1. סרטים
  2. כתבות

מסכמים עשור: האם פרס האוסקר עדיין רלוונטי?

הזוכים בפרס היוקרתי ביותר בתעשיית הקולנוע בעשור האחרון הם עדות לתלישות שחשה האומה האמריקאית כולה ולפסאדה המחייכת שהוליווד מתעקשת להציג. אורי קליין על הפסלון המוזהב שכבר מתחיל להחליד

מסכמים עשור: אתם בוחרים את שיר, סרט וסדרת העשור שלכםאין כמעט פעם אחת, אחרי שמתקיים טקס חלוקת פרסי האוסקר, שלא עוצרים אותי ברחוב, בסופר או בכל מקום נגיש אחר, ושואלים אם זה, כלומר, הסרט שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר, הוא אמנם הסרט הטוב ביותר של השנה. ואז אני מסביר לו או לה שזה לא עובד ככה; שהבחירה אינה משקפת אך ורק איכות אלא נובעת ממספר רב של גורמים ובהם הרגע ההיסטורי, החברתי והתרבותי שבו הטקס המסוים מתקיים, ואיך הוליווד, באותו רגע מסוים, רוצה להציג את עצמה בפנינו וכיצד היא רוצה שנראה אותה. תולדות טקסי חלוקת פרסי האוסקר לדורותיהם מצטברים לדיוקן עצמי של הוליווד ותעשיית הקולנוע שהתעצבה בה, ומאז 2000 התעבה הדיוקן הזה בתשעה סרטים נוספים (הסרט העשירי, לסיכום שנת 2009, יוענק בחודש פברואר).

סקירת תשעת הסרטים שזכו מאז תחילת העשור בפרס הסרט הטוב ביותר מעידים שהיה זה אמנם עשור בעייתי בתולדות הקולנוע האמריקאי. לעומת קבוצת הסרטים שזכו באוסקרים בעשור האחרון של המאה הקודמת, והיא כוללת לא מעט סרטים שהותירו חותם על התרבות הפופולרית, וחלקם אפילו נחשבים כבר לקלאסיקה קולנועית – כוונתי לסרטים כגון "שתיקת הכבשים" של ג'ונתן דמי (1991), "בלתי נסלח" של קלינט איסטווד (1992), "רשימת שינדלר" של סטיבן ספילברג (1993), "פורסט גאמפ" של רוברט זמקיס (1994), "טיטניק" של ג'יימס קמרון (1997) ו"אמריקן ביוטי" של סם מנדס (1999) – הרי ברשימת הזוכים של העשור האחרון קשה למצוא דוגמאות דומות (גם אם הרשימה כוללת לפחות שני סרטים טובים מאוד: "מיליון דולר בייבי", שזיכה את איסטווד באוסקר נוסף ב-2004, ו"ארץ קשוחה" של איתן וג'ואל כהן, שזכה בפרס ב-2008). ארץ קשוחה: בולט לטובה בעשור בעייתי

כמובן שהופקו בארצות הברית בעשור האחרון מספר לא מבוטל של סרטים טובים, וכמה מהם, כגון "הר ברוקבק" של אנג לי ו"זה יגמר בדם" של פול תומאס אנדרסון, נכללו אפילו ברשימת חמשת הסרטים המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר; אך אם  נתבונן ברשימת הסרטים הזוכים, שמעבירה אותנו מ"נפלאות התבונה" של רון האוורד, ל"שיקגו" של רוב מארשל ומ"שר הטבעות: שיבת המלך" של פיטר ג'קסון ו"התרסקות" של פול האגיס ל"השתולים", הסרט שסוף סוף זיכה את מרטין סקורסזה באוסקר, אך אי אפשר להשוותו לסרטים שבזכותם סקורסזה היה באמת ראוי לפרס, נדמה שהאקדמיה התעלמה מכל מה שהיה מעניין באמת בקולנוע האמריקאי בעשור האחרון, ובמקום זאת הציגה בפנינו מבחר זוכה שמעיד בראש ובראשונה על ניסיונה של הוליווד להציג בפנינו פנים מחייכות מתוך המשבר שבו הקולנוע האמריקאי נתון."השתולים" זוכה באוסקר:

