים את שלטונם של וולדמורט והסוהרסנים שולקי הנשמות שלו, נחמד לגלות שמה שהכי איפיין את הרוק הישראלי השנה – חוץ מהעובדה שהיה הרבה כזה, ומצוין – זה שבפרונט שלו עמדו לא מעט נשים, רובן מעדיפות לא להתעסק עם גברים על רקע רומנטי. עינב ג'קסון כהן הוציאה את "עץ נופל ביער" (שהמשפט "כמה שהעיר הזאת ואני זה לא כוחות" מתוכו הוא אחד המשפטים היפים והמדויקים שנכתבו על תל אביב); נעם נבו הפציצה עם "פירורים"; מעיין הירשביין, ב"ממלכת עד שֶ", הפכה את "לאט לאט" של שלום חנוך (בעזרתה של קרני פוסטל) לשיר אהבה נשי סקסי ובזקה סביבו עוד סוכר חום מותך מתוך ספר בישול צבעוני; דנה עדיני הראתה שיש בה צדדים פחות מתוקים ב"אשליה" המפתיע; שירלי קונס מילאה את הלב עם "מחוץ לתמונה"; נועה בנתור שברה אותו עם “Modern Grace”; נילי פינק היא המצטרפת החדשה והמעולה; וזאת רשימה חלקית בהחלט. מדיר מי שמדיר אחרון. (קליה מור).

» עצמאיות בשטח: כך השתלט המין הנשי על סצנת האינדי המקומית

לא צריך גברים. עינב ג'קסון כהן בקליפ "שיר הרס"

בגלל הקולנוע הקווירי הלוהט

אחד הדברים המרגשים שהתרחשו השנה בהקשר הלהט”בי הוא ללא ספק פריצתו הגדולה (טוב, הכל בפרופורציה, כן?) של הקולנוע הלהט”בי המקומי. “ג’ו + בל” של רוני קידר, העוסק בשתי בחורות לא רגילות שמסתבכות בפרשיית רצח בתל אביב, בורחות יחד לשדרות ומתאהבות זו בזו, הגיע לפסטיבל הסרטים ההומו־לסבי החשוב אאוטפסט בלוס אנג’לס, נרכש להפצה בחו”ל ובחודש שעבר הגיע גם לספריית ה־VOD שלכם, כלומר – ללב המיינסטרים. והוא לא לבד: “נמס בגשם”, סרטו של דורון ערן בכיכובה של חן יאני, הוא הסרט העלילתי הראשון בתולדות הקולנוע הישראלי העוסק בהתמודדות הורים עם ילדה טרנסג’נדרית, ונוצר בעקבות הרצח האכזרי בברנוער. הוא הוקרן בבכורה חגיגית בפסטיבל הקולנוע הגאה הבינלאומי TLVFest, השתתף בפסטיבלים באיטליה, בצרפת ובמונטריאול והוכתר כסרט הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי בבריסל. גם הוא הצליח לפרוץ את נישת הסינמטקים והפסטיבלים, ויגיע להקרנות מסחריות ברחבי הארץ בעוד כשבועיים. כל זה עוד לפני שהזכרנו את תומר היימן, שקיבל השנה פרס מיוחד על עשייתו הקולנועית ב־TLVFest ושיחרר את סרטו “למלכה אין כתר”.אבל התופעה אינה מתבטאת רק בפריצתם של סרטים ספציפיים, אלא גם בהצלחתם הכבירה של פסטיבלי הקולנוע הלהט”ביים בעיר, ובראשם ה־TLVFest ולסבית קטלנית. ה־TLVFest, שנאבק בימים אלו ממש על המשך קיומו בעקבות איום בקיצוצים מטעם מועצת הקולנוע, חגג השנה יום הולדת שש בפסטיבל גדול במיוחד, שכלל לא רק מגוון רחב של סרטים מהארץ ומהעולם, אלא גם פאנלים שונים ואורחים מיוחדים, כמו הלהקה הלסבית מאוסלו The Hungry Hearts, אמן הבמה הבריטי לאזלו פרלמן, שאנטל (מלכת חיי הלילה של ברלין) ואמן הדראג אוסיו לירוי, שקיים כיתת אמן למלכות ומלכי דראג מקומיים. גם פסטיבל הקולנוע לסבית קטלנית, מבית היוצר של דנה זיו, ענת ניר וליאור אלפנט, שהתקיים השנה זו הפעם הרביעית, עשה קפיצת מדרגה משמעותית כשהפך לפסטיבל בן יומיים והתקיים ברב חן בדיזנגוף, כלומר – במיקום סופר מרכזי. הפסטיבל לא הסתפק בסרטים שהציג, ובהם “תפרים” של עדיה אמרי אור (בהשתתפות ריקי בליך ושירה קצנלנבוגן), “נטלי” של כרם בלומברג, “מעבר לחלון” של חן שומוביץ ו”ימי צילום” של אוריין ברקי, וכלל גם תערוכה מיוחדת, “Her Body”, שעסקה במרחב הגוף הנשי.

