1. מוזיקה
  2. כתבות

"מאחורי עיניים כחולות": לא עושה לשמוליק קראוס הנחות

היחסים עם ג'וזי כץ, השבץ והמחלה וחוסר הרצון בסמליות ובהכרה - הסרט הדוקומנטרי "מאחורי עיניים כחולות" מציג תמונה מורכבת על שמוליק קראוס, ולא מביא את הצופה לקתרזיס המיוחל

מחלת המניה דיפרסיה קיבלה בשנים האחרונות פנים אנושיות בדמותו של המוזיקאי גבריאל בלחסן ז"ל, שהלך לעולמו מוקדם יותר השנה. המחלה – או יותר נכון: ההכרות שלנו עם המחלה שלו – ליוותה את יצירתו כמעט מהרגע הראשון. בתוך הטקסטים והאלבומים שהוציא, בפגרות הארוכות בין אלבום לאלבום, בחוסר היכולת שלו לעמוד על הבמה, בכתבות אוהדות בטלוויזיה וכמובן בסרט דוקומנטרי מרגש שנקרא "גם כשעיניי פקוחות". מוטיב העיניים קיים גם בשמו של סרט דוקומנטרי אחר, ששודר אמש ב-yes דוקו במסגרת שבוע דוקוmusic, וליווה מוזיקאי עם סיפור חיים דומה. הסרט הוא "מאחורי עיניים כחולות" של הבמאי עדי הראל. המוזיקאי הוא שמוליק קראוס.

טור פרידה מגבריאל בלחסןפרידה משמוליק קראוסשיריו האהובים של שמוליק קראוס

אחד הגילויים המרכזיים בסרט היא העובדה שגם קראוס היה חולה מניה דיפרסיה. בעוד בלחסן הצעיר גדל והתפרסם בעידן תקשורתי פתוח וסובלני יותר, קראוס מעולם לא זכה בפריבלגיה הזו. גם אם הוא ומשפחתו היו מודעים למחלה, התקשורת מעולם לא עשתה לו הנחות על מעשיו. שמוליק קראוס עליו גדלנו היה מוזיקאי מחונן, אבל אדם בעייתי - יוצר דגול ובעל מכה. השאלה כיצד יש לנהוג בידיעה הזו היא מורכבת (ועלתה לאחרונה גם בפרשות וודי אלן ואריאל זילבר). הזווית שבמאי הסרט, עדי הראל, מציע, היא של חמלה. ביחס למשפט התקשורתי שנעשה לקראוס במשך שנות חייו, קשה להגדיר את הסרט ככתב הגנה. יחד עם זאת מדובר בהצגת עדויות חדשות - חד צדדיות אמנם - אבל מרעננות. הראל, שליווה את קראוס ומשפחתו בחודשיו האחרונים, מציג לנו את מסקנותיו ודרך סרטו אומר לנו: "תשפטו בעצמכם".

זווית של חמלה, טריילר "מאחורי עיניים כחולות":

בתחילת הסרט נדמה שמדובר בעוד דוקו-מוזיקלי קלאסי, בו ראשים מדברים עצמם לדעת על רקע תמונות ארכיון. ואכן, כנראה כדי לייצר את האשליה הזו, שואל הראל ממש בדקות הראשונות את קראוס כיצד הוקמה להקת "החלונות הגבוהים". התשובה, או יותר נכון העדרה, מבהירה לנו שאנו צופים בסרט אחר לגמרי. קראוס לא רוצה לענות. פניו חמורות הסבר, מהשבץ המוחי והתרופות שלקח, אינן משתפות פעולה עם חגיגת הנוסטלגיה אליה אנו כביכול מייחלים. "הוא אמר לי תכתוב שירים, אמרתי לו בסדר אני אכתוב שירים", זו פחות או יותר התשובה שנתן, ורמז, לא בעדינות רבה מדי, שכדאי לעבור הלאה. וכך, מתוך נקודת מוצא שמבהירה לנו שאנו ניצבים מול מרואיין קשה שלא מעוניין להתראיין, מתחיל הסרט ונמשך באותו קו. מעט תשובות לצד הרבה שתיקות ופרצופים זועפים. אבל אלו שתיקות ופרצופים שמספרים סיפור. מעט התשובות שהוא נותן מקבלות חשיבות גדולה במיוחד, והחיוכים המעטים, בעקבות בדיחה שסיפר או מחמאה שקיבל, מצליחים לסדוק את השריון הקשוח שהוא עוטה לכל אורך הסרט, ומציגים אותו באופן אנושי יותר.

שם הסרט, "מאחורי עיניים כחולות", מרפרר לשירם של The Who בעל אותו השם: "אף אחד לא יודע איך זה להיות האיש הרע, האיש העצוב, מאחורי עיניים כחולות". אבל זו פרשנות של במאי הסרט, ואולי גם של בני משפחתו. נדמה שלקראוס עצמו לא ממש אכפת מה חושבים עליו. רגעי החרטה והכאב העיקריים שאנו חווים ממנו על המסך קשורים בפרט אחד קטן - שאינו מסוגל ליצור יותר. בסצנה יפהפייה וכואבת רואים את קראוס יושב על כורסא ונכדו הפעוט מביא לו גיטרה. קראוס מנסה למצוא את עצמו על הגיטרה אבל מתייאש ומוריד אותה. למחלה יש מחיר. הסובלים ממנה הם לא רק הסובבים אותו, אלא גם הוא עצמו.

לא פשוט בכלל. שמוליק קראוס:

ההשוואה לגבריאל בלחסן מקבלת חיזוק מעניין לקראת סוף הסרט. הדוקו שהוקדש לו, "גם כשעיניי פקוחות", שביים אופיר טריינין, מסתיים בכך שבלחסן מקבל הכרה ממסדית בדמות פרס אקו"ם. היתה זו סצנה שכולה קתרזיס של דמעות שמחה וכאב. הסרט "מאחורי עיניים כחולות" כמעט מסתיים בסצנה דומה. קראוס ואשתו מתארגנים ליציאה לטקס בו אמור קראוס לקבל את פרס יקיר אקו"ם. ברגע האחרון, כשאשתו כבר עומדת בדלת, מתחרט קראוס ואומר שלא בא לו ללכת. ונדמה שהסצנה הזו מספרת את הסיפור כולו. לקראוס אין עניין במחוות סמליות. כמו שאמר בסצנה אחרת: "הכורסא נוחה לו מדי".

הראל לא עושה לקראוס הנחות, גם בשאלות הקשות. "הייתי רע", מספר קראוס על עברו האלים. "היו מכות, אבל רק פעם אחת", הוא מוכן להודות כשנשאל על הסיבה שברחה ממנו ג'וזי כץ. אבל את כל האזורים האפורים משלימים אשתו השנייה, חנה קופלר ובני משפחתה, שמספקים תמונה מורכבת של האיש שאהבו והכירו טוב יותר מכל אחד אחר. וזהו בדיוק התיקון בתודעה שמנסה הסרט לעשות לנו כצופים. שאלה כביכול פשוטה, אבל כזו שיכולה לנקות את שמו של אדם (לטוב ולרע) והיא: כיצד נזכור את שמוליק קראוס? כאדם אלים או כאדם חולה?

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>