1. מוזיקה
  2. כתבות

מיליון דים סאם: רפי פרסקי פותח מסעדה ופותח את הפה

איך קרה שהוא לא השתתף במחאה החברתית, למה הוא לא משחרר את האלבום שהקליט, ומה פתאום הוא פותח מסעדת דים סאם

הוא היה יכול להיות דוקטור לפיזיקה גרעינית. הוא היה יכול ללמוד פילוסופיה שנה חמישית. אבל לא. רפי פרסקי (52) הלך על האופציה השלישית, ובימים אלו הוא פותח מסעדה (קטנה) עם שיש, או יותר נכון, דוכן דים סאם. הקונספט פשוט: הוא מכין ומוכר דים סאם. וזהו. “אני ממש לא מצפה להיות מאיר אדוני”, אומר פרסקי, מיתולוגיה בקנה מידה מקומי, “זה בלי יומרות לפיין דיינינג. זה לא הקטע שלי”. » דים סאם 33 - לכל פרטיםכבר שנים שכל מה שרפי פרסקי עושה נשמע כמו קאמבק. הוא שיחרר אלבום ב־2005, הפיק את זה של בועז בנאי, פתח פיצוצייה ופאב שלא הצליחו להתרומם, ובכל זאת - תמיד נדמה שאנחנו עוד סופרים עד עשר ומחכים שהוא יחזור. אבל גם המעריצים האדוקים לא ציפו שהשיבה המצופה תלווה בכיסונים מאודים דווקא. מה פתאום דים סאם עכשיו?“זה לא פתאום, זה לא שינוי שנעשה מהיום למחר. זה לקח לי כמה שנים ואלפי דים סאמים, וזה מרגיש לי מצוין”.אבל למה דווקא דים סאם?“טיילתי בסין ונדלקתי על זה. זה טעים, ומיליארד סינים כנראה לא טועים. נצמדתי לכמה מקומיים ולמדתי איך להכין לבד. זה היה קצת קשה בהתחלה, אבל זה יותר קל מלנגן בגיטרה. כשחזרתי לארץ התחלתי להכין ולאכול גם כאן, ואז השמנתי. הבעלים של בר הגאולה שמע שאני מכין דים סאם ואמר 'בוא תכין', ומשם זה התגלגל”. אולי זאת ההתרגשות לרגל פתיחת המסעדה, אבל נדמה שרפי פרסקי מודל 2012 הוא גרסת ההיי החייכנית והמרוככת של פרסקי ההוא, המדוכא בואכה מתאבד, של לפני עשור או שניים. מי שהיה הפסקול הזועם של תחילת הניינטיז, עם אטיטיוד שנע בין הקיור לבין הסמיתס, נמצא היום 23 שנה אחרי תקליט הבכורה המצליח, ושלושת האלבומים שיצאו אחריו והיו רחוקים מלשחזר את ההצלחה ההיא. בכל הנוגע למוזיקה, רפי פרסקי 2012 לא מצפה להרבה, אבל הבטן שלו מלאה, ולא רק מדים סאם. בעיקר על עצמו. “אני אשם בהכל”, הוא אומר, “אני לא מאשים אף אחד. אחרי התקליט השלישי לקח לי שמונה שנים עד התקליט הבא, ועל זה משלמים. אני לא מרגיש שהקהל בגד בי, אני אף פעם לא באמת הייתי שם עד הסוף, ולא עשיתי את השינויים המתבקשים בזמן. לא אהבתי להתראיין. אני לא אוהב לעשות דברים שהיה חשוב לעשות, אז משלמים מחיר. לאורך השנים זה נעשה יותר ויותר ברור”. זה אומר שוויתרת על המוזיקה?“אני עכשיו מרוכז במסעדה, אז אין לי זמן להתעסק במוזיקה. גם ככה אין הופעות כבר חצי שנה. גם בגלל המסעדה, אבל גם כי לא ממש רוצים אותי. אמנים בסדר גודל שלי, שזה השורה השנייה, לא הראשונה, רוב הזמן מוסיפים כסף על הופעות. בשבילי נגמרו הימים של הופעות בכל מחיר. אם לא כדאי לצאת מהבית, אני לא יוצא מהבית. אבל לא ויתרתי”.אין זמן למוזיקה. רפי פרסקי בדים סאם 33 (צילום: יפעת יוגב)