הקנוניזציה של הפסטיבלים האלו וביסוס מעמדם כאירועים מרכזיים בקהילה ומחוץ לה הורגשו השנה במיוחד, ושימשו דוגמה נוספת לפריצתו של הקולנוע הישראלי הגאה. אבל אם בא לכם להתענג על קולנוע להט"בי משובח שעדיין לא הגיע לבתי הקולנוע, וכולל גברים גבריים, גברים נשיים, פסקול הורס, תלבושות מעלפות, הופעות אורח של סלבס ורקדניות בהשראת אתי פולישוק - חפשו ביוטיוב את הסרטונים של אריסה. מובטחת לכם חוויה קולינרית קצרה אך משובבת נפש. (גיא ארליך).

» פסטיבל לקולנוע גאה 2011 בסינמטק תל אביב

גאים לחיות בעיר הזאת. טריילר ג'ו+בל

בגלל "שדה 21" של בת־שבע

עושה חשק לקפוץ מהחלון, ואז לחזור כדי לראות אותם עוד פעם.

» שדה 21 - לכל הפרטים» שדה 21: אוהד נהרין שובר את החוקים

שוב ושוב. שדה 21, בת שבעבגלל החוג לתולדות המוזיקה

החוג שמסביר לנו כל מה שלא ידענו על האנרכיזם של אתניקס ועל התמודדותו הפוסט טראומטית של הרוק הישראלי עם מלחמת לבנון הראשונה נולד באוקטובר 2003 בקפה תם והתגלגל למשכנו הנוכחי בקוזה נוסטרה ב־2009. אבל רק השנה, כשחגג 100 מפגשים, עלה גם לרשת וצבר חקיינים מתחום הספרות, הפך רשמית למוסד. אין סיבה לנסוע עד רמת אביב. (קליה מור).

מאתניקס למלחמת לבנון השנייה. החוג לתולדות המוזיקהבגלל “סליחה איך מגיעים מכאן”

אינסוף ספרים נכתבו על תל אביב, אבל רק סופר טוב ממש יכול לתפוס את המהות החמקמקה שלה בלי לצאת בנאלי. אם יש ספר אחד השנה שאפשר לחלוק לו מחמאה כזו, הרי זה “סליחה איך מגיעים לכאן” של אברי הרלינג (הוצאת כרמל). הסיפורים שנשזרים זה בזה בספרו של הרלינג אמנם מתרחשים ברחובות המוכרים של דרום העיר, אבל בו בזמן גם מתקיימים בטריטוריה לא מוכרת, שההתרחשות בה נעה בין היומיומי לסוריאליסטי והמופלא. בתוך ההוויה העירונית הוא שותל אפיזודות מתוך עיירה מזרח אירופית בדויה ויוצר תמהיל מפתיע, שכולו מסע מן החיים אל המוות וחזרה, בקול חד פעמי, מלא הומור וחמלה. (נטע הלפרין).

הכי תל אביבי שיש. עטיפת הספר "סליחה איך מגיעים מכאן?"בגלל מכבי (לא זאת שאתם חושבים)

הסוף ידוע: הפסד בדרבי משער נגיחה של בלם אדום, מאמן שמפוטר, עוד עונה שהולכת. גם ההתחלה מוכרת: תקציב חסר תקדים, רכש מסיבי, כוכבים, ציפיות. מה שעדיין לא פוצח זה מה שקורה שם באמצע – מה עומד מאחורי ההתרחשויות הבלתי מוסברות שגורמות למכבי תל אביב בכדורגל להיות כבר עשר שנים ההצגה הכי טובה בעיר. (עומר שוברט).

ההצגה הכי שווה בעיר. מכבי תל אביב כדורגל

בגלל שיש איפה לראות סרטים כמו בן אדם

השנה חזרה הסינמה לסיטי, כשתושבי מרכז העיר שבו לצעוד רגלית אל קולנוע רב חן דיזנגוף, שסיים להשתפץ. ארבעה אולמות חדישים, מתוכם אחד ענקי, ואפשרות להקרנה דיגיטלית ותלת ממדית, החליפו לטובה את הקולנוע המיושן שעמד שם קודם. בית הקולנוע השכן, לב בדיזנגוף סנטר, המשיך לשמר את מעמדו כאימפריה, ואף הודיע על פתיחת עשרה אולמות חדשים בעתיד הקרוב. קולנוע גת, עם האולם הבודד והמפואר שלו, נותר הקולנוע השכונתי האיכותי ביותר בעיר, והשנה נסגרה עם מעברו של הסינמטק האהוב אל משכנו החדש והמרהיב. את המגה פלקסים והמגה ערסים שבאים איתם נחזיר עתה לקהל היעד הטבעי שלהם: אנשים שגרים בראשון. (אורון שמיר).

» תרבות תחת בנייה: האם השיפוצים במוסדות התרבות בתל אביב יצילו אותם?

זה שלנו. האולמות החדשים בסינמטקבגלל סהר עזימי רקדן, נשא וגיבור מקומי.

