1. מוזיקה
  2. ביקורות הופעות

טאטרן בהופעה: בית ספר לרוק

מקצוענות כפי שהופגנה אמש בהופעה של טאטרן רואים בדרך כלל רק בהופעות מחו"ל. עידו שחם מכתיר את מלכי האינדי החדשים

הבארבי היה מפוצץ כאילו שלהקת K's Choice חזרה לעוד סיבוב בעיר. אבל זאת לא היתה K's Choice. זאת אפילו לא היתה להקה מפורסמת. הלהקה שמכרה אמש את כל הכרטיסים להופעת ההשקה שלה בבארבי, לכבוד אלבום הבכורה "Shvat", היא להקת TATRANטאטרן בהופעה - כל הפרטים

טאטרן הם לא עוד הרכב פולק אקוסטי שתפור על סופשבוע רגוע בגלגלצ. טאטרן הם שלישיית וירטואוזים שעושה מוזיקה אינסטרומנטלית תחת השפעה של רוק מתקדם וג'אז מודרני - סגנונות שנמצאים רחוק מחוץ לאופנה. אני לא יודע איך הם מכרו את כל הכרטיסים. בעוד שטאטרן טרפו את כל הקופה של הבארבי, רוב הלהקות מזיעות כדי להביא אפילו 100 איש להופעות השקה. שאלתי חברים וקורבנות מזדמנים איפה שמעו על הלהקה, ואיך זה יכול להיות שהם מכרו את כל הכרטיסים. לא קיבלתי תשובה. זוג אחד הכיר אותם מאיזה פסטיבל, החבר ההוא כבר ראה אותם בהופעה, ואף אחד לא הבין איך הגיעו כל האנשים האלה: בעיקר זכרים, נערים שדופים וגברים עתירי שיער פנים. זו ודאי לא הפעם הראשונה שהם חוו את המוזיקה של טאטרן—אחרת איך הם ידעו להתלהב כבר בצלילים הראשונים, למשל, של השיר "Space Out"? כנראה שלסטארטאפ של טאטרן יש את הפתרון - במיוחד אחרי האקזיט המוצלח של חלוצי הספייס רוק הישראלי Tiny Fingers.הסוד הוא הדינמיקה ההופעה של טאטרן עשתה בית ספר לרוק. בדרך כלל חווים מקצוענות ברמה כזו רק בהופעות מחו"ל: החל מתחילת ההופעה בול ב-22:00 כפי שהובטח, דרך סאונד צלול ומדויק (פעם ראשונה שלא יצאתי מהבארבי עם אוזניים מצלצלות), וכלה בנגינה מהוקצעת לאללה. לא לחינם מתופף הלהקה, דן מאיו, הוצב באמצע הבמה והושב על כיסא גבוה מעל לתופים. טאטרן מובלת על ידי קצב. גם בום-בום-טראח וגם דראם אנד בייסים וגם תיפוף מתקדם במקצב 7/8 (סופרים 1-2-3 עד 7 וחוזר חלילה). מאיו גרם לי לחשוב על הסרט "וויפלאש", שמספר על הצד האפל של בתי הספר למוזיקה, ולקוות שהוא לא עבר התעללות סדיסטית בשביל לתופף כל כך טוב. כל הכרטיסים נמכרו. טאטרן בהופעה (צילום: עידו שחם)

ההרכב עבר משיר לשיר כמעט מבלי לעצור, מלהטט בין סגנונות כאילו שזה הכי טבעי בעולם לשלב פוסט רוק עם ג'אז אפריקאי ודיסקו. בסיסט ההרכב, אופיר בנימינוב, אמר "תודה" מדי פעם, שנבלעה מתחת למחיאות הכפיים. הבס שלו נתן את הגרוב וההרמוניה בעוד שהגיטרה של תמוז דקל ניגנה מלודיות יפות. מה שיפה במיוחד בהופעה של טאטרן, זו הדינמיקה: גם דינמיקה בין חברי ההרכב שנתנו זכות קדימה אחד לשני וידעו מתי להיבלע ומתי להתבלט; וגם דינמיקה במובן של משחק עם עוצמת הנגינה מצלילים חרישיים ועד התפרצויות אנרגטיות. מרגישים שהם מנגנים המון ביחד, שהמוזיקה נמצאת בעדיפות הראשונה שלהם.

הנקודה החלשה של המופע היתה קצת אחרי האמצע, כשההרכב צלל לקטעים ארוכים עם אופי יותר פרוגרסיבי. הקהל איבד את הריכוז והחל לפטפט. הכוח של טאטרן נמצא דווקא בקטעים הקצרים, קטעים שמזקקים את המשנה האקלקטית שלהם אל תוך 2-4 דקות בלי שנייה מיותרת. מעניין שהקאבר ל-"Strawberry Fields Forever" השתלב באופן טבעי במופע ולא היווה היילייט, כפי שקורה בדרך כלל בהופעות של להקות חדשות. זו ראייה לאיכות הגבוהה של המוזיקה המקורית של טאטרן. לקראת סוף ההופעה, בנימינוב סיפר שהלהקה מנגנת כבר שלוש שנים, שהם משקיעים בזה את כל החיים שלהם "וכשאתה מקבל את זה בחזרה זה מהמם". טאטרן לא נתנו הדרן. וטוב שכך. הם השאירו טעם של עוד.טאטרן בהופעה, 11 בנובמבר, בארבי תל אביב

תגיות

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>