1. מוזיקה
  2. כתבות

מסכמים עשור: הבחירות של רוני ורטהיימר

רוני ורטהיימר מ-88FM מסכם עשור ובוחר את אלבומי ההופעה שעשו לו את שנות האלפיים, וגם אלבום אחד של זמר שאולי שמעתם עליו, בוב דילן

עכבר העיר אונליין, בשיתוף אורנג' טיים, הסינמטקים ו-88 FM, מסכם את העשור החולף ומזמין אתכם לבחור את סרט העשור, סדרת העשור ושיר העשור ולזכות בכרטיס טיסה להופעה באירופה, מסכי פלזמה, מערכות קולנוע ביתי, נטבוקים ופרסים נוספים. 

» בואו לבחור את שיר העשור» בואו לבחור את סרט העשור» בואו לבחור את סדרת העשור

מדי יום חמישי תשודר ב-88 FM תוכנית תזכורת שבועית בין השעות 16.00 עד 18.00 ובה השירים שנבחרו על ידי המומחים מעכבר העיר אונליין, עיתון הארץ ו-88FM. מצעד העשור של עכבר העיר אונליין ו-88 FM ישודר ב-26 בדצמבר בין השעות 16:00 עד 20.00. מדי יום חמישי יבחרו כאן שדרני התחנה את אלבומי העשור האישיים שלהם. והשבוע: רוני ורטהיימר.

» לכל הכתבות על שירי העשורהעשור המוסיקלי הראשון של המילניום התאפיין במהפכה במערכת ההפצה והשיווק. בעשור הזה התנפצו כל מערכות ההפצה המסורתיות של חברות התקליטים, שקידמו את המוצרים שלהן דרך המדיה אל חנויות התקליטים. אפשר לומר שבעשור הזה נהיינו כולנו המדיה, והקשר בין האמנים לקהל נהיה הרבה יותר מהיר וישיר, יוטיוב, מייספייס ודומיהן וכמובן תוכנות שיתוף הקבצים, בקיצור - מהפיכת האינטרנט עשתה לשוק המוסיקה זעזוע חיובי.

זה היה גם עשור ה–DVD. החיבור בין מוסיקה (בעיקר הופעות חיות), תמונה גדולה וחדה ומערכת סאונד טובה, יכולה להפוך כל סלון ממוצע לתא כבוד במדיסון סקוור גארדן... אמנים ותיקים ואהובים המציאו את עצמם מחדש בעשור הזה: דיויד גילמור מפינק פלויד חזר דרך סיבוב הופעות מרגש ומתועד היטב ליצור אלבום מקורי ומצוין - "On an island" - בשנת 2006 . על לאונרד כהן כל מילה נוספת מיותרת, DVD שצריך לשוב אליו מדי כמה שנים, אין היום דברים כאלה.

את רשימת אלבומי העשור שלי בחרתי לייחד לאלבומי הופעות של הרכבים שאהבתי גם את הרעננות המוסיקלית שלהם וגם את השילוב בין ערכי הרוק הישן והקלאסי לסאונד הדיגיטלי העכשווי. חוץ מהאחרון, אבל בואו נתחיל.

Gomez – Out west  (2005)

החמישייה הבריטית, שהוציאה שני אלבומים מצויינים כבר במילניום הקודם, המשיכה בעשור האחרון לייצר רוק אמיתי, מדליק ואלגנטי כמו שרק האנגלים יודעים, בקצב מרשים של אלבום בערך כל שנתיים. אחרי 4 אלבומי אולפן, כולם ברמה גבוהה, הם הקליטו בינואר 2005 שלוש הופעות במקדש הרוק של סן פרנסיסקו – Filmore - לאלבום הופעה כפול ושמח. גומז נותנים שואו שכולל את מיטב שיריהם עד אז, בגרסאות שנעות בין סאונד מהודק וקרוב לביצועי האולפן לבין קטעי נגינה ואלתור ארוכים, עיבודים מפתיעים וכבדים, נגינה כיפית ובעיקר שירת רוק אמיתית. שלושה זמרים יש לגומז (Ben Ottewell , Ian   Ball ו-Tom Gray) ולכל אחד הצבע שלו, גם השירים נעים בין קצב וכיף ("Whippin Piccadilly", "Love is better than a warm trombone", "Shot  shot") לבלדות מורכבות ("We havent turned around", "Here comes the breeze"). שיאו של האלבום, ולטעמי השיר הטוב ביותר של גומז - "Revolutionary kind", הופך בהופעה ליצירת רוק של 11 דקות.

