1. מוזיקה
  2. כתבות

מסכמים עשור: 10 אנשי העשור בהיפ-הופ

מג'יי -זי עד אמינם, מקנייה ווסט עד ברק אובמה, מתן שרון סוקר את העשור האחרון בהיפ-הופ ובוחר את 10 האנשים שהפכו אותו למה שהוא

עכבר העיר אונליין, בשיתוף אורנג' טיים, הסינמטקים ו-88 FM, מסכם את העשור החולף ומזמין אתכם לבחור את סרט העשור, סדרת העשור ושיר העשור ולזכות בכרטיס טיסה להופעה באירופה, מסכי פלזמה, מערכות קולנוע ביתי, נטבוקים ופרסים נוספים. 

» בואו לבחור את שיר העשור» בואו לבחור את סרט העשור» בואו לבחור את סדרת העשור

מדי יום חמישי תשודר ב-88 FM תוכנית תזכורת שבועית בין השעות 16.00 עד 18.00 ובה השירים שנבחרו על ידי המומחים מעכבר העיר אונליין, עיתון הארץ ו-88FM. מצעד העשור של עכבר העיר אונליין ו-88 FM ישודר ב-26 בדצמבר בין השעות 16:00 עד 20.00. עכבר העיר מלווה את פרויקט העשור בעשרות כתבות, והפעם: 10 אנשי העשור בהיפ-הופ.

» לכל הכתבות על שירי העשור

ההיפ הופ, אולי הז'אנר הצעיר ביותר שנכלל בסיכומי השנה והעשור למיניהם, הוא עדיין ילד. נכון, הילד בן 30 וחום ההייפ גבוה, אבל הוא עדיין מקנא מעט באחיו הגדול, הרוק. "צור קלאסיקות" אמרו לו, "שכח מהקצב והתמקד במלודיה" ציוו עליו. אבל הוא בשלו, עקשן כפאבליק אנמי.

בעשור האחרון נראה שהההיפ הופ סוף סוף התייצב. אחרי שנים של חיפוש עצמי ואחרי אין ספור טענות ש"עד שנתיים לא נשמע יותר את הז'אנר הזה",אפשר להגיד בוודאות - ההיפ הופ כאן כדי להישאר, ובעשור האחרון היה ניתן לראות בבירור את התבגרות הז'אנר. ההתרחבות למיינסטרים ולאלטרנטיב, ההתלבטות בין מסחור לשמירה על השורשים ושאיפה למקוריות.  ניסינו להביא בפניכם את עשרת האנשים שעשו את זה בעשור האחרון, ושברגעים אלו ממש משפיעים על מי שהולך להיות ברשימה הזו בעשור הבא.

ג'יי- זי

כשמסכמים את העשור האחרון בתעשיית ההיפ הופ, אי אפשר שלא להתחיל עם ג'יי זי. זה התחיל עם אלבום המופת "The Blueprint" (שיצא בתאריך הנפלא, 11/09/2001) והמשיך עם שני אלבומי המשך, אלבום פרישה, אלבום קאמבק, אלבום בהשראת הסרט "אמריקן גנגסטר", הופעת אנפלאגד אגדית עם להקת הרוטס וחתונה עם ביונסה - שהכתירו אותו כראפר המוצלח ביותר בעשור האחרון. נראה מישהו צוחק עליו עכשיו שהוא נראה כמו גמל.

הנפטונס

הנפטונס, ופארל וויליאמס בפרט, גילמו בעשור האחרון את ההתלבטות הגדולה ביותר בהיפ הופ – הרצון להפוך לפופ נוצץ, לעומת הצורך לשמור על השורשים שטבועים עמוק ברחוב. בין ההפקות לבריטני ספירס לבין טיפוח הקליפס, צמד ההיפ הופ האכזרי ביותר בשנים האחרונות, נמצאים הנפטונס. כמו טימבלנד, הנפטונס הפכו במהרה לחותם איכות לפופ וניסו לא להפוך לחותם פופ על איכות. בדרך, הם השאירו את חותם הסאונד הייחודי שלהם על העשור האחרון.דיינג'רמאוס

מצחיק לחשוב שהדבר שדיינג'רמאוס הכי מוכר בזכותו הוא עבירה על החוק. בשנת 2004, כל מה שבריאן בורטון רצה זה ליצור מאש-אפ בין האלבום הלבן של הביטלס לאלבום השחור של ג'יי זי. הוא לא ציפה לשיירת עורכי דין בחצר האחורית שלו. באופן אירוני, דווקא אותה שיירת עורכי דין הפכה אותו לעשיר ומפורסם יותר משיכל לחלום. מאז ההצלחה של "האלבום האפור" הספיק דיינג'רמאוס לעבוד עם כולם, החל מסי-לו (תחת ההרכב נארלס בארקלי) דרך הגורילז ואפילו עם בק וספארקלהורס. לא רע עבור מישהו שקרוי על שם עכבר מצוייר.

