1. ילדים
  2. ספרי ילדים

שבוע הספר 2011: ספרי הילדים שאסור לכם לפספס

הספר שיגרום לילדים להתגלגל מצחוק, הספר שילמד אותם שיעור חשוב בחיים והספר שיוציא את בני הנוער מהאדישות. רונית רוקאס מציגה את ההמלצות שלה לשבוע הספר

מי שכבר אינו ילד בוודאי זוכר את ההתרגשות מול מרבדי הספרים בירידי שבוע הספר של פעם, וגם את רגעי הבחירה והרכישה, שלוו בתחושת חג של ממש, אולי כי קראנו יותר ספרים מהספרייה, ואולי כי הנחות היו אז באמת רק בשבוע הספר, ולא כל השנה. השנים האחרונות כירסמו אמנם במעמדו של שבוע הספר, שנוסד ב-1961, אבל נדמה שעדיין קשה שלא להתפתות להיצע הגדול הנפרש בדוכנים בכל הארץ, ולמבצעים שחורגים גם לעומת ימים רגילים. לרגל שבוע הספר הנוכחי הנה עשר המלצות לספרי ילדים ונוער, רובם ראו אור בימים אלה, בתקווה שימצאו את הקוראים הראויים להם.

» שבוע הספר 2011» לחפש את הנסיך הקטן: טיולים בעקבות ספרים

אחרי שלושים שנה

הסיפור מאחורי "השקרן הכי גדול בעולם - סיפור עם ערבי", שכתב הסופר הגולה אנטון שמאס ואייר דודו גבע, מעניין לא פחות מהספר עצמו. הוא ראה אור לראשונה לפני שלושים שנה, ונמצא במקרה בארכיון ההוצאה על ידי העורכת הראשית, איריס מור. המהדורה הראשונה ראתה אור בימים שבהם התחוללה מלחמת לבנון הראשונה. שר הביטחון היה אריאל שרון, שמאז איכשהו נשכח לו הכול, אך גיבור הספר הזה, שמתמחה בשקרים, עוד הספיק לקבל את פניו המדומות ואת עגלגלותו. הסיפור, המתחזה בעצמו למעשייה עממית ערבית, מספר על תחרות שקרים שבה השקרן הגדול מכולם זוכה בידה של הנסיכה. הכזבן העגלגל מצליח לספר סיפור שאין בו מלה אחת של אמת – בגוזמאותיו יש מן הריח והטעם של המקום הזה, והן ישעשעו ילדים שלא אמורים לדעת דבר עדיין על האיש ששימש השראה לגיבור. הציורים של דודו גבע, צבעוניים וחכמים ומשעשעים, הם עדות נוספת לכישרונו ולרוחב היריעה של המאייר הזה, שהלך מכאן מוקדם מדי.

"השקרן הכי גדול בעולם – סיפור עם ערבי". סיפר: אנטון שמאס, צייר: דודו גבע. הוצאת כתר

                                             מעשייה עממית ערבית (כריכת הספר: "השקרן הכי גדול בעולם)

על פחדים וחששות

המאיירת אורית ברגמן היא מהמאיירים הבודדים בארץ שגם כותבים ספרי ילדים. "שבתאי מסכן", אחד משני ספריה הקודמים, אף עובד להצגה נפלאה לפעוטות, המוצגת מעת לעת בתיאטרון קליפה. ספרה השלישי, "יומגדול של צפרנגול", הוא מלאכת מחשבת של איור ועיצוב (את הספר עיצב להב הלוי), והוא בוודאי בין הספרים הישראליים היפים ביותר השנה. הטקסט של ברגמן מספר על ילד בודד, שבכל מאורעות היום נעזר ביצורים העשויים גם מזה וגם מזה – שממית וחתולה (שממיתולה), צב וארנבת (צבנבת) וכיוצא באלה. זהו טקסט המאפשר למאיירת שבה להפגין תנופה ויצירתיות, ובעזרתם היא גם מצליחה לחבר באופן חד פעמי בין יצורים, שאין כמותם, לבין עולמו היום-יומי, והלא תמיד פשוט, של הגיבור. שמות היצורים העשויים משני בעלי חיים אמנם קשים על הלשון, ונדמה שהם עלולים לעצור את הקריאה בקול. ועדיין, אני אוהבת את המשמעות העולה מהטקסט כולו, שנוגע בפחד ובחששות ובעיקר בהתערבות ובנוכחות הדמיון בכל רגע נתון בחייו של ילד; נוכחות הבאה לידי ביטוי ויזואלי נהדר בכל אחת מהכפולות בספר - בצד ימין חיה המורכבת משתיים, בצד שמאל ילד שצריך למצוא לו חברים, להתמודד עם יצורים לא מתחשבים בגן המשחקים או סתם נאלץ לאכול ארוחת בוקר.

