1. סרטים
  2. כתבות

מסכמים עשור: יוצרים ושחקנים בוחרים את סרט העשור שלהם

"מיסטיק ריבר" או "חיים של אחרים", "אבודים בטוקיו" או "רקוויאם לחלום". פנינו לכמה מהיוצרים והשחקנים המובילים בתעשיית הקולנוע המקומית וביקשנו מהם לבחור את הסרט שעשה להם את העשור האחרון

עכבר העיר אונליין, בשיתוף אורנג' טיים, הסינמטקים ו-88 FM, מסכם את העשור התרבותי החולף ומזמין אתכם לבחור את סרט העשור, סדרת העשור ושיר העשור ולזכות בכרטיס טיסה לאירופה (כולל כניסה להופעת מוזיקה), מסכי פלזמה, מערכות קולנוע ביתי, נטבוקים ופרסים נוספים.

עשרת הסרטים שיזכו למספר הקולות הגבוה ביותר יוקרנו במהלך חודש פברואר בסינמטקים ברחבי הארץ.

בואו לבחור את סרט העשור בואו לבחור את סדרת העשור בואו לבחור את שיר העשור במקביל, עכבר העיר אונליין ילווה את הפרויקט בסדרת כתבות מקיפות על המגמות הבולטות בתחום הקולנוע בעשור האחרון. והפעם: מיטב היוצרים והשחקנים מתעשיית הקולנוע המקומית בוחרים את סרט העשור שלהם.

לכל הכתבות על סרטי העשור 

העשור האחרון היה ללא ספק  מן המוצלחים שידעה תעשיית הקולנוע הישראלית. כישרונם של היוצרים המקומיים זכה לשבחים בכל העולם, ונרשמו הישגים משמעותיים, חלקם היסטוריים ממש. לאחר יותר מ-20 שנים בהם נעדר שמה של ישראל מרשימת המועמדות לאוסקר, הצליחו "בופור" ו"ואלס עם באשיר" להיכנס לרשימת הסרטים המועמדים לפרס הסרט הזר הטוב ביותר וזאת לאחר שקטפו פרסים בפסטיבלים וטקסים בעולם כולו, "ואלס עם באשיר" אף זכה בגלובוס הזהב.

סרטים כמו "כנפיים שבורות", "חתונה מאוחרת", "אדמה משוגעת", "אור", "מדוזות" ו"ביקור התזמורת" זכו לתשבחות ופרגון עולמיים וגם בקופות עולם הצליחה ישראל להשיג דריסת רגל עם סרטים כמו "ללכת על המים" שזכה לפופולריות רבה. בעשור האחרון, נדמה היה שסוף סוף, התקבלה ישראל כחברה שווה ומוערכת בתעשיית הסרטים העולמית.

פנינו לכמה מאנשי הקולנוע הבולטים והמצליחים בעשור האחרון, וביקשנו מכל אחד לבחור את סרט העשור החו"לי שעשה לו את העשור.

משה איבגי בחר ב"חיים של אחרים"

 " 'חיים של אחרים' עשוי בצורה מרתקת, מותחת, ומאוד אותנטית. יש בו מסר חברתי פוליטי, ואני חושב שכל סרט צריך להכיל היבטים כאלו. המצב של החברה מתואר בו באופן מדויק, ומצליח לשלב קולנוע אמנותי עם ערך בידורי ועם ביקורת חברתית ופוליטית – הכול בתוך סרט אחד שמשאיר אותנו מרותקים. כמה שאנחנו לכאורה מכירים את ההיסטוריה, פתאום אנו חווים אותה שוב, והסיפור מצליח לעורר בנו את כל הרגשות שהוא מכוון אליהם. הסרט גם משוחק להפליא, והשחקן בתפקיד הראשי (אולריך מוהה), שנפטר בינתיים, הוא אחד השחקנים המדהימים שנראו על המסך בעשור האחרון".

משה איבגי הוא מבכירי השחקנים בישראל.  בין הסרטים בהם השתתף:  "סיפורי בית קפה" (2003), "מדורת השבט" (2004), "מטאליק בלוז" (2004), עבורו זכה בפרס אופיר לשחקן המשנה, "מינכן" (2005), "אצבע אלוהים" (2009).  

אתגר קרת בחר ב"לתפוס את הפרידמנים"  "ראיתי את הסרט עם עוד מישהו. אחר כך, כשיצאנו מהאולם, הוא אמר לי שהוא הכי אהב את השחקן ששיחק את האח הצעיר. אמרתי לו שזה סרט דוקומנטרי והוא אמר שזה כתוב יותר מדי טוב בכדי שזה יהיה דוקומנטרי. באמת זו נקודת מפגש מבחינת מורכבות של סיפור, וגם מבחינת תיעוד קיים, שמייצרת איזה שהוא סרט שיש בו את כל היתרונות של סרט תיעודי בלי אף אחד מהחסרונות. זה אחד הסרטים הכי מושלמים שראיתי".

