1. מוזיקה
  2. ביקורות הופעות

אינדינגב 2017: מה קרה לסקרנות המוזיקלית?

הפסטיבל העצמאי הוותיק נותן בשנים האחרונות מענה נרחב לחובבי המוזיקה המקומית, אבל האם יכול להיות שהוא והקהל שפוקד אותו מפספסים על הדרך את הלהקות הקטנות והחדשניות? סיכום פסטיבל

דה גרייט מאשין - The Great Machine בהופעה בפסטיבל אינדינגב 2017
הכי רוקנרול בפסטיבל. הגרייט מאשין צילום: Gaya's Photos

"חג אינדי שמח" אמר לי הבחור הנחמד בכניסה לפסטיבל אינדינגב, שנפתח בחמישי האחרון (19 באוקטובר) במצפה גבולות וחוגג את שנתו ה-11. נכנסתי פנימה לתוך המתחם העצום המונה ארבע במות - במת הקוף המרכזית, במת האינדיטרוניקס שמיועדת לתקלוטים ומוזיקה אלקטרונית, במת הפיל הקטנה יותר ובמת החיפושית הצנועה. מצאתי את עצמי משוטט במתחם הענק, בו כל במה מאובזרת בתאורה מרשימה המוסיפה נפח להופעה והופכת כל הופעה בינונית לבומבסטית. ההופעות מתחילות בדיוק בזמן ואמנם יש הליכה קלה מבמה לבמה, אבל הדבר מתברר כאפקטיבי - כי הוא מונע זליגה של הסאונד מההופעות השכנות, כך שהוא נותר קוהרנטי וצלול.

» אינדינגב 2017 - לוח הופעות
» איך היה פסטיבל אינדינגב 2016?
» "הכל לטובה": קליפ חדש לסטטיק ובן אל
» לעוד כתבות מוזיקה בעכבר העיר

סולן הג'ירפות גלעד כהנא בהופעה באינדינגב 2017
נאומים חוצבי להבות על ואליום. גלעד כהנא צילום: Gaya's Photos
גלעד כהנא סולן הג'ירפות בהופעה באינדינגב 2017
כריזמה של שיכור בבר. גלעד כהנא יורד אל הקהל צילום: Gaya's Photos

הגעתי לבמת הקוף הענקית והצטרפתי לקהל נרחב של משפחות, ילדים, מבוגרים, אנשים עם חולצות סוף מסלול, אנשים בגופיות והמון ראסטות ושרוואלים, דבר שגרם לי לחשוד שאולי מדובר בפסטיבל היפי. החשדות נפסקו כשהג'ירפות התחילו לנגן וגלעד כהנא, סולן הלהקה, עשה את מה שהוא עושה הכי טוב - לעמוד במקום ומדי פעם להניף את הידיים. אין הרבה שואו בהופעה של הג'ירפות, הלהקה די סטטית וכהנא מפצה על כך עם כריזמה של שיכור בבר. למרות זאת הם ניגנו טוב - הבס והתופים עמדו כיחידה אחת, הגיטריסט ארז רוסו והקלידן לוי בן ברוך עבדו יחד היטב בלי להיות יותר מדי דומיננטיים - רוק ישראלי טיפוסי. כהנא שר בסגנון השירה החצי דיבורי-כמעט מלודי שלו בהגשה מאוד זחוחה, ולא הפסיק לדבר עם הקהל (או לדבר בכלליות) ובין היתר נתן נאומים נרגשים על צריכת סמים כמו נורופן או ואליום, שגרמו לקהל להריע. או אז נכנס השיר האחרון בסט, "רמי מואשם באחזקת סמים קלים", שגרם לכל בני ה-35 פלוס לצהול כאילו הניינטיז מעולם לא עזבו.

המסע אל תוך מנהרת הזמן רק המשיך, כי הלהקה הבאה שעלתה לבמה הייתה רוקפור. חברי רוקפור התחילו את הקריירה שלהם בסוף האייטיז, הוציאו את אלבומם הקלאסי "האיש שראה הכל" בניינטיז ומנגנים בעצם מוזיקה מהסיקסטיז. הלהקה ניגנה, הקהל נהנה ואני בעיקר חיכיתי לאלבום ההוא, שאכן נוגן, אבל ההמתנה אליו היתה מייגעת. אמנם רוקפור היו יותר תזזיתיים מההופעה שקדמה להם, אבל המוזיקה שלהם הרגישה מיושנת קצת ל-2017, וכשהם הזמינו את גל דה פז לבצע את "Age Of Aquarius" מתוך המחזמר "שיער", זה לא עזר לעניין הרלוונטיות. הרגשתי שאני צריך משהו חדש. נגה ארז בדיוק עולה להופיע בבמת הקוף אבל אני הלכתי לבמת האינדיטרוניקס.