» Cell in a human scale » פסטיבל הרמת מסך 2011: טעויות של מתחיליםCell in a human scale (צילום: adika)בגלל DoverD 

כי מתי בפעם האחרונה ראיתם כאן אמן רחוב מוכשר שלא מקשקש על קירות בניינים בחשאי, אלא אשכרה עובד עם עיריית תל אביב ומייצר אמנות סופר מגניבה? כך זכינו השנה לבובות בעלי חיים בתאי מיחזור ולמדרגות נעות בעירייה שפשוט כיף להסתכל עליהן, ולא בהכרח לטפס עליהן לקומה הבאה (ולכן מעתה קראו להן: מדרגות נאות). (מיכל גרוסברג).

» זה בקבוק! זה מיחזור! זו ציפור מפלסטיק!

עם העירייה, לא נגדה. דובר דיבגלל להקות דאחקה

הם צעירים, עושים מוזיקה עצמאית ויודעים שאף אחד מחוץ לתל אביב לא ירצה לשמוע אותם בחיים, אז הם יוצרים בשביל תל אביבים. בשנה האחרונה מסתובבות כאן כל מיני להקות שלא אוהבות לתייג את עצמן כאירוניות־אך־נורא־מודעות־לעצמן, אבל הן באמת נורא אירוניות ונורא מודעות לעצמן. הרכבים כמו להקת מונטי פיורי וגלקסי. את להקת גלקסי סוחף איתמר פינצי סוחף יחד עם המתופף גל שילוח והפסנתרן עמרי בר, שמעיד על הלהקה: ״אנחנו לא יודעים על מה אנחנו שרים, אבל הקהל חושב שאנחנו יודעים על מה אנחנו שרים״. את השירים שלהם קשה למצוא ברשת, מה שייאלץ אתכם להגיע להופעה ולחזות בפלא הקלאב־מדי במו עיניכם. עוד להקה שתשומת הלב סביבה ממש לא קשורה לכישרון מוסיקלי כלשהו היא כלבלבי הפופ, שהכריזו ש״רבין מת על אלון עוזיאל״ ושרים על מה שקרה אתמול בלילה במילק. האחרונים בליין הזה הם סודה פאבריק. ״לפני מלחמת העולם השנייה, למשפחתי מצד אבא היה מפעל לסודה ולמשקאות מוגזים שנקרא סודה פאבריק״, מספר שחק איצקוביץ׳, סולן הלהקה, ״עם פרוץ המלחמה הנאצים השתלטו על המפעל והקימו בו מטה, ולי היה ברור שביום מן הימים אשתמש בשם״. גם הם לא טורחים להעלות את השירים שלהם לרשת, אבל אם תרצו בכל זאת להבין מה הופך את חבורת החיילים בני ה־19 האלה לסטרוברי ג׳אם של השנה החולפת, תוכלו להגיע לנצל את נשיקת הסילבסטר שלכם לצליליהם ולצלילי כלבלבי הפופ ב־31.12 בקוזה נוסטרה. (מיכל גרוסברג).

רק לא רצינות. כלבלבי הפופ

בגלל שההפגנות נשמעות הרבה יותר טוב מאז שהמתופפים משייח ג’ראח הגיעו בווליום הזה, קשה להישאר אדיש.

סוחפים. מתופפי ההפגנותבגלל תולעת ספרים במזא”ה

זה לא רק כי הם הביאו השנה את סלבוי ז’יז’ק, למרות שזו סיבה מספיק טובה. ז’יז’ק הסכים לדבר רק בתולעת, למרות שהמקום היה יותר צפוף ממגדלי התאומים ביום רע ולמרות שלשכנים לקחה בדיוק חצי שעה להשבית את האירוע בגין רעש, כי הוא חשב שזה מקום מספיק מנותק מכל הקשר פטריוטי כדי שדיבור בו לא ייחשב לשיתוף פעולה עם הממסד הציוני. תכלס, תולעת ספרים רחוקה מלהיות מעוז רדיקלי לצורכי כינון מהפכות פוסט ציוניות כמו שנדמה לה. היא כן המקום המושלם לכתוב בו סמינרים שחולמים על כל זה. חסר את הווייב החולה של המיזנטרופ או את האווירה הידידותית מדי של הנסיך הקטן המחודש, הסניף החדש של תולעת ספרים הוא המקום המושלם לחשוב בו. אין בו מילייה ספרותי תוסס, אין בו רעש נונסטופי של בחורים שמנסים להגיד משהו חכם על השם של הספר שמונח על השולחן שלכם, וגם אין בו שקט מצמית. הספרים בחנות יקרים כמו כל דבר שנבחר בקפידה, אבל קנייה של אחד מהם תחסוך לכם את מחיר הקפה. העובדה שיש סיכוי טוב שתצלחו שם את התואר שלכם היא כבר פרייסלס. (איילה פנייבסקי).» תולעת ספרים - מאז"ה - לכל הפרטים» תרבות או דיור? תושבי לב העיר נגד החנות "תולעת ספרים"אולי אפילו תסיימו שם תואר. תולעת ספרים במזא"הבגלל שהמזרקה יורדת בדיוק בזמן לייצר נתיב הליכה מישורי בדרך לניילון.

» המזרקה של יעקב אגם תוחזר למצבה המקורי

שיהיה נוח. המזרקה בכיכר (צילום: דן קינן)

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>