"יומגדול עם צפרנגול וחברים אחרים" מאת אורית ברגמן. הוצאת כתר

                                            מלאכת מחשבת של איור ועיצוב (כריכת הספר "יומגדול עם צפרנגול")

בלגן בקולנוע

עירוב של דמיון ומציאות, או אולי אמנות ומציאות, יש גם בספרה של מאירה פירון (גילוי נאות: אנחנו מכירות באופן אישי, ולכן לא אקדיש ביקורת נפרדת לספרה, אך הוא ראוי גם ראוי להמלצה). פירון, מו"ל הוצאת טל-מאי, שמתמחה בספרי ילדים ונוער, היא מתרגמת מוכשרת וסופרת, שבין ספריה "לפגוש את נומי" ו"הסוד שלי". ספרה החדש נפתח בסיטואציה שגרתית: יונתן הולך לקולנוע עם אמא, אבא ואחותו סיגל. הוא קצת נודניק, ומצויר בחמידות אין קץ על ידי המאיירת תמר הוכשטטר. בקולנוע הוא מבקש להחליף מקום וגם פיפי ושתייה, והבלגן שהוא מעורר מוציא החוצה את המפלצות – המטאפוריות והיצירתיות, שבאו מן הסרט ואולי גם יחזרו לשם. למרות עודפי טקסט, שחבל שלא הוסרו בתהליך העריכה (נורית זרחי ערכה), לפירון יצא תחת ידיה אחד הספרים המצחיקים ביותר שנכתבו כאן בתקופה האחרונה. הומור זה לא תחום שאנחנו מצטיינים בו כל כך, בוודאי לא בספרי ילדים, והילד שפירון והוכשטטר יצרו יחד – המאיירת תרמה לו, בין השאר, משקפיים והבעות פנים מגוונות, שגיבשו דמות של שובב לא קטן – הוא תרומה של ממש לקורפוס הזה.

"תפסיק לזוז כבר!" מאת מאירה פירון. איירה: תמר הוכשטטר. הוצאת טל-מאי ידיעות אחרונות

                                                   אחד הספרים המצחיקים ביותר שנכתבו כאן בתקופה האחרונה (כריכת הספר "תפזיק לזוז כבר!")

סיפור טוב הוא שיעור לחיים

ברלה הוא גיבור סדרה ענפה של ספרי ילדים, שכתבה פנינה מועד-קז (יש לו אפילו אתר נחמד עם כמה וכמה משחקים); אחדים מהם איירה אורה אייל, אחרים הופיעו עם איורים של פפי מרזל. למרות החיבה של ילדים לחלזונות, לפחות בספר הנוכחי, "ברלה, ברלה, איזה בלגן", הוא נראה לי גיבור ילדים מעט מוזר – אולי בגלל האופן שבו הוא מאויר, שנדמה חסר עומק ומבע, ואולי בגלל חוסר היכולת לקשור בינו לבין בית מגורים נוסף, בעל קירות וחדרים. ועם זאת, יש מידה לא מבוטלת של חן בסיפור של מועד-קז, שבו ברלה הופקד לשמור על המטבח בזמן שהוריו צובעים את הבית. בסופו של דבר, הוא זולל כל כך הרבה עד שנאלץ להישאר זמן מה בקונכייתו, בלי יכולת לצאת, קצת כמו השועל ההוא והכרם. לא רק חן יש בסיפור, אלא גם ידיעה והכרה מדוקדקת של קהל הקוראים, שזקוקים לפעמים לחזרות – אך גם לשינויים הכרחיים בכל פעם – וייהנו מהפרשנות הילדית של החילזון לעמידה במשימה ואחריות אישית, שסופם בלגן ושעשוע. 

"ברלה, ברלה, איזה בלגן" מאת פנינה מועד-קז. ציירה: פפי מרזל. הוצאת כתר

                                                                גיבור ילדים מעט מוזר (כריכת הספר "ברלה, ברלה, איזה בלגן")