רוקפור בהופעה באינדינגב 2017
צילום: Gaya's Photos
רוקפור מארחים את גל דה פז בהופעה באינדיגנב 2017
מסע מוזיקלי בזמן. רוקפור וגל דה פז צילום: Gaya's Photos

האווירה באינדיטרוניקס הייתה אווירת מסיבה, עם צעירים שבאו להתקרחן ולרקוד. על הבמה הופיע Rowch, פרויקט של המתופף עופר ביימל, שהפעיל טראקים מהמחשב ותופף מקצבי דראם אנ' בייס מבלי להחמיץ מכה. הקהל לא הפסיק לרקוד והמחשב לא עמד בקצב שלו, נראה שבקרב הזה בין האדם למכונה - האדם ניצח. הקהל הזיע, המחשב הזיע וכולם רקדו. זאת הייתה הופעה מרעננת.

חזרתי לבמת הקוף ב-2:00 בלילה. Tatran בדיוק סיימו להופיע, הרחבה התרוקנה ולבמה עלו Hynom, שניגנו מוזיקה אינסטרומנטלית רועשת, סוערת כבדה ומעניינת. המוזיקה שלהם נשמעה כמו נויז רוק לכל דבר, הבס והתופים ניגנו גרובים כבדים שהזכירו לי את חטיבת הקצב של The Jesus Lizard בעוד שהגיטרה והקלידים עשו את המיטב בלהפיק צלילים של חלליות ומדע בדיוני. להבדיל מטאטרן, שהיו סטטיים על הבמה, Hynom זזו עם המוזיקה היצירתית והרועשת שלהם תוך כדי שהם מבלבלים את אחרוני ההיפים שנשארו לצפות. עבורי זאת הייתה יופי של הופעה לסגור איתה את היום הראשון של הפסטיבל, וכזאת ששלחה אותי לישון עם ציפייה לשישי ושבת.

המתופף עופר ביימל תחת שם הבמה Rowch בהופעה באינדינגב 2017
צילום: Gaya's Photos
המתופף עופר ביימל תחת שם הבמה Rowch בהופעה באינדינגב 2017
נצחון האדם על המכונה. עופר ביימל - Rowch צילום: Gaya's Photos

ביום השני של האינדינגב מצאתי את עצמי משוטט די הרבה, הולך בחוסר מעש מבמה לבמה, מזיע תחת השמש המדברית החמה ולא מוצא את מקומי באף אחת מהבמות. לא הייתה הופעה אחת שהצליחה לעניין את האוזן שלי. הזמן חלף, המעלות עלו, הקהל הסיר את בגדיו וחשף את עורו חצי הערום מתחת לשמש המדברית, אנשים שיחקו בהולה הופ, הפריחו בועות סבון, שתו בירות של צהריים בעוד שאני נעשה צמא ככל שהזמן עובר - עד שמצאתי את נווה המדבר שלי.

ב-15:00 בצהריים עלו לבמת הפיל רגל סברס מנתניה. כשהם התחילו לנגן שום דבר לא הכין אותי למה שאני הולך לשמוע. רגל סברס מנגנים נויז רוק מתוחכם וצורמני בעברית, הגיטרות חדות, מתנגשות אחת בשניה ומנגנות מלודיות הרמוניות עקומות נוסח להקות כגו ןPolvo, Fugazi, Slint והיד נטויה. הבס והתופים שומרים על קצב יציב המאפשר לגיטרות לבלבל את כל מה שעומד בדרכן. השירה מגומגמת, כועסת וההגשה היא של אדם שקם בבוקר ומחליט לאבד את הכל אבל אין לו את האומץ לעשות את זה. רגל סברס היו נווה המדבר שלי, להקה חכמה בעברית עם שימוש חכם ולא קונבנציונלי בגיטרות וגישת אין-כיף כללית. לצערי לא היו הרבה אנשים בקהל שיראו את מה שבעיניי הייתה אחת ההופעות המוצלחות בפסטיבל. מצד שני רגל סברס לא נותנים לקהל הרבה להיאחז בו - המוזיקה לא קליטה, הזמר יותר ממלמל מאשר שר והגישה הכללית של הלהקה היא 'או שאתה איתנו או שאתה לא, כך או כך לא אכפת לנו'. קשה לסובב הולה הופ סביב הגוף שלך לצלילי המוזיקה שלהם, ואולי טוב שכך.

