1. מוזיקה
  2. כתבות

החיים הקשים של המוזיקאים הערבים בישראל

המוזיקאים ערביי ישראל נקרעים בין הנאמנות הלאומית שלהם, הרצון להצליח והתיוג הבעייתי בעולם הערבי. מה המחיר המוזיקלי של להיות "האחר"? מוזיקאים מספרים על המאבק

"אמן בישראל גם ככה הוא דפוק", אומר הראפר סאז, "אז תחשוב אמן ערבי פי כמה וכמה יותר." הדברים הללו נאמרים על רקע חוק האזרחות שתלוי באוויר ומעמיק את משבר הזהות של ערביי ישראל. הז'אנר המוזיקלי הבולט ביותר בו הצליחו ערבים ישראלים להיכנס למיינסטרים הכלל ישראלי הוא ההיפ הופ, הרבה בזכות ההרכב "דאם" בהנהגת תאמר נאפר. כיום נאפר נחשב לאחד הדוברים הפוליטיים הבולטים נגד מדיניות ישראל, זיהוי פוליטי שתרם להצלחה שלו בקרב הקהילה הערבית הבינלאומית. במקביל להצלחתו העולמית שיר שלו נבחר לשמש פתיח לסדרה "עבודה ערבית"  בערוץ 2 – לב המיינסטרים הישראלי. הדיכוטומיה הזו מספרת את הסיפור כולו.סאז (או בשמו המלא סאמח זקות) היה חבר ב"דאם" אך ב-2003 יצא לקריירת סולו. מאז השתתף בין היתר בפרויקט צרפתי שאיחד אמנים פלשתינים, ישראלים וצרפתים בשם ב"קול אחד", הוציא אלבום עם הזמרת אתי קסטרו ולאחרונה זכה להשמעות והצלחה בסינגל El Nur של "סוליקו" שם נשמע קולו יחד עם הגוסטפייס קילה ותומר יוסף. הוא אמנם בחר בקו שונה מהפוליטיקה הלוחמנית של "דאם" אך עדיין לא הצליח לברוח מהזיהוי הפוליטי. "אמן ערבי פלשתיני ישראלי זה השילוב הכי הזוי בעולם", אומר סאז, "יש בזה משהו שלילי כי נולדת במדינה שלא בדיוק אוהבת את השפה שלך ותומכת בשפה שלך ואתה מרגיש נרדף ולא אהוד. אז אני לא יכול לא להיות פוליטי. אם אתה לא מתעסק בזה אתה משקר לקהל שלך. החיים שלנו הם פוליטיים. כשאתה יוצא היום מתל אביב לחפש עבודה, לחפש פת לחם, זה פוליטי. במיוחד לערבים."

"אמן ערבי פלשתיני ישראלי זה השילוב הכי הזוי בעולם". סאזלמרות ההצהרות הללו סאז לא שם את האג'נדה הפוליטית במרכז. אולי דווקא בגלל זה, בקרב הקהילה היהודית לפחות, השם שלו עדיין לא תפס. בין המקומות בהם הופיע סאז בתל אביב אפשר למנות את ה"אברקסס" וה"רוגטקה". מועדוני שוליים. הסיבה לכך אולי היא שהוא עושה זאת בעצמו. "אני לא מאמין בחברות תקליטים ישראליות." הוא מוסיף, "אני עשר שנים בעסק, אני מאוד מוכר, גם במגזר הישראלי, אבל עדיין לא תראה לייבל ישראלי שיקפוץ להחתים אותי. למרות שהאלבום שלי לא ממש פוליטי וההופעה שלי לא ממש פוליטית."אז אולי הדרך להכרה היא דווקא כן להיות פוליטי?"המצב הביטחוני מאוד דורש מאמנים כמונו טו סטפ אפ, להגיד מה קורה עם החוקים הגזעניים שכל שני וחמישי יוזמים פה וכל הבולשיט שעכשיו קורה בלוד וברמלה, ואין אף אומן ערבי שיוצא וואלה בשיר מחאה כמו שצריך בעברית להסביר לקהל הישראלי שמשהו פה לא נכון. אבל אני בקטע שיש לי אלבום בערבית מוכן ואני בקטע שלחשוב על העולם במקום לחשוב על הארץ. אני אמן שמופיע יותר בחו"ל מאשר בארץ ואני רוצה להצליח בחו"ל. ההצלחה שלי תבוא משם ולא מפה."

