1. מוזיקה
  2. כתבות

לאן נעלם הרוק סטאר הישראלי?

עולם המוזיקה הישראלית הולך לכיוון פופ רדוד וחסר אמירה ומוותר על גיבורי הגיטרה וכוכבי הרוק שלו. איך לא קם יורש לשלום חנוך וברי סחרוף? לאן נעלם הרוק סטאר הישראלי?

השנה היא 2010. בשכונות האפלות שבמדינת ישראל שורה פאניקה שקטה. כוחות רשע השתלטו על גופי התקשורת והתרבות, סימאו את עיניו של הנוער וטשטשו את הגבולות המוזיקליים. בזמן שהיכלי תרבות וטלפונים סלולריים נכבשים על ידי פופ מסוג אחר, את "רוק עצמאות" של אותה השנה, האירוע הגדול בארץ המכיל בתוכו את המילה "רוק", מוביל עברי לידר. העולם מסביב שותק. במקביל, במדינת תל אביב השכנה, העסקים כרגיל. אבל אותות המצוקה מתחילים לחלחל ומישהו צריך לקחת את האחריות לידיים. מישהו עם כוחות מיוחדים או לפחות חליפה מגניבה. מישהו שעונה להגדרה גיבור-על או לפחות גיבור גיטרה. מישהו שיכנס לחליפה שלבשו בעבר שלום חנוך וברי סחרוף, שהביאו אלפים להופעות מבלי לאבד את יושרתם האמנותית. מישהו שיוכל לתת קרב הגון למוזיקה שטחית ולתרבות רדודה ותוך כדי לסחוף אחריו בני נוער שמחפשים גיבור שיגיד להם את האמת. בני נוער שבהעדר אלטרנטיבה הסתפקו בעבר בהעתקים חיוורים כמו "בית הבובות" ו"סינרגיה" וחשבו, למרבה הצער, שזו אמת.

התרבות הישראלית הצמיחה בשנים האחרונות לא מעט גיבורי פרווה, שהצליחו בגדול מבלי לומר חצי דבר. האם זה בגלל שאנו מפחדים מאנשים שאומרים אמת? ואולי האמת הישראלית נאמרת מפי אנשים שאין להם דבר וחצי דבר לתרבות רוקנרול אמיתית? כזו שבאמת צומחת מהשוליים, מהמחסור, מהרצון להתריס ולשנות. לא תמיד זה היה ככה. חצי דור אחורה עוד זוכר את האיחוד המוצלח של פורטיסחרוף. אבל חצי דור זה כל מה שצריך כדי לשכוח ולדור הנוכחי אין למי לפנות. יש אמנם לא מעט אנשים בארץ שלא יודעים באיזה רחוב נמצא "לבונטין 7", אך מצד שני יש לא מעט אמנים שלא ממש רוצים לצאת מהרחוב הזה. התוצאה דומה וההפסד כולו שלנו. שתי מדינות לעם אחד. עברי לידר מסמל את הדור הזה יותר מכל ולא כי אין אנשים מוכשרים שיכולים לתת לו אלטרנטיבה. העם פשוט לא מכיר בזה שהוא זקוק לאלטרנטיבה. והמוכשרים לא מכירים בזה שהעם זקוק להם.

בכלל לא בטוח שבעידן שבו גיבור גיטרה הוא קודם כל משחק מחשב, יש צורך בגיבורים בשר ודם. אבל יהיה זה קל מדי לבוא בטענות לקהל. הפערים בין "רוק עצמאות" ל"לבונטין 7" הפכו עמוקים מאי פעם. גיבורי האינדי מדברים לקהל הרחב מעל הראש והתוצאה היא פילוג תרבותי. אנו זקוקים לגיבור שיגשר על הפערים ויאחד מחדש את שתי המדינות. לכבוד ערב יום העצמאות יצאתי לחפש האם קיים גיבור שכזה ומצאתי שלושה אבטיפוסים פוטנציאלים. שלושתם זכרים, שלושתם גיטריסטים ושלושתם, עדיין, בוחרים לשיר באנגלית. אלו ממצאי הדו"ח:

