1. סרטים
  2. ביקורות סרטים

"קוקו": פיקסאר חוזרת לדרך המלך

בלי המשכונים וגימיקים, באולפני האנימציה המצליחים בעולם הצליחו לייצר סרט שיכול להיכנס בעתיד לפנתיאון של הסרטים הגדולים ביותר, כולל אמירה חשובה על החיים שאחרי המוות

קוקו
עולם כל כך צבעוני עד שנראה כמעט פסיכדלי. "קוקו" צילום: יח"צ

אחרי ״מוצאים את דורי״ אשתקד ו״מכוניות 3״ מוקדם יותר השנה, אולפני האנימציה של פיקסאר מבית דיסני חוזרים אל דרך המלך. הכוונה היא גם לעובדה שסרטם החדש, ״קוקו״, אינו סרט המשך ללהיט עבר, וגם לאיכותו שיכולה להפוך אותו בעתיד לקלאסיקה בדברי הימים של פיקסאר. עוד כמיטב המסורת של האולפנים, לפני הסרט עצמו מוקרן סרט אנימציה קצר, אלא שהפעם מדובר ביצירה שמצריכה התעכבות רבה מהרגיל, מכמה סיבות. היא גם עלולה להכריע חלקים מסוימים בקהל בשאלת הלבביות מול הציניות כשבאים להתייחס לחוויית הצפייה כולה.

» למה הקהל הישראלי מאוהב בקולנוע צרפתי?
» "סה לה וי": סוף סוף קומדיה מצחיקה
» 10 סרטי ה"גלקטיקוס" הטובים ביותר
» "רצח באוריינט אקספרס": מופע לא מוצלח
» "פיגומים": אל תפספסו

שמו של הסרט הלא-כל-כך-קצר הוא ״ההרפתקה הקפואה של אולף״, המשכון בן כ-20 דקות למכרה הזהב של דיסני - ״לשבור את הקרח״. ספק בניסיון למכור עוד צעצועים וספק על פי דרישת הקהל לעוד קצת אנה ואלזה, מדי שנתיים מגיח עוד נדבך בכיכובן של האחיות הנסיכותיות. בפעם שעברה זה קרה לפני הגרסה המחודשת של ״סינדרלה״, והפעם תור ״קוקו״ לארח לפניו סרטון בעל מוטיבים דומים לשלו. בפתיחה, ההכנות של אנה ואלזה לחג המולד מושרות על ידיהן ברצף ארוך ודחוס של שירים בלתי זכירים, עד כי קל לחוש אל המתרחש על המסך קרירות רבה יותר מזו שנושבת ממלכת הקרח עצמה. אבל מהרגע שמתחילה ההרפתקה של איש השלג אולף (ג׳וש גאד), הטון של הסרט נעשה קליל וחמים יותר, וקל ללכת שבי אחריו. בניסיונו למצוא מסורת משפחתית, אולף עובר מדלת לדלת ומלקט מסורות חג מולד עליהן הוא מעביר ביקורת עדינה, עד לסוף המתבקש אך המרגש.

כשסוף סוף מתחיל ״קוקו״, מתגלה במהרה כי זהו אינה שמה של הדמות המרכזית, אלא של סבתו הישישה של הגיבור, שלא ממש מתקשרת עם איש מלבדו. מי שמספר על כך הוא מיגל ריברה (קולו של אנטוני גונזלס בדיבוב המקורי), ילדון מקסיקני שהוא נצר למשפחת סנדלרים, החולם להיות מוזיקאי. הוא מעריץ את אמן הגיטרה ארנסטו דה לה קרוז (בנג׳מין בראט) אבל רק בהיחבא, שכן  משפחתו אוסרת על נגינה ושירה - אחד מאבות אבותיו בחר בה על פני משפחתו ומאז הם בעסקי ההנעלה. שאיפותיו הכמוסות של מיגל לצעוד בשביל משלו עומדות למבחן דווקא ב״יום המתים״, החג המקסיקני בו כל משפחה מתאחדת עם רוחות יקיריה שהלכו לעולמם. אחרי מעשה שלא ייעשה, מיגל מוצא עצמו בארץ המתים ומחליט כי עליו להסיר את הקללה המוזיקלית. לשם כך הוא נעזר בכלב רחוב שחצה איתו את השער למקום הצבעוני והמוזר, וגם בנוכל מקסים ומנוח בשם הקטור (גאל גרסיה ברנאל) עם אינטרסים משלו לשוב לעולם החיים.

