1. לילה
  2. כתבות

קוטמה בבית העיר: הדי ג'י שגורש מארה"ב

את הסיפור המדהים של די.ג'יי קוטמה, שמגיע לתקלט ביום שישי בבית העיר במסגרת אירועי פיקניק, אתם חייבים לקרוא

במסגרת אירועי פיקניק בבית העיר, בשיתוף טבק, נוחת כאן השבוע די.ג'יי מופלא, שמאחוריו עומד סיפור חיים קצת משוגע. קוטמה - או בשמו האמיתי, ג'סטין מקנאלטי - נולד באנגליה לאב סקוטי ואמא מצרייה, שילוב אקזוטי למדי, ובהיותו בן 12 עבר לקליפורניה והחל לפתח את עצמו ואת שמו כאמן ותקליטן מוכשר. בשלהי 2004 מקנאלטי מאס בתקלוטים רגילים במועדוני היפ הופ והחל לקחת את המחברת שלו ולהחליף שרבוטים שלו בעד משקאות. מפה נולד הרעיון של ערבי הסקאצ'בוק, שנתנו לאנשים להביע את האמנות שלהם במחברות, אבל גם נתנו ביטוי לביטים. לפני הערבים האלו לא היה ממש מקום שנתן ביטוי למוזיקת הביטים ה"עתידניים", שהיום אנחנו כבר יותר מורגלים לשמוע.

 על אף תרומתו התרבותית, בחודש מאי האחרון נעצר מקנאלטי על ידי משטרת ההגירה של ארצות הברית לאחר שעל פי טענתם לא כיבד "גירוש מרצון" שעליו חתם בהסכמה עשור קודם. הוא נשלח לחודשיים במתקן כליאה בניו מקסיקו, והחברים והמעריצים פתחו בקמפיין להשארתו במדינה. אך למרות כל המופעים שקוימו למענו והלחצים שהפעילו דרך הרשת, הקמפיין כשל. מקנאלטי אמנם שוחרר מהמתקן, אך גורש ועבר לאנגליה.

מאז שחזר לאי הקריר הוא עובד על מוזיקה חדשה, מטייל ואף מציג תערוכה המבוססת על חוויותיו הקשות מבית הכלא. כמו כן, אחד הדברים בהוויה המוזיקלית של מקנאלטי כמוזיקאי הוא שעל אף שהוא יוצר מוזיקה הוא פחות נחשב כמפיק ויותר כדי.ג'יי, מה שהופך נדיר היום בעולם של מפיקים.

לא "גורש מרצון". קוטמה (צילום: יחצ)

מה הכניס אותך אל עולם המוזיקה?"ב־2003 הייתי הולך לא מעט לבית של חבר, שתמיד היה עסוק ביצירת מוזיקה, ודרכו ניסיתי להבין איך כל העניין הזה עובד. בגלל שלא הייתי מוזיקאי מקצועי, הרגשתי תמיד מאוים לנסות ליצור כל סוג של מוזיקה, אבל כשחושבים על זה, זה רק סאונד, וכל אחד יכול לשחק עם סאונדים".

לצד התקלוט אתה גם אמן מוכשר בתחום הוויזואלי. למה יש לך תשוקה גדולה יותר?"אני תמיד מנסה לשלב תערובת נפלאה של סגנונות במיקסים ובהופעות החיות. כשאני מתקלט אני רוצה שהאדם בחוץ יידע שאני זה שמנגן עכשיו. זה היה קורה הרבה לפני שהסצנה גדלה. עכשיו, כשאני מנגן בהופעות, הדי.ג'יי שלפני בדיוק ניגן חמישה קטעים שאני הלכתי לנגן! או שחבר לוקח ממך שיר, ובגלל שהוא יותר מוכר אנשים חושבים שאתה נשמע כמוהו, זה די מתסכל. אני רוצה להתבלט, יותר מדי די.ג'ייז נשמעים אותו דבר, וככה סצנה מתה".