שלוש פעמים במהלך העשור נותקו הסרטים הזוכים מהבמאים שביימו אותם. ב-2000 הוענק פרס הבימוי לסטיבן סודרברג בעבור "טראפיק" ולא לרידלי סקוט, הבמאי של "גלדיאטור"; ב-2002 הופתעו הכל כאשר פרס הבימוי הוענק לרומן פולנסקי בעבור "הפסנתרן" (הסרט הזוכה היה "שיקגו"); וב-2005 העדיפה האקדמיה את הקונפורמיות האידאולוגית של "התרסקות" על התעוזה הרומנטית של "הר ברוקבק", אך העניקה את פרס הבימוי לאנג לי. גם זו הוכחה לבלבול; בשנות ה-90, למשל, נעשתה ההפרדה הזאת רק פעם אחת כאשר פרס הסרט הטוב ביותר הוענק ב-1998 ל"שייקספיר מאוהב" של ג'ון מאדן ופרס הבימוי לסטיבן ספילברג עבור "להציל את טוראי ראיין" (הסרט, שבין החמישה שהיו מועמדים לפרס, היה ראוי לזכות)."להציל את טוראי ריאן": היה צריך לזכות?

מבין 18 השחקנים והשחקניות, שזכו במהלך העשור בפרסי אוסקר בקטגוריות של שחקן ושחקנית ראשיים, 11 זכו בפרסים בעבור גילומן של דמויות שהיו – או עדיין – קיימות במציאות: מארין ברוקוביץ' (ג'וליה רוברטס), וירג'יניה וולף (ניקול קידמן), מלכת אנגליה (הלן מירן) ואדית פיאף (מריון קוטיאר) ועד לריי צ'ארלס (ג'יימי פוקס), טרומן קפוטה (פיליפ סימור הופמן), אידי אמין (פורסט ויטאקר) והארווי מילק (שון פן, השחקן היחידי שזכה העשור באוסקר פעמיים). גם התופעה החריגה הזאת מעידה על השילוב בין מצוקה לשאיפה למכובדות שמאפיין את האופן שבו תעשיית הקולנוע האמריקאי מנסה להציג את עצמה בפנינו.

נהוג היה לטעון פעם שהזכייה באוסקר משנה מלווה בקללה העוצרת את הקריירות של השחקנים והשחקניות שזכו בפרס הזה; אך העשור האחרון הוכיח שהקללה אינה מוגבלת לתפקידי משנה בלבד; רק מעטים מהשחקנים והשחקניות שזכו באוסקרים בעשור האחרון הצליחו להתעלות מעבר לשיא הזה או לתרגם את זכייתם לקריירה מצליחה באמת. זה בולט בעיקר בקרב השחקניות: לא ג'וליה רוברטס, לא ניקול קידמן, לא הילארי סוונק (שזכתה באוסקר שני על הופעתה ב"מיליון דולר בייבי"), לא שארליז תרון (שזכתה בפרס על גילומה את איילין וורנוס ב"מונסטר") ולא ריס ווית'רספון (שזכה בפרס על גילומה את אשתו של ג'וני קאש ב"אלך בדרכי") הופיעו בסרט מצליח מאז זכייתם בפרס (והופעתה של רוברטס בלהיט "אושן 12" לא נחשבת). ומבין השחקנים, גם ג'יימי פוקס לא תרגם את זכייתו לקריירה קולנועית רבת רושם. ואם כבר מדברים על שחקנים, מה הסיפור עם ג'ורג' קלוני, שזכה ב-2005 באוסקר משנה על הופעתו ב"סוריאנה"? האם היה אי פעם כוכב גדול – ומוכשר – שמעמדו נשען על מעט כל כך (בעצם רק על סדרת סרטי "אושן", שבהם, בל נשכח, כיכב גם בראד פיט)?שרליז ת'רון מעניקה לג'יימי פוקס את האוסקר

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>