אופנת לילה: הריף ראף

מה לובשים הבליינים בלילות? יצאנו לחפש את המתלבשים הטובים ביותר בחיי הלילה, והפעם: מוצאי שבת בריף ראף

המקום: הריף-ראףהעת: מוצאי שבת. בעוד הבלקן ביט בוקס הרעידו את ההאנגר 11, בבר היה ניתן למצוא את אלה שלא עלה בידם להשיג כרטיסים או לשלם עליהם, ואולי גם קומץ של כאלה שלא רצו. האוכלוסייה: הריף ראף מהווה מעין אי אופנתי בלב ממלכת הג'ינס והטי-שירט הישראלית. פוקדי המקום ידועים לרוב בססגוניותם ומגיעים, ברגל, מטווח מאוד מצומצם, הרי הוא מתחם שיינקין רבתי. על כן זוכה הבר לסופרלטיב  המנצח: פאב שכונתי עם פוזה של נונשלנטיות. אנטוני, 21, "העיקר שיהיה הרבה מהם"כשישב אנטוני על הבר, קשה היה להבחין בשילוב המעניין של החולצות שעטה על עצמו, אולם דקות ספורות לאחר מכן חוק העישון גרם לו לצאת לכיוון הדרך וחשף את מלבושיו. "אין לי מושג איך להגדיר את סגנון הלבוש שלי – פשוט מה שאני אוהב, אני אוהב צבעים, כל הצבעים, העיקר שיהיה הרבה מהם" אמר. "ציורים נותנים לי השראה מה ללבוש", הסביר, "אני בעצמי מצייר. ציורי טבע וסוריאליזם, או מונה, זאת דרך חיים, אז זה משפיע עלי מאוד,  וגם על דרך הלבוש שלי. מעיין, 22, "יש כאן משהו קצת עצוב""אני לא באה לכאן הרבה. אני לא יוצאת הרבה באופן כללי, אבל כשאני יוצאת זה לא יהיה לריף-ראף. ממש עצוב כאן, גם כשכולם שמחים ויש אווירה שמחה, יש כאן משהו שהוא קצת עצוב", סיפרה מעיין. "אין לי סגנון מוגדר, צבעוני בעיקר. גם אין לי תנאים למה שאני לובשת. אני יכולה להתלבש ככה, ואני יכולה ללבוש ג'ינס באותה מידה, אבל על פי רוב אני אלבש דברים שהחברים שלי לא היו לובשים: דברים צבעוניים מאוד או שילובים מוזרים כמו משבצות או פסים". אייל, 29, "לקחת את לונדון ולתת לה גרסה ישראלית" "תהיה יצירת אמנות, או תלבש יצירת אמנות", ציטט אייל את אוסקר וויילד בניסיון להסביר את משנתו האופנתית. "מבחינתי בגדים הם דרך לבטא את עצמי. לא מתלבשים רק כדי להיות לא ערומים, אלא כי זאת יצירת אמנות יומיומית", הוסיף.  "קשה לי להגדיר את הסגנון שלי", אמר, אני נגד הגדרות, והסגנון שלי מאוד משתנה. מחר אני לא אראה בדיוק ככה,  אני מנסה לקחת את לונדון, ולתת לה גרסה ישראלית". שאשא, 20, "חברה שלי הגדירה את זה ממש טוב"לבושה  של שאשא אמנם לא בלט מקצה החדר בייחודו,  אבל מקרוב היה ניתן להבחין בתשומת הלב שניתנה לפרטי הלבוש השונים. "לא להיראות כמו כולם, זה אולי הדבר שנותן לי השראה, להתלבש רגיל אבל עם הטאץ' האישי שלי", הסבירה. "נראה לי שחברה שלי הגדירה את הסגנון שלי ממש טוב", הוסיפה, " היא אמרה משהו כמו 'קלאסי עם נגיעות ילדותיות'. אהבתי את ההגדרה הזאת, אז אני אשאר איתה". רות, 29, "אני ככה כבר שש שנים"כן, גם כשאני ראיתי את הראש עלתה בראשו דמותה של הגברת ויינהאוס על פדחתה, עפעפיה ושערוריותיה. כששאלתי את רות אם אכן קיים קשר, היא השיבה כמי שמדקלמת את משנתה לפחות 28 פעם ביום: "כל הזמן מציקים לי לגבי התסרוקת הזאת, אבל אני עם השיער הזה ככה כבר שש שנים. אני שוקלת לשנות את זה בזמן הקרוב כי זה נראה מיינסטרימי וזה כבר ממש לא מקורי".  גם בנוגע לבחירת הבגדים שלה הצליחה להתבטא ברהיטות "התבוננות בעצמי נותנת לי השראה איך להתלבש. לא במובן הנרקסיסטי, אלא הדרך שבה אני מתרגמת את התחושות והרגשות שלי באופן ויזואלי. מה שמעניין אותי הוא איך אני מתרגמת את הפנים החוצה. תמיד צריך להיות קונפליקט בלבוש שלי, זה לא יכול להיות הרמוני או שקט".מארק, 32, "אנשים כאן די בשוק" מארק הגיע לארץ הקודש מלונדון לפני כשנה ומבחינתו אחד החלקים הקשים יותר בהתאקלמות הוא דווקא ההיבט האופנתי. "אני עובד כעיתונאי ספורט, אז אני לובש חליפות ועניבה ביומיום, אני חושב שאנשים כאן די בשוק כשהם רואים אותי בחליפה, זה לא נהוג כאן אצל עיתונאים", אמר. "כאן אף אחד לא לובש חליפות, אבל אני נהנה להתלבש ככה. בלונדון כעיתונאי הייתי חייב לעשות את זה".

(צילומים: יעל סלומה)

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>