איך אתה רואה את עבודת וחזון הדי.ג'יי כיום?"אני חושב ש'ספר החוקים' היום פשוט נזרק. זה משהו שאני דווקא בעדו, בגלל שאני לא אוהב חוקים, אבל היום פתאום כולם הם די.ג'ייז. אני רואה מישהו מנגן סט שלם על תוכנת מחשב ולא נוגע בפטפונים, וזה נחשב תקלוט. זה מוזר. זה מרגיש לי כאילו חוויית המועדון היום היא יותר מבוססת על לייזרים ואקטים תיאטרליים במקום להתבסס על מוזיקה משובחת. זה מהלך מיינסטרימי בעיני, אני לא בעד זה. אני מעדיף חללים קטנים ומעושנים עם מערכות סאונד מעולות ווייב אדיר. אני לא צריך אור על הפרצוף שלי. אני לא האישיו".

לאיזו מוזיקה אתה אוהב להאזין?"לצד המוזיקה שאני מנגן, אני אוהב להאזין להכל מהכל. רוב היום שלי מתבזבז על האזנה למוזיקה שאני רוצה לנגן או שאני רוצה לסמפל. הרבה פסי קול, פוסט פאנק, מינימל ווייב. בעיקר אני מאזין למוזיקה מאוד איטית ויפה. זה מרגיש כאילו הזמן נעצר והכל הופך להיות סינמטי. אני לא שומע מוזיקה עצובה, בגלל מה שקרה לי בשנה שעברה. אני בעיקר מתעסק באסקפיזם כרגע, אני רוצה ללכת למקום אחר בראש. אני קצת במקום לא טוב נפשית בתקופה האחרונה".

בגלל המעצר והגירוש מארצות הברית?"ידעתי שזה יגיע יום אחד, המשקל העיק על כתפי זמן רב מדי. למי יכולתי לספר? רוב החברים שלי אפילו לא ידעו שאני שוהה באופן בלתי חוקי. לפני שנים שכרתי עורך דין כדי לראות אם יש דרך לעזור לי, אבל הוא רק לקח ממני 2,000 דולר ולא עשה כלום. עכשיו אני אחד מברי המזל, יש לי דרכון בריטי ואני יכול ללכת לאן שאני רוצה. אנו חיים בעולם שבו כל כך הרבה אנשים מגורשים, וזה מזעזע".

מה אתה חושב על היחס של רשויות ההגירה האמריקאיות כלפיך?"זו בדיחה! איך אני בדיוק מהווה איום? אין לי שום רישום פלילי, שילמתי מסים וחיברתי את הקהילה באמצעות מוזיקה. בסופו של דבר, זה הכל עניין של כסף. אם הייתי משקיע 30 אלף דולר בעורך דין, אולי הייתי מצליח להסתדר. בכל מקרה, גם אז הייתי צריך לחכות במשך שנה בכלא, עד המשפט. תבין, היה בחור בכלא שנתפס עם סם הזייתי ושיחררו אותו! הרשויות נותנות לאיום האמיתי ללכת! זה כל כך מתסכל שאני חושב על זה, אז בוא נפסיק כאן".

החברים והמעריצים שלך יזמו קמפיין להשארתך."האהבה שקיבלתי השאירה אותי שפוי. המקום הזה (הכלא; י"ש) היה סיוט. הוחזקתי שם בגלל בעיית ניירת ביורוקרטית, אבל שמו אותי עם פושעים - סוחרי סמים, גנגסטרים, ואפילו אנסים. זה היה נורא. לבשר היה צבע אפור, לא אכלתי שם כלום. השלתי ממשקלי בסביבות עשרה קילו. בבתי כלא 'נורמליים' אתה מקבל שלוש שעות בחוץ כל יום, אבל אנחנו קיבלנו רק שעה אחת. את שאר הזמן הייתי 'מבלה' בחדר עם 50 גברים צורחים וצועקים. היו שם כאלה שלא היו יוצאים בכלל החוצה, הם נראו כמו זומבים. אף אחד בפנים לא יודע מתי הוא יעזוב אז כולנו היינו די על הקצה, בגלל חוסר הוודאות הזה. היו שם כל כך הרבה מכות, למזלי הצלחתי לצייר כדי לברוח במחשבות שלי, וזה מה שהפך לתערוכה שהולכת להסתובב בעולם עכשיו. פעם נוספת, אני מרגיש מאוד בר מזל".

