שירים על החיים ועל המוות

יוסי בנאי הספיק להקליט רק שיר אחד מתוך אלבום שעליו עבד לפני מותו. אף על פי כן, האלבום ייצא. "חלק מהשירים ייתפשו כשירי פרידה", אומרת אלמנתו

"ורק אני מרוב אהבה שותק", כתב יוסי בנאי, אבל באלבום האחרון שלו דווקא יש שירי אהבה לא מעטים. לאשה, לעיר, לבנו אריאל או לחיים. מותו של בנאי לפני כשנתיים קטע את העבודה על האלבום, ועתה עובדים כמה אמנים על השלמתו.

"מדובר בדיסק שיוסי עבד עליו בשנה האחרונה לחייו, שבו עשרה שירים שלו שהלחינו מלחינים שונים", מספרת אביבה בנאי, אלמנתו, מעצבת פנים, המלווה את העבודה על האלבום. "הוא הספיק להקליט אחד מהם בקולו, 'תרנגול כפרות', ועוד כמה סקיצות. כשיוסי נפטר העבודה על האלבום, מן הסתם, נעצרה. עלה הרעיון שהמלחינים ישירו את השירים בעצמם. זה עדיין בשלב מאוד התחלתי, עד התקופה האחרונה הרגשתי שאני עדיין לא מסוגלת להתעסק עם החומרים האלה".

האלבום יראה אור בחברת הליקון; תאריך יציאתו עדיין לא נקבע. שמות המלחינים שיתרמו לו ככל הנראה גם את קולם, לעומת זאת, ידועים: נמנים עמם קורין אלאל, אהוד בנאי, מיכה שטרית, ארקדי דוכין, בתי ושלומי שבן.

שבן הלחין את השיר "בגלגול הבא" - פעמיים. "הגיע אלי טקסט שלו שעוסק בכל הדברים שהוא כבר לא יספיק לעשות - בגלגול הבא אני אהיה ציפור, בגלגול הבא אני אהיה שיר וכו'", הוא מספר. "לא היה לי מושג שהוא חולה בכלל, ועלה לי בראש לחן ברלי מאוד דרמטי, כי יוסי תמיד התחבר אצלי לז'אנר של השאנסון.

"הוא התקשר אלי כמה ימים לאחר מכן ואמר באלו המלים: 'זה מאוד יפה אבל אני חושב שלא הבנת את כוונתו של המנוח'. הוא הסביר שהוא רוצה שיהיה קונטרסט בין הלחן לבין המלים. הלחנתי מחדש, הוא הגיע אלי לדירה, שרנו את זה יחד ואמרנו יופי, נקליט. בסוף הפגישה הוא אמר שהוא רוצה שאני אלווה אותו בשיר 'נעשיתי כזה קטן' של ברסאנס וזו היתה ממש התגשמות חלום בשבילי, תמיד אהבתי את סגנון ההגשה שלו. אפילו דיברנו על זה שנעשה ערב בפסטיבל הפסנתר, ואז הוא נפטר".

שבן, לדבריו, יבצע את "בגלגול הבא" ברגשות מעורבים: "אם יפנו אלי אשמח לבצע את השיר הזה, אף שזה לחן ממש ממש בשביל יוסי, והקטעים בו שחשבתי שהוא יאהב באמת היו כאלה. אבל אני אשיר אותו, בלית ברירה, חבל שהשיר ייכחד".

כפי שיוסי היה רוצה

הטקסטים של האלבום החדש, עם הערות ותיקונים בכתב ידו של יוסי בנאי, מתויקים בתיקייה ירוקה שאביבה בנאי שומרת מכל משמר - לדבריה, בניגוד גמור לטבעה: "אני זורקת ידועה, יוסי נהג לומר: 'שאני לא אהיה על הדרך, תזרקי גם אותי'. היום אני שומרת כל פתק שלו עם טלפון אקראי של מישהו".

למרות אופיים של רבים מהשירים, שאחד מהם גם נקרא "שיר אהבה", אומרת בנאי: "אני לא חושבת שיש איזה נושא מרכזי מסוים שמאגד את כל השירים. תמיד כששאלו את יוסי על מה הוא כותב הוא היה עונה: על החיים, על אהבה, על המוות. זה לא שונה גם בשירים האלה".

יוסי בנאי | תצלום: יוסי צבקר

עם זאת, היא יודעת ששירים כמו "בגלגול הבא" עתידים לעורר עניין מיוחד ולזכות לשלל פרשנויות. "ברור לי שחלק מהשירים, ובפרט אלה שנוגעים במוות, ייתפשו כשירי פרידה", היא אומרת, "אבל יוסי לא היה על ערש דווי כשהוא כתב אותם, הוא עבד, נפגש עם אנשים, חלם. בתהליך הכתיבה הוא היה בריא. אלה נושאים שתמיד חילחלו לתוכו - עד כמה החיים יפים ואיך בסופם ממתין לנו המוות. הוא לא פחד להתעסק בזה במישרין. גם את הפרידה מאמא שלו הוא עשה באמצעות הספר שהוא כתב ('כשאמא שלי היתה מלכה', שראה אור בהוצאת זמורה ביתן ב-1996, ר"ד). זו היתה פרידה ארוכה; עד שהוא לא כתב את הספר הוא לא נפרד ממנה ממש. אלה נושאים שליוו אותו, הטרידו אותו, הוא דיבר על מוות לא כעל משהו ערטילאי אלא כעל משהו קיים ונוכח".