גומז היא מלהקות העשור שלי ולמרות שהיא הוחתמה עוד לפני שקיימה הופעה אחת, יש לה שם של להקת הופעות מהטובות שיש והאלבום הכפול הזה לא מותיר ספק בכך. למי שמעדיף את הקלטות האולפן שלהם, ב-2006 יצא להם אוסף כפול מקיף ומגוון בשם "Five Men in a Hut: Singles 1998-2004".

גומז בהופעה:

Wilco - Kicking Television: Live In Chicago (2005)

גם להקת ווילקו האמריקאית החלה את דרכה עוד באמצע העשור הקודם, אבל את העשור הנוכחי פתחה עם שני אלבומי אולפן מצוינים: "Yankee Hotel Foxtrot" ב-2002 ו-"A Ghost Is Born" מ-2004. אחרי שני אלבומים כאלה, מה טבעי יותר מלהוציא אלבום הופעה כפול, שהוקלט בשיקגו במאי 2005.

השירים של ג'ף טווידי, סולן ווילקו וחבריו, נעים באלבומי האולפן בין קאנטרי לפופ ורוק עם הרמוניות קוליות, לעיתים מתקתקות. הצליל של ווילקו בהופעה הרבה יותר מחוספס ואנרגטי, גם עקב תוספת של נגנים באותה תקופה. כבר בשיר הראשון, "Misunderstood" מתחילת הדרך שלהם, ברור שזה אלבום הופעה קלאסי. חלק מהשירים צמודים פחות או יותר למקור בתוספת אנרגיה בימתית ("Company in My Back", "Jesus, Etc") וחלקם לוקח את ווילקו למקומות חדשים ("Shot in the Arm", "Kicking Television", "Ashes of American Flags"), שתענוג להיות בהם. גם בשני אלבומי האולפן שבאו אחרי הופעה זאת - "Sky Blue Sky" ובעיקר "Wilco (The Album)" אפשר לשמוע שמשהו מההופעה הזאת המשיך איתם הלאה ונקווה שיימשך גם בעשור הבא.

ג'יזס, אל תבכי:

My morning Jacket – Okonokos  (2006)

עוד אחד מההרכבים החזקים של העשור. מיי מורנינג ג'אקט החלו את דרכם בסוף שנות ה-90 בלואיוויל, קנטאקי. אל הקאנטרי רוק שלהם חדרו תוספים מעולמות אחרים, שיצרו את הצליל המגובש והמזוהה שלהם. הסולן וכותב השירים ג'ים ג'יימס נשמע לפעמים כמו ניל יאנג, אך מצליח ליצור זהות משלו ולכתוב שירים רחבי יריעה ואווירה. גם מ.מ.ג' הוציאו 4 אלבומים לפני שיצאו להפקת אלבום כפול ו-DVD באותו אולם פילמור אגדי בסן פרנסיסקו. גם כאן, על הבמה מתפרצים הכשרון והיצירתיות של מ.מ.ג' כלהקה וסאונד הגיטרות הייחודי לאלבומיהם מקבל כאן תוספת של עומק ואנרגיות, ג'ים ג'יימס מוסיף גוונים לקולו העדין והגבוה, חוויית Live מושלמת. רוב השירים הם מהאלבומים "Z" ו-"It Still Moves", שקדמו למופע הזה, שנפתח בשיר הנהדר "Wordless Chorus" - קצת יוצא דופן ברפרטואר שלהם ומרגש בהרמוניות הקוליות שלו. אח"כ באים שירים כמו "Gideon" ו"One Big Holiday", והשיר שפותח את הדיסק השני, "Dondante", הוא יצירה עשירה ומפוארת של 11 דקות. עוד שיר ארוך וכבד יותר הוא "Steam Engine".