איפה אתה שוהה עכשיו?"אני בלונדון כרגע, אבל הבית שבו אני גר מוצע למכירה ואני חושש שאצטרך לעזוב. זו עיר מאוד יקרה, אבל אני אוהב להיות פה. אולי אצליח להישאר אם אמכור מרצ'נדייז בהופעות שלי".

האם המעבר למדינה אחרת שינה לך את הפרספקטיבה על מוזיקה וצורת העבודה?"בהחלט! מערכות הסאונד פה מדויקות, אבל גיליתי שדי קשה לנגן פה לפעמים, כי הקהל עוד לא מבין אותי. אני משנה סגנונות רבים ורוב האנשים רוצים רק סגנון אחד, וזה משעמם אותי. אני אמשיך לעשות את מה שאני אוהב בכל מקרה, כי זו הדרך היחידה שבה אני אעשה את זה".

התערוכה שאותה הזכרת קודם נפתחה בלונדון לפני כשבועיים. איך היא התקבלה?"התערוכה היא ההיי־לייט של כל החוויה הזו. מעל ל־250 איש באו בערב הפתיחה. זה היה נפלא לקבל סוג של סגירת מעגל, עם כל עניין הגירוש. אני מאוד מתרגש מההצגה העתידית של התערוכה ביפן שתהיה בעתיד, ועוד יותר נרגש מזה שהתערוכה תגיע גם ללוס אנג'לס. המחשבה שכל החברים שלי יהיו בחדר אחד ויראו מה עשיתי בזמן שהם אירגנו את הקמפיין לשחרורי עושה לי טוב". 

בוא נחזור קצת אחורה, ערבי הסקאצ'בוק שערכת הפכו לשם דבר. איך כל זה התחיל?"התחלתי לערוך את ערבי הסקאצ'בוק כי אהבתי לצייר כשהייתי יוצא. אבל הרבה מהמוזיקה שנוגנה אז לא היתה כיפית לצייר איתה. כשתיקלטתי בסקאצ'בוק השקעתי יותר מחשבה באיך היא משפיעה על האדם שמצייר מאשר על האדם שרוקד. הייתי מביא 20 עטיפות תקליטים ריקות והן היו מלאות בסוף הערב, אבל רחבת הריקודים היתה עדיין מלאה. זה מאוד הקדים את זמנו מה שהלך שם, אבל עכשיו אני רואה שההשפעה של כל זה עדיין מנצנצת".

עם כל העיסוקים שלך, אתה עדיין עובד על מוזיקה חדשה?"בהחלט! יש לי אי.פי ו־12 אינץ' שיוצאים בקרוב".

ומה התוכניות לעתיד?"כרגע אני מתכנן להקליט מיקס לכל עיר שאליה התערוכה שלי תגיע. הסדרה הזו תקרא 'The New Error', והחלק הראשון מתוכה כבר מוכן. ואז אצטרך למצוא זמן להתחיל לעבוד על אלבום הבכורה שלי".

קוטמה מגיע לתקלוט של צהרי שישי, ואליו יתלוו המקומיים וולטר ומיכאל כהן. מובן שהחברים שמארגנים את האירוע החינמי הזה (כן, שמעתם נכון) רוצים גם לתקשר עם הצד הוויזואלי של קוטמה, והם מביאים את החברים מחיפה - חבורת ברוקן פינגאז - שיגיעו לצייר לייב בהשראת המוזיקה. מי יודע, אולי גם קוטמה עצמו ישרבט משהו.

קוטמה. ו' 11.2, 15:00-12:00. בית העיר (ביאליק 27). כניסה חופשית.

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>