חיי כלב

הרבה ספרי ילדים מתורגמים רואים כאן אור בכל שנה, קצתם טובים מאוד, רובם פחות, ולמרות זאת יש לי הרגשה שגם הטובים שבהם הולכים איכשהו לאיבוד ולא מגיעים ליעדם. אני מקווה שזה לא יהיה גורלו של הספר המקסים הזה, "כלבים לא רוקדים בלט" של אנה קמפ, עם איורים בסגנון ילדי מקסים של שרה אוגילוי. יש כאן אולי סיפור שכבר סופר לא פעם, אבל קמפ מצליחה לספר אותו בדרך משכנעת ומהודקת ביותר. זה בוודאי קשור לקולה של הילדה, המספרת סיפור בגוף ראשון על הכלב שלה, שהוא לא כמו כל הכלבים האחרים (ומכאן גם הצידוק הנפלא לציורים, שכביכול יצאו תחת ידיה). "אם אני זורקת לו מקל, הוא מסתכל עלי כאילו השתגעתי, ואז אני צריכה ללכת להביא את המקל בעצמי", היא אומרת, כי הכלב הזה לא חושב שהוא כלב, הוא חושב שהוא בלרינה! והוא מתעקש, למרות הביקורת החיצונית והבלתי פוסקת, והצחוק והלעג, עד הסוף הבלתי נמנע. והסוף טוב, אלא מה?

"כלבים לא רוקדים בלט" מאת אנה קמפ. איירה: שרה אוגילוי. מאנגלית: שוהם סמיט ואמנון כץ. הוצאת כנרת

                                                        הכלב הזה לא חושב שהוא כלב (כריכת הספר "כלבים לא רוקדים בלט")

מלחמת יום ההולדת

גם "נינו מלך כל העולם" של גוסטי הוא ספר מתורגם, אך בניגוד לנהוג אצלנו – הוא תורגם מספרדית, בידי טל ניצן. גם הוא מאויר באותו סגנון ילדי, כאילו צויר על ידי ילד בגן, בחירה שתמיד כדאי להתעכב על משמעויותיה. הסיפור עצמו מספר על מלך היוצא למלחמת כיבוש ומנצח את כולם, ורק האיור הילדי מגלה את מה שנחבא בטקסט – לא מלחמה אמיתית יש כאן, אלא יום הולדת. וביום ההולדת הזה כמה ילדים משחקים במלחמה, ורק אחד מנצח בחדווה מוצהרת ומכאיבה, עד שלכל האחרים נמאס לכבד אותו. זהו מלך דיקטטור, כמו שילדים יודעים להיות לפעמים, ונקודת המבט שלו לא אמינה במידה שמעוררת תהיות, גם אם לא מסתכלים לרגע על התמונות. השאלות שמעורר הטקסט, הדיסוננס שנוצר בין הטקסט לבין האיורים והמשמעויות הרבות העולות מהשילוב ביניהם – למשל, על היחס שבין דמיון למציאות, יחסים בין ילדים וכמובן הקשר שבין אמת לשקר – יוצרים יחד ספר ילדים מעניין ומורכב מאין כמותו. כמו יתר הספרים שהוזכרו עד כאן, הוא מתאים לילדי גיל הגן, אך קוראים בוגרים יותר עשויים לגלות בו עוד כמה רבדים.

"נינו מלך כל העולם". כתב ואייר: גוסטי. מספרדית: טל ניצן. הוצאת הקיבוץ המאוחד

                                                                 ספר ילדים מעניין ומורכב מאין כמותו (כריכת הספר "נינו מלך כל העולם")

וגם המלצות לספרים לנוער

קיץ בתל אביב

"דן שחור-לבן" של הסופרת גיא עד מצטרף לכמה ספרי נוער ישראליים שראו אור באחרונה, ובראשם "המרגל האבוד והשמלה הירוקה" מאת אלכס פז-גולדמן, שמרמזים על תחילתו של שינוי בתחום לקראת ספרות שראוי להתעכב עליה. דן, גיבור הספר, נשלח במפתיע לבלות את חופשת הקיץ אצל סבתו בתל אביב, והוא לא מצטער על כך. סבתא נינה היא דמות יוצאת דופן, שמרשה לעצמה לומר את כל מה שאנחנו פוחדים, אך גם דן עצמו אינו ילד שגרתי – הוא מרשה לעצמו לבכות ומרשה לעצמו להרגיש, גם את כאב לכתה של אמו וגם את אהבתו לילדה שהוא פוגש בתל אביב. למעשה, אין שום דבר שגרתי בדמויות של עד, יש בהן רגישות גדולה והתבוננות קצת אחרת על המקום הזה והחיים כאן ורגש, לא מעט רגש, שנוגע במקומות הכי עדינים. ההמלצה הזאת קצרה מדי לדיון בספר הזה, שראוי לקוראים רגישים כמותו. לבני 10 ומעלה.

