1. מוזיקה
  2. ביקורות הופעות

אייר סופליי בישראל: לעזאזל עם כל הציניקנים

שעה וחצי של ניתוק וצלילה אל נוסטלגיית הנעורים היו כנראה כל מה שהקהל של אייר סופליי היה זקוק לו - במופע מהוקצע ועמוס בשירי אהבה פשוטים, ההרכב האוסטרלי סיפק ערב של כיף טהור ואפילו מעט לחלוחית בעין

אייר סופליי בהופעה בישראל
נתנו שואו. אייר סופליי בהופעה בישראל צילום: ליאור רוטשטיין

"ציניקנים הם, בסופו של דבר, בסך הכל אידיאליסטים עם סטנדרטים גבוהים באופן מביך" אמר פעם הסופר והפילוסוף אלן דה בוטון. אבל מה לעשות, ציניות היא אחד הכלים השימושיים והנוחים ביותר לשליפה מתוך ארגז הטכניקות של המבקר. כלי שתמיד מוכן לפעולה, תמיד זמין כשצריך תובנות מעכשיו לעכשיו, תמיד עושה את העבודה כשצריך טפיחה ידענית על השכם מהקולגות. הפעם, החלטתי לנסות ולהשאיר את הכלי המסוים הזה בבית, לנסות לזרום עם 10,000 האנשים שבאו להופעה של Air Supply - אייר סופליי בהיכל יד אליהו.

» אייר סופליי בישראל - לוח הופעות
» אייר סופליי דחו את הופעתם בחיפה
» הלהקות המקומיות שכבשו את המפיקים מחו"ל
» "אין כבוד לאמנות היום": ערן צור בראיון מיוחד

להתנתק לשעה וחצי מהשריפות, הפרשיות, הספינים, ההסתות, הגזענות וכל בלבולי המוח שבחוץ. להתכרבל, ולו רק ל-90 דקות, בשמיכת הפוך המפנקת של נוסטלגיית הנעורים התמימה, של האהבות הראשונות, הפוסטרים על הקירות בחדר ומסיבות הכיתה עם ריקודי הסלואו המגושמים, הגשר הטורדני בשיניים וגיל ההתבגרות הבלתי אפשרי הזה. עם ההורים והמורים המעצבנים, עם ערוץ טלוויזיה אחד, ערוץ רדיו אחד שמשדר פופ לועזי, מצעדי פזמונים, קלטות וידאו ועיתוני נוער צבעוניים. האמת, ממש לא שיערתי את מידת הפופולריות של הצמד האוסטרלי, שימי הזוהר שלו נמשכו (אם למתוח את זה עד קצה גבול הנדיבות) חמש שנים מקסימום.

אבל כמעט כל ישראלי שהתבגר כאן מתישהו בין 1980 ל-1985 ספג, בין אם רצה ובין אם לא, את הבלדות של אייר סופליי ישירות לתוך התת-מודע המוזיקלי שלו. ואלפים רבים כאלה גדשו אמש את ההיכל ביד אליהו. כן, גם אם בזמן שגרהאם ראסל וראסל היצ'קוק שיגרו פצצות דבש מתקתקות לראשי המצעדים היית קיבוצניק פריק ששומע זאפה או זפלין, פינק או פרפל, ג'ון אנדרסון או איאן אנדרסון, לא הייתה שום דרך בעולם להתחמק מ"Lost In Love", "The One That You Love", "All Out Of Love" או כל שלאגר אחר שהמילה "Love" מככבת בו, מתוצרת מכונת הלהיטים האוסטרלית המשומנת.

אייר סופליי בהופעה בישראל
צילום: ליאור רוטשטיין
אייר סופליי בהופעה בישראל
עדיין בעניינים. אייר סופליי צילום: ליאור רוטשטיין