אתגר קרת הוא סופר שספריו זכו להצלחה בכל העולם. מלבד סיפורים קצרים ורומנים הוא כותב גם תסריטים וקומיקס. בקולנוע, כתב את התסריט ל"משהו טוטאלי" (2000), וביים את "מדוזות" (2007), עבורו זכה (יחד עם אשתו ושותפתו, שירה גפן) בפרס מצלמת הזהב בפסטיבל קאן. הסרטים "חותכי ורידים: סיפור אהבה" (2007), ו- "9.99" (2009) מבוססים על ספריו.

שירה גפן בחרה ב"מלהולנד דרייב"

"אחרי הצפייה הראשונה יצאתי מהקולנוע בהרגשה שאני מרחפת. לא הבנתי איך הגעתי הביתה, כי רק חשבתי על הסרט כל הדרך חזרה, ולא שמתי לב לשום דבר אחר. אני מאוד אוהבת את לינץ', תמיד הוא מצליח לגעת במקומות שבדרך כלל אף אחד לא מצליח להגיע אליהם. אני, לדוגמא, מצליחה רק בחלומות להגיע לרמה הזו של הדברים. בפעם השנייה הלכתי לצפות במלהולנד דרייב כדי להבין מה בדיוק קרה, לפענח את החזרות אחורה וקדימה, אבל זו הצפייה הראשונה שחשובה, עוצמתית וחווייתית. זה מה שמדהים בדיוויד לינץ', אתה לא צריך להבין הכל כדי ליהנות. ממנו למדתי שלא צריך להגיש לקהל שלך הכול על מגש. יש אינספור אפשרויות לספר סיפור, ובאמת, הוא מספר בדרך שאינה תמיד קומוניקטיבית או ליניארית, ובכל זאת, או בגלל זה, החוויה שונה מסרט מיינסטרים רגיל. אין לי את האומץ לעשות את הדברים שהוא עושה. ב'מדוזות' ניסיתי ללכת קצת יותר רחוק, אבל בסופו של דבר הרעיונות שלי ירדו לפני הצילומים".

שירה גפן היא תסריטאית, מחזאית, סופרת ושחקנית. בקולנוע, שיחקה בסרט "משהו טוטאלי" (2000). כתבה את התסריט ל"מדוזות" (2007), עבורו זכתה (יחד עם בעלה ושותפה, אתגר קרת) בפרס מצלמת הזהב בפסטיבל קאן.

יוסף סידר בחר ב"מיסטיק ריבר" וכל סרטיו האחרונים של קלינט איסטווד

"אני בוחר במיסטיק ריבר, אבל בשילוב עם 'גיבורי הדגל' ו'מכתבים מאיו ג'ימה' (ששני אלה בלבד מהווים פרוייקט ענק, שבמאי אחר היה עובד עליו 20 שנה). קלינט איסטווד הוא תופעת טבע. בעשור השמיני לחייו, שנה אחרי שנה, הצליח להנפיק סרטים שטלטלו את כל העולם, ופתאום הפך לבמאי המשמעותי ביותר בארה"ב. סרטים שאמנם לא ממציאים את הגלגל, אבל משתמשים בו כמו שאף אחד אחר לא יכול. יש עוד אנשים וסרטים שצצו פה ושם, אבל זה העשור של איסטווד. כשחקן, הוא הגדיר בתקופה מסוימת את הגבר האמריקאי, ועכשיו, כבמאי, הוא עושה אותו דבר, אבל עם הרבה יותר מרק חזות. הוא נוגע בגנים, בDNA, של המיינסטרים האמריקני. יש לו יושרה שהוכיחה עצמה במהלך חמישים שנות נוכחות בזירה התרבותית, והיום הוא פודה אותה כבמאי.

הנוכחות שלו בחזית הקולנוע האמריקני בעשור הזה משמעותית, כיוון שזה עשור מאוד מעורער, לא יודעים לאן התעשייה הולכת, ויש תחושה שצריך גיבורי על או עיבודים לסדרות טלוויזיה. העובדה שהוא מייצר, שנה אחר שנה,  סרטים שאפשר היה ליצור גם בשנות החמישים, מחזקת את הביטחון שקולנוע טוב לא הולך להיעלם, לא משנה מה הטכנולוגיה ומה גיל הקהל ואם במחשב או באייפון. כל עוד יש סיפורים שמכילים את המתכון הקלאסי, שהפך את הקולנוע האמריקני לעמוד התווך של הבידור העממי. כל עוד המתכון הזה קיים, זה מה שהקהל ירצה לראות" .

יוסף סידר הוא במאי ותסריטאי. ביים וכתב את "ההסדר" (2000), עבורו זכה בפרסי אופיר לסרט הטוב ביותר ולתסריט, את "מדורת השבט" (2004), עבורו זכה בפרסי אופיר לסרט, לבמאי ולתסריט, ואת "בופור" (2007), שזכה בפרס דב הכסף בפסטיבל ברלין, והיה מועמד לאוסקר בקטגוריית "הסרט הזר".