"דן שחור-לבן" מאת גיא עד. הוצאת כנרת זמורה ביתן

                                                          נוגע במקומות הכי עדינים (כריכת הספר "דן שחור-לבן)

אהבה זה כואב

"מרק שבור" של ג'ני ולנטיין ראה אור בעברית כבר לפני כשנה, אך אני קראתי אותו רק באחרונה. ולנטיין מספרת סיפור, שנקודת המוצא בו טרגית: אחיה של רואן, בת 15, מת בנסיבות לא ברורות. מאז הכול התפרק: ההורים התגרשו, האם שקעה בדיכאון, ורואן נאלצת לטפל באחותה בת השש ולשמש לה אמא חלופית. אל תוך תמונת המציאות הזאת יוצקת המספרת דמויות שנערות יתקשו לעמוד בקסמן: רואן עצמה, כמובן, וחברתה החדשה בי, ובעיקר הנער המוזר שגר באמבולנס ישן, ואפילו האח המת, ג'ק. יש כאן, כמובן, סיפור אהבה ותהליך של התבגרות והתוודעות, וכמה סודות שתהליך הפיענוח שלהם יגרום לקוראת לא לעזוב את הספר עד העמודים האחרונים. או אז יתגלה דבר מה נוסף שיגרום לה לפעור עיניים בתדהמה, ואולי להתחיל הכול מההתחלה. יש בספר לא מעט יסודות מלודרמטיים ורומנטיים, אך הם מאפשרים לסופרת לומר כמה דברים שספרות הנוער מעדיפה להשתיק. קשה להניח שתימצא סרבנית קריאה שתוכל להתנגד לעוצמת הרגשות שמציע הספר הזה. לבני 12-13 ומעלה.

"מרק שבור" מאת ג'ני ולנטיין. מאנגלית: מאירה פירון. הוצאת טל-מאי ידיעות אחרונות

                                                                אי אפשר להפסיק לקרוא (כריכת הספר: "מרק שבור")

אף מילה על ניתוחים פלסטיים

"מראת הקסמים של קירה" מאת גייל קרסון לוין ממשיך במידה מסוימת את "אלה המכושפת", ספרה הקודם שראה אור בעברית. הפעם זה לא עיבוד של ממש למעשייה מוכרת (אלה המכושפת היה עיבוד פמיניסטי במידה לסינדרלה), אלא סיפור פנטסיה, המתרחש בעולם של פיות, מפלצים וגמדונים, והוא שואב רק כמה מן היסודות בסיפור שלגייה. קירה נולדה בארצם של הזמרים – הם נוהגים לשיר בכל מקום ובכל עת, ומחליפים לעתים שיחה רגילה בשירה – ובניגוד לרוב הסובבים אותה היא גדולה ומכוערת. למרות זאת, מתמזל מזלה והיא מגיעה אל חצר המלכות בערב חתונת המלך עם אשתו הצעירה. כנהוג בז'אנר, יש כאן התרחשויות רבות ומסועפות, ובעיקר סוחפות מאוד, שבאמצעותם המספרת מצליחה לומר גם כמה דברים על יופי וכיעור, סוגיה שראויה לתשומת לב בכל בית שיש בו נערה צעירה. לבני 10 ומעלה.

"מראת הקסמים של קירה" מאת גייל קרסון לוין. מאנגלית: קטיה בנוביץ'. סדרת מרגנית. הוצאת זמורה ביתן

                                                                  ספר חובה לנערות (כריכת הספר "מראת הקסמים של קירה")

לא לילדים בלבד

בניגוד לשלוש ההמלצות האחרונות, "פיטר פן – הספר המוער" מאת ג'יימס מתיו בארי מיועד למיטיבי לכת מבין הקוראים, ואולי אפילו  לקהל מבוגר. גילי בר-הלל סמו תירגמה והוסיפה הערות ליצירה המכוננת הזאת, שמורכבותה מאפשרת גם היום קריאות מסוגים שונים, על ידי קהלים שונים. בעיני ספר כזה הוא סוג של מתנה נדירה, גם בזכות הערותיה של המתרגמת, המלוות את הסיפור כמין עבודת חקר יסודית מאוד. את הספר מלווים איורים של האמן ארתור רקהם, שצורפו לסיפור "פיטר פן בגני קנזינגטון", שישה פרקים הרואים אור לראשונה בעברית, ובעיקר תצלומים מהפקות הבמה הראשונות של המחזה "פיטר פן", שעל בסיסו כתב בארי את הספר "פיטר וונדי" מ-1911.

"פיטר פן – הספר המוער" מאת ג'יימס מתיו בארי. תרגמה והעירה: גילי בר-הלל סמו. הסדרה המוערת. הוצאת אריה ניר

                                                                          מתנה נדירה (כריכת הספר "פיטר פן - הספר המוער")

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>