האלבום הבא של מ.מ.ג' שיצא ב-2008 הוא "Evil Urges", קצת שונה מקודמיו ואולי מצליח יותר מסחרית. ניתן לזהות גם שינוי חיצוני בהופעתם, אך עדיין יש בהם את התעוזה והיכולת לנסות להמציא את עצמם מחדש. מעניין יהיה לראות מה יביא איתו העשור הבא ללהקה.

מקטורן הבוקר שלי באוקונוקוס:

Archive – Live at the Zenith  (2007)

דווקא ההרכב הלונדוני הזה, שמוגדר מאמצע שנות ה -90 כהרכב אלקטרוני ולא רוקי, מגיע בשנת 2007 עם אלבום שמתעד הופעה בפריז ונותן בעיניי את נוף העתיד של המוסיקה. שילוב מנצח של נגינה חיה וסימפולים אלקטרוניים, בתוספת שירים מצוינים ושירה מרגשת של שלושה סולנים, ביניהם הזמרת Maria Q ("You make me feel"), וגיטרות דומיננטיות שמשוות לאלבום נופך של מופע רוק מלהיב. גם באלבומי האולפן שלהם נוטים חברי ארכייב למגוון סגנונות וליצירות עשירות, ובמופע הזה הכל מהודק ונדבק לתענוג מתמשך.

זה מתחיל ביצירה "Lights", רבע שעה של קסם עם אינטרו ארוך והתפתחות איטית, נמשך עם בלדה מרגשת ("Veins"), המנון לצעירים ("Fuck U") ומסתיים בעוד קטע אפי ("Again") ובשיר בעל סממנים של סול וסיומת אלקטרונית רפטטיבית ("Pulse"), עוד אלמנט שמאפיין את ארכייב. למרות שאהבתי גם אלבומי אולפן שלהם, "Live at the Zenith" הוא בעיני חוויה ייחודית וסוחפת בנוף המוסיקלי של העשור. אלבום האולפן האחרון של ארכייב, "Controlling Crowds" מ- 2009 , מנסה לשחזר את המתכון במקום להמציא משהו חדש, ולא מצליח לדעתי להתעלות לגבהים של "Lights" ושל אלבום ההופעה, שאליו מצורף גם DVD של כחצי שעה.

ארכייב, בהופעה בזנית:

Bob Dylan - Modern Times (2006)

אסיים בידידי הוותיק בוב, שאותו גם ראיתי בסיבוב הופעות אירופאי בשנה שעברה. חוץ מהוצאות מחודשות של הופעות היסטוריות משנות ה-60 וה-70 בסדרת הבוטלגים, בגיל שישים פלוס דילן דפק עשור מרשים ויצירתי. זה החל עוד ב-"Time out of mind" המופתי ב-1997, ונכנס לעשור הנוכחי עם "Love & theft" מ-2001. גם האלבום האחרון שלו, "Together Through Life", ממשיך את הקו של שירת דילן הבוגרת, יותר אישית ופחות ציבורית ולעיתים אף אוהבת ורומנטית .

האלבום "Modern times" מ-2006 הוא הביטוי המושלם לכך. שירי אווירה כמו "Thunder on the Mountain" ו-" Spirit on the Water", שפותחים את האלבום, השיר "Beyond the Horizon" הוא מהיפים שיש לדילן בכלל, לצד הסאונד המוכר והאהוב של בלוז רוק דילני טיפוסי: "Rollin' and Tumblin’", "Someday Baby". גם השיר המסיים את האלבום הוא מאלה שילכו איתי לנצח: "Ain’t talkin’" המרגש, שיר שהוא כמעט סרט. דילן הפיק את האלבום תחת השם ג'ק פרוסט, עוד מגמה של העשור האחרון. כנראה שהשם הבדוי מאפשר לו להשתחרר מהדימוי הדילני רב השנים ולהתרכז בעשיית מוסיקה משובחת. חשוב לציין גם את האוסף "The Bootleg Series, Vol. 8: Tell Tale Signs - Rare and Unreleased 1989-2006", שבו גרסאות אלטרנטיביות יפהפיות לחלק מהשירים מ-"Modern times".

רוני ורטהיימר מגיש ועורך את התכנית "בא בערב" ב-88FM

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>