"קוקו" - לצפייה בטריילר:

את קרדיט הבימוי חולקים לי אונקריץ׳, אחד הגאונים הוותיקים של פיקסאר (סדרת סרטי ״צעצוע של סיפור״) ואדריאן לימה, שזוהי לו הרפתקת בימוי ראשונה אחרי סיוע למחלקות שונות בסרטים של אחרים. הוא גם חתום במשותף על התסריט ועל כתיבת השירים, למעט שיר הנושא אותו תרמו זוכי האוסקר רוברט וקריסטן לופז של ״לשבור את הקרח״ (שכשרונם בלט בהיעדרו באותו סרטון המוקרן לפני ״קוקו״). נוכחותם, כמו גם זו של לימה, היא תשובה מוכנה מראש לטענות פוליטיקלי-קורקטיות לפיהן פיקסאר יצרו סרט על פי פולקלור מקסיקני בלי צוות לטיני מאחורי הקלעים.

מעבר לכך, דומה כי ״קוקו״ בהחלט משתדל לכבד את הדמויות שלו ואת האמונות שלהן. ״יום המתים״ ידוע בצבעוניות והחגיגיות שלו ואצל פיקסאר ארץ המתים, כמו גם השלדים המחוייכים ויתר היצורים המאכלסים אותה, הם תענוג לעיניים הגובל לעיתים בפסיכדליה. לעומת זאת, הסצנות בעולם האמיתי נדמות ריאליסטיות מאוד בזכות רמת גימור מרהיבה של אנימציה, עד לרמת הקמטים של סבתא קוקו או תמונות דהויות וסרטים ישנים. אלה מהווים חלק חשוב בסרט העוסק בתפקידה של מסורת לא פחות מהיותו מפגן לכוחה של המוזיקה, חשיבותה של המשפחה ורצונותיו של הלב.

קוקו
הנדבך המרגש ביותר של הסרט נעוץ ביחסי הסבתא-נכד. "קוקו" צילום: יח"צ

לכן ובסופו של דבר, ״קוקו״ הוא גם סרט על הדמות שעל שמה הוא קרוי. פיקסאר מזוהים הרבה פעמים עם ילדות והתבגרות, ואכן חלום נאיבי ומרד נעורים הוא שמוביל את הדמות הראשית - אבל כשהם רוצים הם יכולים לטפל בכל גיל. הפעם הבולטת האחרונה הייתה ב״למעלה״ הנפלא, וכמו בסרט ההוא, קשה לעיניים להישאר יבשות במשך הצפייה ב״קוקו״. הטיפול של הסרט והאולפנים כאחד בנושא הזיקנה הוא כה פשוט אך לגמרי לא מובן מאליו – אסור לשכוח שקשישים הם עדיין בני אדם, גם כשמטפלים בהם מדי יום וצופים בהם דועכים. אם נזכור זאת ואם נכבד את זכרם במותם, נישאר בעצמנו בקשר עם כל שהם מייצגים. לצד טקסי זיכרון מפוארים ולאומיים, שווה גם לכבד את זכרם של אלו שכבר אינם, ועדיף בסיפורים שיהפכו אותם לחיים שוב, גם אם רק לרגע ובחיי הרוח בלבד.

"קוקו" - איפה ומתי לראות?

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>