ואכן, העיסוק במוות אינו בלעדי לשירים. בערב שהתבסס על דמותו של אברהם סוראמלו, מספר הסיפורים מירושלים, ביצע בנאי מערכון פרי עטו שבו הוא מנהל ספק דו-שיח ספק משא ומתן עם מלאך המוות, שמבקש לקחת אותו. "סוף המערכון הוא שאם הבחירה היא בין פה לבין שם, אז הוא מעדיף להיות פה", נזכרת בנאי. "באמת אי אפשר להתעסק במוות יותר ממה שהוא התעסק בו. הוא הסתכל למוות בלבן של העיניים".

בה בעת, בנאי סלד מ"פסטיבלים של אחרי מות", כהגדרתה. "אני חושבת שהוא נרתע בעיקר מכך שאפילו המחוות שמנסים לעשות לכבודם או לזכרם של אנשים שאינם נהפכו לבידור להמונים", היא בוררת מלותיה. "כפי שהוא חי בצניעות, כך המוות נתפש אצלו כמשהו מאוד פרטי. יש בזה אולי ראייה קצת נאיווית, אבל הוא תפש את עצמו כאיש פרטי, שלא נותן שייכנסו לתוך דלת אמותיו, וראה במוות משהו שלא הופכים אותו לפסטיבל. אני מאוד מכבדת את זה, ומאוד חשוב לי לדעת איפה למתוח את הקו האדום". היא מבהירה כי תפקח על הפרויקט מקרוב: "יש לי כוונה להיות מעורבת בפרויקט, כדי שהדברים ייעשו כפי שיוסי היה רוצה שייעשו".

לדבריה, בבנאי מעולם לא פיעמה תשוקה להצלחה מסחרית גדולה במוסיקה. "הוא היה אומר תמיד: 'אני לא מכרן תקליטים'. הוא עשה מוסיקה מתוך אהבה ומתוך צורך, לא היה לו חלום להגיע לאלבומי זהב", היא מספרת. יתרה מזאת, מעולם לא ראה בעצמו זמר: "הוא נהג לספר שכששירת בלהקת הנח"ל אמרו לו שיעשה רק תנועות שפתיים, כי הוא היה מזייף".

חיידק המוסיקה, היא אומרת, דבק בו לראשונה בשנת 1957 בפאריס, אז התוודע לראשונה לשיריו של ז'ורז' ברסאנס, ומאוחר יותר גם לברסאנס: "המפגש אתו היה מכונן מבחינתו, הוא עורר אצלו את הרצון לעסוק במוסיקה". איך בכל זאת התחיל לכתוב שירים? "הוא היה ניגש לנסים אלוני ולנעמי שמר ואומר להם: 'יש לי רעיון', והם היו מחזירים לו את הכדור ואומרים: 'רעיון נהדר, תכתוב בעצמך'".

שיתוף הפעולה עם המלחינים, לדבריה, הסב לו הנאה רבה. "הוא כל כך התרגש מזה שצעירים רוצים לקחת בזה חלק", היא נזכרת. "בנוסף לזה שהעבודה היתה כל כך מהנה, יצירתית ומתגמלת, החוויה כולה באמת היתה מתנה גדולה בשבילו, ערב פרידה".

גיל סמטנה, המפיק המוסיקלי של "תרנגול כפרות", מספר ש"עשינו את השיר בזמנו לתוכנית 'מפגשיר' בערוץ 24. מיכה שטרית, שהלחין את השיר, הזמין אותי להפיק מוסיקלית. זה היה תהליך מהיר יחסית. בשלב ראשון נפגשנו עם יוסי אצלו בבית והתייעצנו על מבנה השיר והכיוון של העיבוד, פחות או יותר. עשינו גם סקיצה כדי לקבל מושג. הקלטנו את השיר עם שלומי שבן שניגן על פסנתר ועם הכנר ניצן חן רזאל, ואחר כך יוסי בא להקליט את השירה. זה היה מאוד מרגש. הוא בכלל לא עשה עניין מהמחלה ואני בכלל לא ידעתי מזה בזמן שהוא עבד, והוא עבד, הוא מאוד נהנה לשיר. הוא עשה שני טייקים בסך הכל. הוא היה מאוד בעניין, ישב אתנו ומאוד נהנה מכל התהליך ומהעבודה עם מיכה, אתי ועם כל הנגנים. בדיעבד, היה לי הכבוד לעשות אתו את השיר האחרון שהוא הקליט".

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>