1. סרטים
  2. כתבות

מסכמים עשור: ילדי הפלא של הקולנוע

העשור האחרון התהדר ביוצרים צעירים, מבריקים וחדשניים אשר הביאו נקודות מבט מרעננות לז'אנרים שונים על המסך הגדול. תכירו את מחזור המחוננים

עכבר העיר אונליין, בשיתוף אורנג' טיים,הסינמטקים ו-88 FM, מסכם את העשור התרבותי החולף ומזמין אתכם לבחור את סרט העשור, סדרת העשור ושיר העשור ולזכות בכרטיס טיסה לאירופה (כולל כניסה להופעת מוזיקה), מסכי פלזמה, מערכות קולנוע ביתי, נטבוקים ופרסים נוספים.

עשרת הסרטים שיזכו למספר הקולות הגבוה ביותר יוקרנו במהלך חודש פברואר בסינמטקים ברחבי הארץ.

בואו לבחור את סרט העשורבואו לבחור את סדרת העשורבואו לבחור את שיר העשור במקביל, עכבר העיר אונליין ילווה את הפרויקט בסדרת כתבות מקיפות על המגמות הבולטות בתחום הקולנוע בעשור האחרון. והפעם: שנות האלפיים הביאו לקהל את יצירותיהם של כמה מהבמאים והכותבים המרעננים והחדשניים שהקולנוע ראה לאחרונה. יש חיים אחרי סקורסזה.

לכל הכתבות על סרטי העשור דמיינו לעצמכם את תמונת מחזור 2009 של מגמת המחוננים בבית הספר לסרטים מצוינים. את מי אתם רואים שם? מי הבמאים והתסריטאים שהפכו בעשור האחרון לבוגרים החמים? האם צ'רלי קאופמן הוא הגיק? האם דיאבלו קודי היא החתיכה (או המזרן) של השכבה? מי הליצן של הכיתה? ברשימה הבאה נמצאים כמה מהיוצרים הצעירים והחדשניים שפרצו ועיצבו לנו את עשר השנים האחרונות בקולנוע האמריקני.   

ספייק ג'ונז, מישל גונדרי וצ'רלי קאופמן  מי מייצג טוב יותר את העולם הקליפי, המהיר והמגניב של פוסט דור הMTV, מאלו שהערוץ שימש להם כמקפצה לקריירה הקולנועית? ספייק ג'ונז (שאחראי, לדוגמא, ל-Sabotage של הביסטי בויז)  ומישל גונדרי (במאי הבית של ביורק) היו בימאי קליפים ופרסומות עטורי פרסים. בתחילת העשור נכנס לתמונה תסריטאי הטלוויזיה צ'רלי קאופמן. התסריט שכתב ל'להיות ג'ון מלקוביץ'", על מפעיל תיאטרון בובות המוצא דרך לחדור לראשו הקירח של השחקן, הלהיב את ג'ונז, והתוצאה זיכתה את שניהם במועמדות לאוסקר. ג'ונז וקאופמן נפגשים ב"אדפטיישן"

ג'ייסון רייטמן ודיאבלו קודי

התפוח לא נופל רחוק מהעץ. ג'ייסון, הבן של מי שאחראי לקומדיות המצליחות של שנות השמונים (איוואן רייטמן, "שים פס על הפס", "מכסחי השדים"), מעדיף אמנם לעסוק בנושאים רציניים יותר, ובו זמנית, מבדר את הקהל.  סרט הביכורים שלו, "תודה שעישנתם" (2005), על לוביסט חלקלק של חברות טבק, מיקם את רייטמן בעמדת הצעיר המבטיח. שנתיים לאחר מכן הוא קיים, כשביים את ג'ונו – על תלמידה המתמודדת עם הריון לא מתוכנן. הסרט הקטן הפך למועמד בולט באוסקר ושבר קופות. הישג משמעותי נוסף שרשם, היה לבלבל את מי שניסו למקם אותו על הסקאלה שבין סרט אינדי צנוע ללהיט מיינסטרים. ההישג נזקף גם לזכותה של התסריטאית דיאבלו קודי, שהיא סיפור סינדרלה שדיסני לא היו מעיזים להפיק: חשפנית לשעבר, שניהלה בלוג על חוויותיה מהמקצוע, והתקדמה לכתיבת טור במגזין. התסריט ל"ג'ונו", סרטה הראשון, זיכה אותה באוסקר. תסריטה השני, לסרט האימה " Jennifer's Body", על תלמידת תיכון ערפדית, התקשה לשחזר את ההצלחה.     דיאבלו קודי ואלן פייג' מדברות על השורות האהובות עליהן ב"ג'ונו": 