קהל בפסטיבל אינדינגב 2017
צילום: Gaya's Photos
צעירים בפסטיבל אינדינגב 2017
האנג עם החברים. צעירים בפסטיבל אינדינגב 2017 צילום: Gaya's Photos

ביגפוט, שעלו ב-17:30 על אותה במה, הם פרי יצירתו של דור קורן יוצא להקת Tree. מדובר בטריו סטונר פסיכדלי המבוסס על ריפים של רוק אמריקאי נוסחThe Allman Brothers Band עם ג'אמים נוסח The Grateful Dead עם המון נשמה וכבדות - נסו לדמיין את וודסטוק 69' אבל אפל ונטול כל סיסמאות אהבה גנריות. ביגפוט סיפקו את הסחורה ודור קורן ניגן כאילו הוא נולד בדרום אמריקה. לצערי הרב מספר האנשים שפקד את ההופעה של ביגפוט היה אפילו זעום יותר מההופעה של רגל סברס. אין ספק שהגיע ללהקה הרבה יותר.

אחרי שהתרגשתי מרגל סברס ונהניתי מביגפוט מצאתי את עצמי שוב משוטט במדבר, מתהלך ממקום למקום, בוהה בעבודות האמנות העצמאיות במתחם האמנות, רואה אנשים משחקים כדורעף ותוהה לעצמי האם הפסטיבל הזה באמת נותן דגש למוזיקה חדשה והרפתקנית. ככל שהזמן עבר היה נדמה כי המוזיקה באינדינגב היא דבר משני ולמעשה משמשת כמוזיקת רקע לחופשה במדבר, האנג עם החברים, הזדמנות להסתובב בלי מעש ומדי פעם לראות הופעה וליהנות ממנה. בשעות המאוחרות יותר עולים ההד ליינרים המפורסמים לבמות הגדולות ולמען הגיוון והפרגון לשוליים אנחנו נזכה לראות להקה נועזת נוסח רגל סברס או Hynom. כאמור, רגל סברס לא קיבלו את כמות הקהל שהגיעה להם לטעמי וסביר להניח שהקהל גם לא הצליח להתחבר לסוג המוזיקה שלהם, להבדיל מהג'אמים המדבריים הלא נגמרים של יוסי פיין, או מהסיקסטיז הטורקי של אוזו בזוקה שהצליח להרקיד המוני אנשים בבמת הקוף. עושה רושם שמבחינת סטייט אוף מיינד כללי, לא היה מקום למוזיקה אחרת בפסטיבל שביסודו אמור לתת במה למוזיקה אחרת. לעזאזל, אפילו ביגפוט, שהיו תפורים על הפסטיבל הזה, קיבלו פחות קהל מרגל סברס.

ערוץ הכיבוד בהופעה בפסטיבל אינדינגב 2017
שואו אנרגטי. ערוץ הכיבוד בהופעה צילום: Gaya's Photos

לקראת השקיעה ערוץ הכיבוד פוצצו עד אפס מקום את במת הקוף באלפי אנשים שסיפקו לי תשובה לכל התהיות שלי לגבי מהות הפסטיבל. אנשים רק רוצים ליהנות, לצחוק ולרקוד ולידוי, אסטמה, מנטוס ושקד פררה סיפקו להם את הצורך הבסיסי הזה. עזבו אתכם מאינדי שמינדי, שירי פארודיה על סטטיק ובן אל שמעלים חיוך על הפנים וקהל של למעלה מ-5,000 איש צועק "עור ברווז" (אני ביניהם) זה הדיבור. אבל ההופעה של ערוץ הכיבוד לא הייתה נסיעה חלקה. הקומיקאים פתחו עם "עור ברווז" האלמותי וחוו תקלות טכניות לכל אורך השיר, מיקרופונים לא עבדו ורוב השירה לא נשמעה מחוץ לבמה. הדבר לא הפריע להם מאחר והם המשיכו לתת שואו אנרגטי ולהלהיב את הקהל שממילא ידע מתי לצעוק את מילות השיר. ההופעה הייתה קצרה כמספר השירים שיש לקבוצת הבדרנים (ארבעה), לצד כמה בדיחות והפעלות קהל.

בלילה אסתר רדא עלתה להופיע על הבמה המרכזית כשהיא נראית כמו המלכה נפרטיטי מהחלל החיצון, חמושה בסוללת נגנים שלא מחמיצה תו ותמיד על הביט. המוזיקה של רדא, שנעה מאר נ' בי, לפ'אנק, לסול ואפרו ביט, לא השאירה ישבן אחד במקום - כולם רקדו, כולם שרו וכולם נשבו בכריזמה שלה ורקדו לקצב הלהקה הווירטואוזית שליוותה את הזמרת. אז אחרי שהבנתי שהקהל רק רוצה ליהנות בלי דאגה ולרקוד כאילו אף אחד לא רואה, הגיע הזמן להעלות את הקונספט הזה כמה הילוכים למעלה.