הראשון כבר די ותיק בסצנה, הוא חבר בלהקת אינדי נחשבת אבל ברור לכולם שהוא שואף לעמוד במרכז. הוא יודע שגיבורי הגיטרה של ימינו יכולים להיות מופנמים ורגישים וזה מסתדר לו בול בנישה. הוא יכבוש כמה לבבות של נערות רגישות אבל ברור לכולם שמספר הנערות בארץ מוגבל והוא שואף ליותר. אבל בעולם יש עוד רבים כמוהו. תרבות הרשת שהציפה את פועלו מלכתחילה, היא בדיוק זו שמאיימת להטביע אותו בין שאר הזמרים שהוצפו. הוא בדילמה. האם יישאר מבודל עם חלומות גדולים או יפנה את מבטו הביתה ויראה את הסימן הגדול בשמיים שקורא לו לחזור ולעזור.

מופנם, רגיש ורוצה לעמוד במרכז:

השני היה בסיטואציה דומה אבל התחיל להתפכח. טוב, אולי זה לא מבחירה. קשה להצליח בארצות זרות כשאין לך אפילו ויזת שהיה. אז הוא חזר ובצעדים קטנים החל לפלס את דרכו. חרש את הארץ לאורכה  ולרוחבה, הכניס סינגלים לרדיו והרבה לשתף פעולה עם גיבורי מיינסטרים. הם זכו בתו תקן איכותי והוא זכה לראות את שמו בעיתון. למרות שכבר הוציא שלושה אלבומים עוד קשה לומר שפרץ. הוא עדיין מופנם מדי. עדיין שקט מדי. עדיין עובד ויוצר בקצב שלו. הוא רואה את הסימן בשמיים אבל לא ממהר לענות. אולי אנחנו נצטרך לצעוק יותר חזק, אולי נבין בסוף שזה המקסימום שהוא מסוגל לתת. אבל בקצב הזה ישועה אמיתית לא תגיע.

מעניק תו תקן של איכות אבל לא ממהר לענות לאתגר:

השלישי כבר זכה להצלחה. את מחסום הרשת והויזה הוא כבר שבר וכשקראנו לעזרה הוא אפילו נענה. את זירת הקרב של "היכל התרבות" הוא ניצח בגדול. זה לא קרה לו ביום אחד אבל כמו גיבור אמיתי הוא הצליח לדבר להמונים. אבל זה עדיין לא זה. הוא לא באמת משלנו. לא בזמן ולא במקום. הוא נשמע כמו דמות מין העבר שחזרה על תקן נוסטלגי ומצליח כהוכחה לטיעון מופרך שלא נעשית מוזיקה עכשווית טובה. הוא אוטוטו הולך להצליח גם בחו"ל וגם שם ימלא תקן דומה. אנחנו נשאר קטנים עליו ולנצח קריאתנו תישאר פרובינציאלית. הוא אולי יצליח אך התרבות המקומית תישאר כושלת.

ויזה כבר יש לו. גם חוזה בחברת תקליטים גדולה:

תמיד היינו קהל קשה. מי שרוצה לבוא להיות הסופר-גיבור שלנו צריך לדעת שלא יהיה לו קל. גם אותם גיבורים מהעבר יכולים לספר. גם הם רצו חו"ל וגם הם ניסו באנגלית. בסוף הם חזרו והתבססו וגם זה לא קרה ביום אחד. ההיסטוריה חוזרת ומוכיחה שבכל דור ודור צומח לו מישהו שמצליח לשכנע את הקהל משתי המדינות שיש על מי לסמוך. אז אם אתם קוראים את זה וחושבים שאתם עונים לקריטריונים או אם אתם מכירים אחד כזה שיהיה מוכן לקחת על עצמו את האחריות כפוית הטובה, שידע שיש פה רחובות קשי יום שמחכים נואשות למושיע. דרוש לנו גיבור במשרה מלאה. התנאים והשכר לא מבטיחים כמו במדינות אחרות, אבל לטוב ולרע זו התרבות שלנו. זו משימה לא קלה אבל מישהו חייב לעשות אותה.

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>