כבר מהשנייה הראשונה זה היה ברור: החברים באו לתת עבודה. להקת ליווי צעירה ומקצוענית (שכוללת קלידן ומתופף ישראלים) עדכנה את השירים והוסיפה גוונים של גרוב, רוק גיטרות חשמלי ו- שומו שמיים - אפילו ניחוחות פרוגרסיב, לעניין. לא פחות חשוב - ראסל והיצ'קוק שמרו על מיתרי הקול שסוחבים כבר יותר מ-40 שנה עלי במות, והקהל התמסר אליהם בקלות, כולל יציעים שלמים ששרו את כל השירים, מילה במילה. השניים, בתלבושת אחידה של חולצה לבנה ועליה ווסט עור שחור, זכר לתקופה שזמרים באייטיז היו לובשים חולצה לבנה ועליה ווסט עור שחור, הפעילו את הקהל, נתנו לו לשיר סולו ולקראת הסוף אף ירדו לתוך האולם תוך כדי חימום הקהל לקראת שירה בציבור של "Making Love Out Of Nothing At All", שיר נדיר בפני עצמו, שכן לא מופיעות בשמו המילה "לאב". אופס, הציניות קפצה. סורי. נמשיך.

אייר סופליי בהופעה בישראל
געגוע לימים פשוטים יותר. אייר סופליי צילום: ליאור רוטשטיין

ככל שההופעה התקדמה והקהל (גיל ממוצע 40-60, ג'נדר שולט: נשים, ביחס של כחמש לאחד) הלך והשתלהב, התחלתי להיזכר בכל מיני הופעות שראיתי בעבר. בכל הרכבי הפוסט-רוק-אינדי-פולק-Fאנק-הופ-פסיכדליה שהיו אמורים להיות הדבר הבא. בכל הראפרים הסמי-מצליחים שהקריירה שלהם נמשכה שנתיים-שלוש, בלהקות ההיפסטריות החמות של הרגע שנעלמו כלעומת שבאו. בכל ההייפים והטרנדים והבאזזים שבאו והלכו. והנה, מולי, הרכב שהמבקרים רמסו באכזריות, אם בכלל התייחסו אליו, חסר חשיבות מבחינת ההיסטוריה של הרוק, שלא נכנס מעולם לשום היכל תהילה של רוקנרול (פרט לזה האוסטרלי, כמובן), שמעולם לא היה קול או אופנתי. עם טקסטים שנשמעים כמו סקיצות לפתקים בעוגיות מזל סיניות באיזה פיק-אפ בר בסידני. הרכב שלא נחשב מעולם חשוב, משפיע או פורץ דרך. ו-41 שנים לאחר מכן, ממלא שלוש הופעות רצופות באולמות ענקיים במדינת ישראל, יותר מ-30 שנה מאז שהיה לו איזשהו להיט גדול ברדיו. או להיט כלשהו. והנה, סוכני ביטוח ונהגי מוניות, דיילות סופר פארם ועורכות דין, זוגות ביום הנישואין המי יודע כמה, גרושים-גרושות בסיבוב שני, כולם עם מיתרי קול רועמים, לחלוחית בזווית העין וטלפון נייד במצב וידאו מונף באוויר, שרים שירים פשוטים על אהבה ומעלים באוב געגוע קולקטיבי לימים פשוטים יותר, לנעורים שחלפו ולזכרונות שמתעוררים בכל פעם ששיר תועה של אייר סופליי מגיח באיזה סופשבוע אולטרא-רגוע בגלגלצ.

שלוש דקות אחרי 23:00 ירדו השניים לצלילי "All You Need Is Love" של הביטלס והתפנו ללחוץ ידיים ולחתום למעריצים הרבים שהתגודדו ליד הבמה. ראסל והיצ'קוק, כותבים ומבצעים מוכשרים ככל שיהיו, רחוקים מלהיות הביטלס כמעט בכל מובן. אבל לזכותם ייאמר שהם גם לא מנסים להיות הביטלס, או כל הרכב אחר. העיקר שאת אייר סופליי הם עושים מצוין וזה מספיק להם. ועשרת אלפים הישראלים שיצאו בעיניים נוצצות מההופעה (רובם נכחו, כנראה, גם בשלושת הביקורים הקודמים של הלהקה בישראל) הוכיחו שוב שאין כמו השירים שנצרבו בתודעה בגיל של הסלואו הראשון והנשיקה הראשונה. להם היה הכי כיף בעולם, הערב הם היו לגמרי לוסט אין לאב, ולעזאזל כל הציניקנים.

אייר סופליי בישראל, היכל יד אליהו, 24 בנובמבר.

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>