המחאה לא צריכה את רפי פרסקי במאי 2011 היה נראה שפרסקי נמצא (שוב) על סף קאמבק. הוא שיחרר לרדיו את כוסות הקפה, סינגל ראשון ונוגע ללב מתוך מה שעתיד היה להיות אלבומו החמישי, אבל עולם כמנהגו נהג: הביצה רעשה לרגע אחד, כתבי המוזיקה חזרו לחזר, הרדיו התעלם ופרסקי נמוג שוב מהתודעה הציבורית. האלבום החמישי לא יצא לאור מאז. “הוא מוקלט כמעט לגמרי, ואני לא מרגיש שיש לי סיבה להוציא אותו”, הוא אומר, “הרי לא ישמיעו אותו, אז זה לקחת משהו כמו 20 אלף שקל ולשים באיזשהו בור. זהו. למה לי?”.מה זה אומר, שאין תקווה למוזיקה?“בטח שיש תקווה. יש אנשים שעוד מסכימים לעשות את זה. העניין הוא שאין שום דבר חדש. בוא נדבר אחרת. יש משהו היום שאתה שומע ואומר 'וואו, איזה דבר מרענן זה, איזה כיף שזה קורה, בוא נלך לראות הופעה שלו'? אין. כשהחברים של נטאשה ומשינה הוציאו אלבומים ראשונים, זה היה ככה. אחריהן הגיע חמי רודנר והביא משהו מרענן, ומוניקה סקס, ואמרת 'וואלה, קורה פה'. היום לא קורה פה. היום עושים ביצועים חדשים לדברים ישנים”.אולי זה מה שאתה צריך לעשות.“לא. לא. לא. אני לא אעשה את זה. זה לא אני. רוב הזמן עושים חידושים שבמקרה הטוב עוברים בסדר, ובמקרה הרע הרגו את השיר. לפעמים זה מאוד מצליח וטוחנים את השיר, ואני לא מבין על מה”. מה עם ערב 23 שנה ל”כמה פעמים”?“למה לי?”.זה עוזר להישאר בתודעה.“לא רוצה לעשות את זה. זה יוסיף משהו לשירים? זה יהיה מגניב? אני לא חושב. אלא אם זה יביא איזה משהו חדש. למה אתה חושב שיש עכשיו חזרה לאלבומים הישנים? כי אין שום דבר חדש. בכלל, אני שומע אנשים צעירים מוציאים תקליטים חדשים שהשירים שם ישנים. מילים אחרות, אבל שרים כמו פעם. אני לא מבין את הקטע הזה”.כאייקון שוליים וכמי שהעז לדבר נגד כל מה שמקובל עוד לפני שזה היה מקובל, היה אך מתבקש שפרסקי יעלה לשיר איזה “מיליון דולר” באירועי המחאה האחרונים, אבל קולו לא נשמע בהמולת הארץ החדשה. “מה, אני חייב להיות על הבמה?”, הוא שואל, “היתה לאנשים מין ציפייה שאני אקח חלק במחאה, אבל המחאה לא צריכה את רפי פרסקי, המחאה צריכה את אייל גולן, שמושך אנשים”. הזדהית עם המחאה?“המחאה מאוד מוצדקת ונכונה, אבל אני, בתור רוסי, חושב שעד שלא יהיה פה דם ומכות, ממש אלימות, וילכו לכנסת ולא ייתנו לחברי הכנסת לצאת איזה שבוע עד שהם יחליטו החלטות נורמליות, לא יהיה פה כלום. יהיו דיבורים, חלק ילכו לפוליטיקה. אני לא מאמין במחאה של יאפים, במחאה שחרתו על הדגל שלה דרכי שלום ונועם. לא מאמין בזה. חברי הכנסת עושים מאיתנו צחוק”.המחאה לא צריכה אותו. רפי פרסקי (צילום: דניאל צ'צ'יק)