Soulico-El Nur Feat. Ghostface Killah Saz Tomer Yosef and Riham:

אז כן, בסופו של דבר, פוליטיקה בצד, כולם רוצים להצליח ולזכות להכרה ועם האמירה האחרונה ודאי יסכים כל מוזיקאי אינדי ששר באנגלית. ההיפ הופ אולי בבסיסו מזוהה פוליטית ולא משאיר הרבה מקום למפלט אך איך נראה הסיפור בז'אנרים אחרים? בסאם בירומי, סולן להקת "חלאס", פצח במקביל לעבודה עם להקתו (שמנגנת מעין מטאל ערבי) בקריירת סולו בה הוא מנגן שירי רוק עם הרכב המורכב כולו מנגנים יהודיים. המוזיקה שהם מנגנים, הרבה בזכות נגניו שגם מפיקים ומעבדים אותה, נשמעת כמו אינדי רוק בריטי עכשווי – רק בערבית. הם היו יכולים להשתלב בקלות בליינאפ של פסטיבל "אינדינגב" ולמעשה הסיבה היחידה שלא הגיעו לשם היא כי איחרו את ההרשמה. סיטואציה סימבולית לכך שהם עדיין מנותקים מה"סצנה".השילוב המעניין של אמן ערבי עם נגנים יהודים יוצר בעיות לוגיסטיות לא פשוטות. "קיבלתי הזמנה להופיע בירדן.", מספר בירומי, "אני לא מעוניין להופיע בלי ההרכב שלי. אמרתי להם יש לי חברים יהודים ישראלים שהם נגנים מאוד מקצועיים, יש חיבור, אני מעוניין להביא אותם. הם אמרו לי לא. 'זה כבר משהו בטיחותי, אנחנו לא יכולים להבטיח, זו אחריות מאוד גדולה, תארגן לך חבר'ה ערבים ותופיע איתם'. ואני לא יכול לקחת אחריות על דבר כזה. ואני לא רוצה להביא נגנים ערביים כי זה לא רק לנגן, זה גם החיבור, האנרגיה, הוויב, כולנו מפרים אחד את השני על הבמה".

בסאם בירומי והלהקה - אלמעאני (פרשנויות):

אתה מקבל ביקורת מהמגזר הערבי על כך שהנגנים שלך יהודים?"זה לא אישו. נותנים כבוד אם אתה מנגן עם נגן יהודי. זה כאילו נגן טוב, זה אומר שאתה משקיע. יש את החלק הקיצוני שהוא קיצוני בהכל. מבחינתם אתה רק נוגע בעניין היהודי, אתה פסול. אבל זה לא המיינסטרים. אני לא פונה לקהל כזה ואני לא רוצה קהל כזה. זה אותו קהל שיגיד 'מה בהופעות שלו יש בירות וסמים?'. זה קהל שאני לא רוצה." 