ג'יימס וואן ולי ווהאנל

לג'יימס וואן ולי ווהאנל, חברים לספסל הלימודים מהפקולטה לקולנוע, היה פיילוט לסרט קצר על אדם שנחטף ונאלץ לבצע משימה מחרידה כדי לשרוד. המפיקים נתנו אור ירוק ותקציב דל, ושני השותפים יצרו את הלהיט המפתיע "המסור", שבמקור תוכנן לצאת ישירות ל-DVD ונכון לעכשיו כבר גורר המשכון חמישי. העינויים היצירתיים שהפסיכופת ג'יגסואו מעביר את קורבנותיו לאורך הסדרה הובילו טרנד חדש בסרטי האימה, שמבקרי הקולנוע הגדירו כ"פורנו עינויים". היוצרים לא חסים על הצופה, להפך – עושים שימוש במיטב האפקטים כדי להציג באופן המפורט והבוטה ביותר את מעשי הזוועה. המסור: איך הכל התחיל

ג'אד אפטאו, גרג מוטולה, סת' רוגן ווויל פארל

ג'אד אפטאו, קונצרן הקומדיות ששמו מתנוסס כתווית איכות על הסרטים הקורעים של העשור, היה בסך הכול בחור די עסוק גם בשנות התשעים, הוא פשוט לא היה סלב. הוא מקושר לכוכבי הקומדיה הגדולים ביותר, כתב לתוכנית הטלוויזיה של בן סטילר, ל"המופע של לארי סנדרס", ויצר את הסדרה "פריקים וגיקים" שהקנתה לו מעמד קאלט בקרב חנונים יודעי דבר. בתחילת העשור הוא הנמיך את המצח, ירד אל העם, החליף את קהל היעד של החנונים בזה של תלמידי הקולג' הממוצעים (דהיינו, סטלנים בטלנים עם כרס בירה), או מבוגרים אינפנטילים, והתחיל לעשות המון כסף.סצנת הקרב הקורעת מ"והרי החדשות":

סשה ברון כהן

עם כל הכבוד לאפטאו, הקומיקאי הגדול של העשור לא רואה אותו ממטר. הסאטירה שלו עוררה תקרית דיפלומטית, הבדיחות שלו גררו מאות תביעות מרחבי הגלובוס, וסרטיו הצחיקו מיליוני צופים. הוא הפך לכוכב ענק, למרות שכמעט אף אחד לא באמת יודע איך הוא נראה. סשה ברון כהן לקח את האלטר אגואים הפרועים שעטה בתוכנית הטלוויזיה שלו, ונתן לכל אחד להשתולל בפיצ'ר. הוא החל בתוכנית טלוויזיה ובסרט עלילתי על הוונאבי ראפר עלי ג'י. אך מה שהפך את כהן לדבר החם ביותר והשאיר אותו בכותרות במשך חודשים, היה קונספט החצי דוקומנטרי-מצלמה נסתרת/ חצי פארודיה שהמציא ב"בוראט", העוקב אחר מסעו של הכתב הקזחי בארה"ב. לא פלא שכשעשה את "ברונו", על כתב אופנה אוסטרי הומו, הכוכבים הכי גדולים עמדו בתור לתפקיד אורח.האחד והיחיד: בוראט

ויש גם מי שהרסו את העשור: ג'ייסון פרידברג ואהרון זלצר

הצמד פרידברג את זלצר קנו את עולמם כשניים מהתסריטאים של "מת לצעוק" (Scary Movie) , פארודיה על גל סרטי הסלאשרים של סוף שנות התשעים. מבסוטים מהצלחתם, השניים הסיקו, בטעות, שיש בידם נוסחה מנצחת, משהו בסגנון: קחו את שוברי הקופות של השנים האחרונות, רצוי מז'אנר שתלמידי תיכון אוהבים, כתבו המון רפרנסים שהצופים יזהו בקלות, קחו שחקניות סוג ב' עם חזה משופץ שידקלמו את ה"בדיחות", והופה, יש להיט. כדי לא להעמיס על מוחם הקטן של הצופים, אפילו שם הסרט מהווה הצהרת כוונות ברורה לגבי היעד אליו מכוונים חיציהם העקומים. כך קיבלנו את: " Date Movie" (מת לדייט) , "Epic Movie" , "Meet the Spartans" שהמפיצים הישראליים חסכו מאיתנו בנדיבותם, ו"Disaster Movie", שלזכותו יאמר שקיים את  שהבטיח בכותרת, והיה אסון. עוד קטע טיפוסי מ"מת לצעוק 4":

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>