שמוליק מעוז בחר ב"רקוויאם לחלום"

"יש תמיד מין הלך רוח, בעיקר אצלנו, שאם יש בסרט איזו ביקורת נוקבת או עומק פילוסופי, (ובסרט הזה יש ביקורת על החברה האמריקנית וטבע האדם),  הוא מוכרח להיות צנוע ונטול גימיקים. ב"רקוויאם לחלום" יש מיצוי של הקולנוע מהמקום שבחלקים גדולים שלו הוא כמעט אקספרימנטלי: המון ניסיונות בצילום, בעריכה, גימיקים, ואיכשהו כל העסק רק מעביר את הרעיון יותר נכון, יותר חזק. זה סרט מאוד צעיר, שכאילו לא משתמש בשפה הקולנועית אלא מאתגר אותה. מנסה לפצח ולחדש את השפה המוכרת. זה הקולנוע שאני אוהב, קולנוע "שרירי" שאומר "הנה אני כאן", מאוד מודע לעצמו ולבחירות האומנותיות שלו, ומצד שני הוא נגיש ברמה של כמעט קיטש. כשצפיתי בו מצאתי משהו מרענן, מרגישים שיש כאן המצאה".

שמוליק מעוז הוא במאי ותסריטאי. סרטו הראשון, "לבנון", זכה בפרס אריה הזהב בפסטיבל ונציה.

 שמי זרחין בחר ב"שיחות נפש"

לצד 'שיחות נפש', יש הרבה סרטים שמאוד אהבתי, כמו כל מה שקלינט איסטווד עשה, זה אוטומטי מבחינתי, רוברט אלטמן עם 'המדריך לחיים בכפר' ו'גוספורד פארק, והסרטים של פול תומס אנדרסון, במיוחד 'מוכה אהבה'. אבל אם אני חייב לבחור אז זה האחד.  סרט אחד שהולך איתי הרבה זמן בעשור הזה הוא "שיחות נפש". יש בו חוכמה, ועוצמה רגשית, ודמויות בלתי נשכחות, והומור. זו התייחסות אל הכאן ועכשיו, אל זמננו שלנו, באופן שמרגש אותי מאוד. בעיקר מהמקום המאוד אנושי של הסרט, ובכלל של היוצר הזה. אין ב"שיחות נפש" עלילה נורא מתוחכמת, הוא לא משופע במה שמוגדר כ'קולנוע גדול מהחיים', אי אפשר לתת לו תארים כמו "מרשים" ו"וירטואוזי", ממש לא. אבל הנגיעה האנושית שלו מזכירה שוב עד כמה החיים מעניינים ומרתקים ומרגשים יותר מכל דבר אחר. אפילו יותר מהקולנוע.  

שמי זרחין הוא במאי, תסריטאי ומורה לקולנוע.זוכה פרס משרד החינוך והתרבות לקולנוע לשנת 1996. זוכה פרס אופיר על בימוי ותסריט. כתב וביים, בין השאר, את "הכוכבים של שלומי" (2003) ו"אביבה אהובתי" (2006). כתב את התסריט ל"נודל" (2007).  

"בחרתי ב"עם הראש הקיר" בזכות הנועזות, הרלוונטיות החברתית והמורכבות האנושית, וגם בזכות הכוח הוויזואלי, שבחלקו שייך לצלם ריינר קלאוסמן (שאגב, צילם את 'עץ לימון' שלי לפני שנה וחצי, ועכשיו יצלם את 'שליחותו של הממונה של משאבי אנוש'). אחת הסיבות שרציתי לעבוד עם קלאוסמן היא הסרט הזה, בו הצילום מתחבר לסיפור ולא להפך. הצילום לא שם את עצמו מקדימה. לדעתי, כשאתה עושה סרט הכול משרת את הסיפור. בסרט הזה היה שילוב משתי הבחינות – סיפור וייחוד קולנועי". 

ערן ריקליס הוא במאי, תסריטאי ומפיק. ביים, בין השאר, את "פיתוי" (2002), "הכלה הסורית" (2004), ו"עץ לימון" (2008) שזכה בפרס חביב הקהל בפסטיבל ברלין.

מיכאל מושונוב בחר ב"אבודים בטוקיו"

"יצא לי ללכת הרבה מאוד לקולנוע בעשור הזה, ואחד הסרטים שהשפיעו עליי הכי חזק היה 'אבודים בטוקיו', של סופיה קופולה. הסרט ממצה את מה שמתקשר לי לדור חדש של בימאים, ואפילו לבימאים כמו טרנטינו (שאגב, מאוד אוהב את התסריט של 'אבודים בטוקיו'). יש בו שילוב חדשני של שימוש במוזיקה ודימויים, האיזון של הקומדיה והדרמה במינון נכון, והמשחק מאוד פנימי, קטן ומרגש. גם אופן העשייה מתקשר לי לסרטי האינדי האמריקניים, ומייצג עבורי מחשבה קולנועית חדשה". 

מיכאל מושונוב הוא שחקן, מנחה וראפר ישראלי. בין הסרטים בהם השתתף: "תהלים" (2006), "איים אבודים" (2008), עבורו זכה בפרס אופיר לשחקן הטוב ביותר, "לבנון" (2009).

 

 

 

 

 

 

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>