1. מוזיקה
  2. כתבות

הבילויים חוזרים: מבדר זה לא יהיה

שנה אחרי קיץ המחאות ורגע לפני הבחירות חשוב לזכור שכל מה שנאמר כאן בשנה האחרונה - על הממשלה, הכיבוש, המיליטריזם ושאול מופז - הבילויים אמרו את זה קודם

"אני לא כאן לבדר אתכם/ אני רק לשאול שאלה/ האם זה שהטייס מזמן איננו/ זה נחשב תקלה?". המשפט הזה, מתוך השיר "באב אל ואד 38א'" עליו חתומים נועם ענבר וימי ויסלר, סמלי בשני מובנים: בחציו הראשון הוא מבטא את מהותה של להקת הבילויים שביצעה אותו. בחציו השני הוא מבטא הלך רוח ביקורתי אקטואלי שמאפיין רבים ממעריציה. העובדה שהשיר נכתב לפני חמש שנים לא מרמזת שהבילויים הקדימו את זמנם. זה הזמן שנדמה שעצר מלכת. » הבילויים בהופעה - כל הפרטים

כשזה נוגע לאמירות פוליטיות וחברתיות, הנורמה בקרב מוזיקאים ישראלים היא ישיבה על הגדר. כשבקיץ שעבר יצאו אלפי בני אדם לרחובות בדרישה לשינוי, גם המוזיקאים יצאו בעקבותיהם, רק כדי לגלות שאין להם משהו באמת קונקרטי להגיד ("בגלל הרוח" במקרה הסביר, "עוד ארון אחד" במקרה הרע, "מי שמאמין לא מפחד" במקרה המזעזע). על רקע זה, החומרים של הבילויים לא רק בולטים בשונותם, הם ממש כואבים בקיצוניותם.

חושבים שישראל שקועה במיליטריזם? תיפסו מקום מול המצעד עם "חיליק פורצלינה"; מעיזים להתנגד לכיבוש? כנסו ל"מטבח אל יהוד"; מטילים ספק בנראטיב הציוני עליו חונכתם ועליו, עדיין, מחנכים את ילדיכם? שבו והקשיבו לצ'יזבט מהגיהינום ב"תנשב רוח"; שאול מופז? "שאול מופז". מדובר באמירות שעבור המיינסטרים הישראלי אולי עדיין נחשבות לטאבו, אבל אם למדנו משהו משנת המחאות החולפת, הרי שהן מצאו אוזן קשבת אצל קהל הולך וגדל.

הערב (שישי) יחזרו הבילויים להופיע ובקרוב גם ישחררו חומרים חדשים. הם מעולם לא נועדו להיות להקה מצליחה, ולמקום שלהם בפנתיאון הם כבר זכו, אבל אם יש מידה של צדק, החומרים מהם עשויים שיריהם יחלחלו לשיח המיינסטרימי. במיוחד בשנת בחירות. ואם יש בהם עדיין יושרה, תסמכו עליהם שימצאו טאבואים חדשים לשבור. מבדר זה לא יהיה.

"ומי שמפחד להסתכל יכול לקבל שק לראש בכל מיני צבעים / ויש גם אזניות עם שירים של פעם / שתמיד עושים נעים".

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>