ממש לא רוקר עצוב מי שהחל את הדרך כטכנאי הקלטות (“הייתי בדרך להיות טכנאי, ובאמצע גילו אותי”) באחד האלבומים הגדולים של האייטיז - “אפר ואבק” - התגלגל לאלבום בכורה בגיל 30, מה שמסביר אולי למה הוא לא עושה סיפור גדול מההצלחה ההיא ומהכישלונות שבאו אחריה. למוד מספר לא קטן של מערכות זוגיות כושלות ואינספור מקומות מגורים, נראה שבשנים האחרונות משהו מתייצב בחיים של פרסקי. זה, כנראה, מה ששמונה שנים בסביבה כפרית מחוץ לתל אביב עושות לבן אדם. תגיד, מה עושים בין דיסק לדיסק?“וואו. בין הדיסק האחרון לעכשיו אני חושב שזו התקופה הכי טובה בחיים שלי. קודם כל הבת שלי התבגרה מאוד והשקעתי המון בלהיות איתה ובלהיות אבא. הייתי קצת בסין והופעתי המון עם יניב דדון. מלא. אני מדבר איתך על מאות הופעות במקומות קטנים, במשך שנים, וזו הפעם הראשונה שבאמת באמת נהניתי להופיע. גם בגלל שזה היה נטול סיבה יחצנית, וגם בגלל יניב, שהיה כיף לנסוע איתו בדרכים והיתה אווירה טובה ומצחיקה. זו היתה תקופה ארוכה וזו היתה הצלחה בסדר גודל שלי: הופעות מלאות, ועשינו כסף בסדר, וזה נגמר. צריך להתחדש”.ואיך החיים בכפר?“תשמע, ב-20 השנים האחרונות גרתי בקיבוץ וגרתי במושב אחד ובשנתיים האחרונות אני גר בבן שמן. אני מאוד אוהב את תל אביב, שיהיה ברור. אני לא שם כי זה פשוט יותר זול. מאוד יקר בתל אביב והדירות שאני יכול להרשות לעצמי זה קקה”.קרקע?“לא קרקע. קקה. שם יש לי חצר, כלבים, שקט. לא חסרה לי תל אביב, להפך. נמאס לי מהווייב, שזה אומר ערבים של ברים ושתייה. היו לי שנים ארוכות כאלה, למרות ששלשום הייתי בגאולה והיה נחמד”.נו, וזה לא עושה חשק?“איפה. עשר פעמים לפני זה שאלתי את עצמי מה אני עושה פה. כל דבר נמאס באיזשהו שלב. עץ החיים מתכופף, אתה נופל ממנו ועובר לעץ הבא. אתה מגיע לבר, מה כבר יכול לקרות? בהתחלה אתה מגיע עם ציפייה שמשהו יקרה, ואז ערב ראשון, שני, שלישי, אתה מכיר את כל הדינמיקה ומי הולך להיות, ואם תהיה הפתעה היא מאוד קטנה. אז אתה אומר פאק איט, אני לא הולך יותר”.יש מחיר ליציאה מתל אביב?“מבחינתי? רק רווח. אני אומר לך, נמאס לי מהחברותה הזאת”.התבגרות?“הזדקנות. גמרנו עם ההתבגרות. יותר כיף לי היום מאי פעם, אני ממש לא רוקר עצוב. המקום הזה מאוד כיף לי. אני שמח לבוא לפה, אני מבשל הכל לבד. אין פה כל כך הרבה מעבר”.

בלי הרבה קונצים בחודשיים האחרונים פרסקי מתרוצץ כמו שמזמן לא עשה, וחלום של שנתיים קורם עור ובצק לנגד עיניו. אולי הפעם זה יקרה לו? “תשמע, בכל דבר יש פחד מכישלון, ואם זה לא יעבוד אני אסגור. למרות שאני חייב להגיד שהתחושה היא לא כזאת. יש לי משהו אחר, אתה תכף תטעם. לפי דעתי זה פשוט, בלי הרבה קונצים. מה יכול להיות?”.רגע לפני ששוטף את העיר גל אתרי דים סאם חדשים, עם לפחות עוד שתיים־שלוש מסעדות בדרך, פרסקי בחר למקם את המסעדה הקטנה שלו באוף פלורנטין, בצד המערבי של רחוב וולפסון. למה דווקא כאן? גם פה בחרת בשוליים.“ריק פה בלילה. אני מאוד אוהב את איך שזה נראה, אני מאמין שיבואו מפלורנטין לפה, וחוץ מזה, בצד היותר תוסס של פלורנטין עולה המון כסף וכמעט בלתי אפשרי למצוא מקום פנוי”.אתה מעורה במה שקורה בשוק האוכל היום?“אני מכיר כמעט את כל הקולינרים האלה שכותבים ביקורות, זה קטע. אני לא בטוח אם הביקורות עוזרות או מפריעות. אם נגיד יגידו עלי שלא טוב פה, נראה לך שלא יבואו? בטח מראש לא היו באים”.ברור לך שיבואו לכאן אנשים כדי לאכול את האוכל של רפי פרסקי.“אני מקווה שלא. אני לא בקטע שיבואו לכאן אנשים ויצפו שאני אשיר להם איזה שיר”.

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>