דה סטריטס נדרש לבריטים איחור אופנתי של כ-20 שנה, אבל לבסוף גם הם מצאו את גיבורי ההיפ הופ שלהם. ואכן, המבטא המפורסם מיטיב לא רק עם הומור, אלא גם עם הז'אנר המילולי הזה. מייק סקינר, כמו חבריו דיזי ראסקל, ליידי סובריין ואפילו רוטס מאנובה, החלו לבנות תעשייה קטנה של היפ הופ באי הבריטי. איך אמר דה סטריטס כשפנה לאמריקאים בשיר? " Understated is how we prefer to be/ That's why I've sold three millions and you've never heard of me".

קנייה ווסט

אם יש מישהו שהצליח למקם את עצמו בדיוק בקו המשווה בין ההצלחה המסחרית לאהבת המבקרים ואפילו הערכה מהקהילה השחורה, זה קנייה ווסט. הוא עבר מנקודת מוצא של מפיק צעיר וכמעט אנונימי למפיק, ראפר והדמות הבולטת ביותר בהיפ הופ. אם הוא רק יצליח להיפטר גם מהאגו שלו, שגורם לו לזנק לבמות ולדרוש פרסים שלא זכה בהם, אולי הוא לא ייזכר רק כאמן חשוב, אלא כאייקון של קהילת ההיפ הופ.

J. Dilla

דווקא מותו של ג'יי דילה היה האירוע שהשפיע על קהילת ההיפ הופ האלטרנטיבי יותר מכל. נכון, הוא לא מת בצורה סטיגמטית של ירייה בדרייב-ביי, אלא ממחלת הזאבת חסרת הזוהר, אבל המורשת שהשאיר חסרת תקדים. מעבר להפקות אגדתיות בשנות -ה90, אחרי שנת 2000 התמקד ג'יי דילה בצד הפחות מוכר של עולם ההיפ הופ, ועבד עם אמנים כמו קומון, מאדליב וקווסטלאב (מהרוטס), אבל השאיר חותמו גם על הצד המסחרי של התעשייה. נסו לשאול את פארל ויליימס או קנייה ווסט, עוד שניים שנמצאים ברשימה הזו, מי המפיק שהכי השפיע עליהם. אני כבר יודע איזה תשובה תקבלו.

Outkast

אז נכון, אאוטקאסט יצרו אלבומי מופת כבר במחצית השנייה של שנות ה-90, אבל את הפריצה הגדולה הם חייבים לעשור הראשון של המאה ה-21. Stankonia משנת 2000 היווה את יריית הפתיחה  עם להיטים לא צפויים כמו "Ms. Jackson" או "B.O.B.", שדמו יותר לחדי קרן מאשר לסוסים ולחמורים של עולם ההיפ הופ דאז. אאוקאסט המשיכו בדרך המוזיקלית הזו גם כשהתפצלו. האלבום הכפול שלהם מ-2004 היה למעשה שני אלבומי סולו, המשיך את הניסוי המתמשך שלהם בגבולות ההיפ הופ, והראה שגם היפ הופ יכול להיות הזוי ובלתי צפוי, ויחד עם זאת גם מגניב עד אין קץ.

Li'l Wayne זה נכון, הוא הפך לדמות מוכרת רק ברבע האחרון של העשור, אבל אתם באמת חושבים שאפשר לסכם את התקופה הזו בהיפ הופ מבלי לציין את הסופרסטאר הנוכחי? ויין צורף לליגת העל רק עם אלבום האולפן השישי שלו, אבל איזה אימפקט הוא עשה. אחרי שמכר פלטינה משולשת יותר מהר משתוכלו לומר "הישרדות 3: הפיליפינים", קבע ויין עובדה: אני כאן כדי להישאר. פייר? מגיע לו.

אמינם

מה כבר אפשר להגיד על הבחור שהפך את הפרובוקציה לאינסטינקט? גם עשור אחרי הפריצה הגדולה שלו, עדיין מדהים לחשוב שאחת מהדמויות הכי דומיננטיות בהיפ הופ הוא בחור לבן. אבל צבע לא היה פאקטור בכלל בבחירה שלו לרשימה הזו, כי אמינם פשוט כזה טוב. גם אם נמאס לשמוע אותו מתבכיין על אמא שלו, גם אם שמענו אותו צוחק על בריטני בפעם המיליון וגם אם מרוב קללות לא מבינים את הליריקס, הוא תמיד ישאר כישרון-על והאם-סי הכי טוב במשחק.

ברק אובמה לא, לא. זה לא שפיספסתם אלבום היפ הופ שאובמה הוציא ב-2002. נשיא ארה"ב המכהן אמנם לא מוזיקאי, אבל אין ספק שהוא אחת מהדמויות המשפיעות ביותר על ההיפ הופ בעשור האחרון. ככה זה כשמנהיג העולם החופשי מציין את הפוג'יז כאחת מההשפעות עליו, זה מטלטל את הז'אנר שבשורשיו הוא אנטי ממסדי. בין אם זה שירי תמיכה ("Yes we can" של Will.i.am) ובין אם שירים שמעלים שאלות חשובות ("Black President" של Nas, לצפייה כאן למטה), קהילת ההיפ הופ חזרה סוף סוף למעורבות חברתית ופוליטית, הרבה בזכות אותו אחד, הנשיא השחור הראשון.

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>