מנגן עם הרכב יהודי ולא מוכן לוותר עליו. בירומיאת בירומי ראיתי בהופעה בלבונטין 7, הופעה בה נכחו מעט מדי אנשים. נראה שמוזיקת הרוק שהוא מנגן תישאר בשוליים לא משנה באיזו שפה היא מושרת. אך מה לגבי תחום פופולארי יותר כמו מוזיקת מועדונים? האם שם יש סיכוי להגיע לקהל היהודי-ישראלי? "יש הרכב בשם ElectrowaveZ שעושים דאנס האוס", מספר בירומי, "הם היו בתחרות של ה'כמיקל בראדרס', עשו קאבר, לקחו מקום שני. אבל זה נעצר כי אין מה לעשות, הם ישראלים."צ'ארלי שאאבי מהצמד ElectrowaveZ מודה שהם לא קיבלו את הפרגון שהגיע להם בזמנו. כשאני שואל אותו היכן יצא להם להופיע הוא מזכיר את מועדון ה"לימה לימה", בהחלט לא הבמה הטבעית למוזיקת הדאנס שהצמד מייצר. עם זאת הוא מתעקש שלא נתקל באפליה מקרב הקהל היהודי. לטענתו הסיבה לאי הפריצה שלהם טמונה יותר בחוסר היכולת של הקהל הערבי לקבל אותם. "הקהל הערבי לא בשל למוזיקה אלקטרונית.", אומר שאאבי, "את ההיפ הופ הוא קיבל כי יש בזה פוליטיקה ואנשים אוהבים פוליטיקה. וההרכב שלנו לא במיוחד מחאתיים ולא פוליטיים."למה אתם נמנעים מפוליטיקה, אין על מה למחות?"אנחנו יותר מוזיקליים מאשר פוליטיים או מחאתיים. בנפשנו יש מוזיקה. אנחנו עושים מוזיקה בשביל ליהנות. כמה אתה יכול לדבר על כיבוש, על אפליה, על דברים חברתיים? זה לא שנגמרו הנושאים אבל אחרי כל זה איפה תיתן תקווה לאנשים? אנשים רוצים להתפרק."

האזינו ל"Sababa" של ElectrowaveZ:

המסקנה של כולם היא חד משמעית. בארץ הקהל קטן וקשה להשגה והשאיפה היא להצליח עם המוזיקה בחו"ל. אך דילמה נוספת ולא פשוטה היא כיצד העולם הערבי מקבל אותם כערבים ישראלים? "הציבור הערבי- ישראלי לא כל כך אהוב בעולם הערבי." אומר שאאבי, "לא מפרגנים לנו. הם חושבים שאנחנו עדיין בתוך מדינת ישראל ואנחנו יותר קשורים לישראלים. הדרכון שלנו ישראלי. אני מכיר להקה שהורידו להם וידאוקליפ בגלל שגילו שהם מישראל." גם בסאם בירומי נתקל בבעיה זו: "השירים שלי הגיעו ללבנון, הגיעו לירדן, הגיעו לסוריה ולמצרים, יש לי שם מעריצים. הבעיה היא שאני ישראלי, מבחינתם אני ישראלי אז אני פסול. אני גר בארץ, החומרים שלי הופקו בארץ – אני ישראלי."מי שלא מסכים עם התלונות הללו הוא ג'וזף אטרש, מנכ"ל חברת New Sound Interactive, חברת תוכן שבין היתר מייצגת לייבלים וחברות הפקה מהמגזר הערבי בישראל. לטענתו אמנים ערבים ישראלים רבים זוכים להצלחה גדולה בעולם הערבי, אך מקרב המוזיקה האתנית, הידועה גם כ"מוזיקת עולם".  "הרבה מאמני הפופ המקומיים פה נתלים על העץ הגבוה שאנחנו סו קולד מישראל, אבל אף אחד מהם לא הביא מוצר אחד שיבואו ויגידו בונא זה להיט", אומר אטרש, "אף אחד לא יודע לעשות פה להיטים כמו שצריך. התעשייה עוד בחיתוליה. אנחנו עסוקים בלחקות אמנים מהעולם הערבי יותר מאשר לייצר תרבות של מוזיקת פופ. אז לעלות על העץ הגבוה שלא רוצים אותנו כי אנחנו ערבים- ישראלים זה התירוץ שהם מצאו להם".

Saz - Min Yum:

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>