1. סרטים
  2. כתבות

70 שנה ל"האזרח קיין": חרוט בתודעה של כולם

ברור לכולם שסרטו של אורסון וולס הוא קלאסיקה מכוננת, אבל זה שהקרנה שלו בסינמטק תל אביב מסוגלת למלא אולם עד אפס מקום זה לא מובן מאליו. האם "האזרח קיין" השתמר כסרט רלוונטי או כסמל לאהבת הקולנוע?

מסתבר שהקרנה של "האזרח קיין" מצליחה למלא את אפס מקום את האולם הגדול בסינמטק תל אביב. עד כדי כך שאנשים מביאים כיסאות קש ומציבים אותם במעברים. ההקרנה היא בעותק פילם, 35 מ"מ, שזה נחמד ומושך תשומת לב, אבל למען האמת, זה לא העניין. העניין הוא לראות את "האזרח קיין", 69 שנים ו-364 ימים בדיוק אחרי שהוא יצא. יש מספיק דורשים לעניין הזה. במפתיע, רובם צעירים משמעותית מהסרט.

"האזרח קיין" פותח כל רשימה של כל קאנון קולנועי אפשרי. לא עולה בדעתי אף סרט אחר שיש סביבו כזה קונצנזוס, עד כדי כך שכמעט כל מי שיוצא נגדו עושה זאת בעיקר מתוך דחף היסטרי להיות מקורי. עברו 70 שנה ולדבר נגד "האזרח קיין" זו עדיין דרך טובה לעורר תגובות. רוג'ר אברט אמר פעם, "אז סיכמנו שמדובר בסרט הקולנוע הגדול ביותר בכל הזמנים". זה משהו להתאחד סביבו. אנשים מגיעים להקרנה לא רק כדי לצפות בסרט, אלא גם מתוך תחושה שזו דרך לחלוק איזשהו כבוד לקולנוע. יושבים באולם עם איזושהי יראת כבוד, כאילו הם מסתכלים על עמוד האש.מה שיודעים כולם

כל הטריוויה הקלאסית על הסרט כבר נשחקה. כן, זהו סרטו המלא הראשון של אורסון וולס. כן, הוא היה בן 25 כשהוא עשה אותו. זה מופלא וקצת מרתיע (אולי כי אני באותו הגיל, בסך הכל כותב על הסרט הזה). הוא היה סאטירה אכזרית על חייו של מגנט התקשורת וויליאם רנדולף הרסט, שיצא בעקבותיו למלחמה נגד אולפני RKO, שהפיצו את "קיין" - אבל כיצירה שעוסקת בקריסתו של אדם בפני האגו של עצמו, הזרקור האכזרי באמת מופנה דווקא כלפי וולס והאגו שלו עצמו. הרבה דברים ב"קיין" נראים מגוחכים היום - השימוש המוגזם במוזיקת רקע או הרמזים המתרימים המגושמים להתפתחויות העלילה. ובכל זאת כל מי שהגיע להקרנה אמש היה מרותק למסך (חוץ מהטיפוס התמהוני מעט שישב לימיני וישן רוב הסרט. הוא התעורר בשתי סצינות - דווקא סצינות מפתח, אז אולי הוא ידע מה הוא עושה - וחזר לישון). צפייה "מודרנית" בו מגלה עד כמה כולם שם, פרט לוולס, משחקים איום ונורא: מלודרמטי, מגושם, מאובן. הצחוק מזויף, יש הפסקות ארוכות מדי משורה לשורה. ובתוך כל זה מתרוצץ אורסון וולס, הבמאי והכוכב, בדמותו של קיין המזדקן מגיל 25 לשנות השבעים שלו, אנרגטי, מצחיק, כריזמטי בטירוף.הצגה של איש אחד. אורסון וולס ב"האזרח קיין"כן, הסוף שלו הוא טוויסט. כלומר - הספוילר הידוע ביותר בכל הזמנים. הסרט מוקדש לנסיון פיענוח מילותו האחרונה של קיין, "רוזבאד", ובסוף מסתבר שמדובר במזחלת שהייתה לו כילד. זה פיתרון מעצבן: פרויד בשקל. הנה איל העיתונות שהיה לו הכל ועכשיו כשהוא על ערש דווי, הוא מתגעגע לילדות התמימה שלו. אבל דווקא היום, כשאין שום סיכוי להיות מופתע מהתגלית הזאת, כשתומפסון - העיתונאי שמראיין את מכריו של קיין בנסיון לפענח את התעלומה - הוא היחידי שמחפש את הפיתרון, אפשר להנות מהסרט הרבה יותר. "האזרח קיין" הוא תושב קבע בתודעה הקולקטיבית וגם הצפייה הראשונה בו היא כבר קצת צפייה שניה.

קום התנער, חובב קולנוע כפי שתומפסון מודה בסוף הסרט, החיפוש שלו אחר "רוזבאד" היה חסר טעם כי "מילה אחת לא יכולה לסכם אדם שלם. היא רק חתיכה מפאזל". בסופו של דבר, "קיין" עוסק במוות של אידיאולוגיה בתוך איש אחד, שקורסת תחת הנטל של האגו העצום שלו. וולס, איש שמאל מובהק, מוציא את הגיבור שלו מנקודה בה הוא רואה את עצמו כאיש העם ומגן הפועלים, חרף היותו יורש הון עצום, ומוביל אותו לאט לאט בדרך למטה, אל צימאון כוח ושקיעה באספנות אובססיבית של חפצים יקרים. וכן, הוא מתגעגע לילדות שלו, אבל זה לא כל הסיפור, וזו תהיה טעות מרה לראות ב"קיין" סיפור על "המיליונר שמכר את הפרארי שלו וקנה מזחלת".מה המזחלת שלו? דונלד טראמפ (צילום: AP)

ואולי העניין הוא שתומפסון פשוט רדף אחר המילה הלא נכונה. הדרך הכי טובה לענות על השאלה "מיהו קיין" תהיה ללכת למובן מאליו - קיין הוא אזרח. באמת, אין שום הסבר ברור לשם של הסרט. ממש בתחילתו יש סצינה בה הוא מוקע על ידי פוליטיקאי אמריקאי כקומוניסט, ומיד לאחר מכן, בהפגנה של פועלים - כפאשיסט, בעוד שהוא עצמו עונה לעיתונאי "אני אמריקאי" ומסרב לפרט מעבר לכך. זוהי לא רק תשובה של דיפלומט, וגם לא רק של איש שסוע בין אידיאולוגיות. זוהי האמירה החריפה ביותר של וולס: קיין הוא האזרח האמריקאי, וכל מגרעותיו הן מעבר למגרעות האגו של וולס עצמו או של הרסט או מי שלא יהיה. החולי שלו הוא חולי חברתי. וגם אם זה רק מקרה שהסרט יצא, ב-1941, ב-1 במאי - אז היום אפשר להטעין את האירוע הזה במשמעות אקטואלית. עוד מעט האזרח דונאלד טראמפ יתחיל את הקמפיין שלו לראשות המפלגה הרפובליקנית. עוד מעט האזרח רופרט מורדוך יחליט שוב את מי להמליך. בינתיים, כ-300 האנשים שנדחסו לראות את "האזרח קיין" ב-2011 יוצאים קצת לפני חצות מאולם הסינמטק, וגם הם יחגגו או יציינו או יתעלמו מה-1 במאי.

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>