אסתר רדא בהופעה בפסטיבל אינדינגב 2017
צילום: Gaya's Photos
אסתר רדא בהופעה בפסטיבל אינדינגב 2017
לא השאירה ישבן אחד במקום. אסתר רדא בהופעה צילום: Gaya's Photos

בחצות וחצי הלכתי לראות את אורגונייט בבמת הפיל - להקה שהיא סוג של התשובה הרוסית לדי אנטוורד - הופעה שמרימה ולא מפסיקה לרגע אחד. שלושת חברי ההרכב לא הפסיקו לרקוד על הבמה ולהרים לקהל שלא הפסיק לרקוד בעצמו, אם בהופעה של אסתר רדא כולם נענעו את הישבן, כאן כולם לא הפסיקו לקפוץ. זה היה יורו-טראש על סטרואידים, בו רגע המנוחה היחיד היה כשחברי אורגונייט ירדו מהבמה לטובת חברי Bemet שפחות או יותר נתנו את אותו הסט רק בתוספת של מתופף וקלידים.

בשבת בצהריים נמשכתי להופעה של הגרייט מאשין בבמת הקוף, שנתנו שואו אמיתי של להקת רוקנרול. שתי בנותיו הפעוטות של עומר חביב, גיטריסט הלהקה, עמדו על הבמה ורקדו לצלילי המוזיקה של אביהן - מן סאונד עצום של מפלצת רוק. הגרייט מאשין  ללא ספק נתנו את ההופעה הכי רוקנרול בכל הפסטיבל.

דה גרייט מאשין - The Great Machine בהופעה בפסטיבל אינדינגב 2017
סאונד של מפלצת רוק. הגרייט מאשין צילום: Gaya's Photos

פסטיבל אינדינגב, בסופו של יום, נותן מענה להמון צרכים של חובבי מוזיקה, אנשים סקרנים וסתם אנשים שרוצים להרגע ומדי פעם לתפוס הופעה, ואין ספק שמבחינה לוגיסטית מדובר בפסטיבל מתוקתק ומדויק שמקפיד על כל פרט קטן. הקהל שהגיע לפסטיבל היה קהל נינוח ונעים, האווירה הייתה תמיד רגועה ואפשרה, לפחות לשלושה ימים, להניח בצד כל דאגה שבעולם. יחד עם זאת, לא ראיתי סקרנות אמיתית מצד הקהל, או הרפתקנות מצד הלהקות המופיעות. למעשה גם לא ראיתי שואו או כריזמה מהרוב הגדול של האמנים שהופיעו. הכל הרגיש לי כמו עיסה גדולה של מוזיקה, מן קלישאה של פסטיבל מדברי - כזאת שבאותה מידה היה גם אפשר לקרוא לה "פסיכדליה במדבר" ולא אינדינגב. כשנכנסתי לשם אולי בירכו אותי בברכת "חג אינדי שמח", אבל כשיצאתי מהפסטיבל נזכרתי למה אני לא חוגג חגים.

אינדינגב 2017 בתמונות

שער הכניסה לפסטיבל אינדינגב 2017
צילום: Gaya's Photos
אלה דניאל בהופעה עם להקת הבטי ברז באינדינגב 2017
צילום: Gaya's Photos
מיצג אמנותי בפסטיבל אינדינגב 2017
צילום: Gaya's Photos
תמר קוקי אריאל עם להקת אנטיגונה רקס בהופעה בפסטיבל אינדינגב 2017
צילום: Gaya's Photos
חיילים משחקים בכדור בפסטיבל אינדינגב 2017
צילום: Gaya's Photos
זמרת שרה בפסטיבל אינדינגב 2017
צילום: Gaya's Photos
כובע עם ההדפס של פסטיבל אינדינגב 2017
צילום: Gaya's Photos
ימן בלוז בהופעה בפסטיבל אינדינגב 2017
צילום: Gaya's Photos
לב גזור על החול בפסטיבל אינדינגב 2017
צילום: Gaya's Photos
ערן צור בהופעה בפסטיבל אינדינגב 2017
צילום: Gaya's Photos
ילד קטן בפסטיבל אינדינגב 2017
צילום: Gaya's Photos
להקה מופיעה בפסטיבל אינדינגב 2017
צילום: Gaya's Photos
פסטיבל אינדינגב 2017
צילום: Gaya's Photos
פסטיבל אינדינגב 2017
צילום: Gaya's Photos
מיצג אמנותי בפסטיבל אינדינגב 2017
צילום: Gaya's Photos
סולן אוזו בזוקה, אורי בראונר כנרות, בהופעה בפסטיבל אינדינגב 2017
צילום: Gaya's Photos

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>