שתי דיוות ניינטיז במופע אחד

קרני פוסטל ואפרת בן צור מרגישות כמו אחיות. זאת הסיבה שהן ייפגשו הערב על במה אחת

אפרת בן צור וקרני פוסטל משלימות זו את דבריה של זו ומדגישות את שביעות הרצון ההדדית משיתוף הפעולה ביניהן. הוא החל כבר באלבומה הראשון של בן צור ופריו הנוכחי הוא מופע משותף שהשתיים יעלו הערב ב-21:30 במועדון "לבונטין 7" בתל אביב. המופע יוקלט ועתיד להפוך לאלבום.

"כשאת מתעסקת בחומרים של מישהו אחר, גם מידת האחריות מתחלקת", אומרת פוסטל, "זה לא רק את. האפשרות להתחבר מאפשרת לנו ללכת לאזורים אחרים בשירים. לתפוס את הזווית האחרת שבהם". בן צור מוסיפה ש"הופעה משותפת היא כמו יציאה לטיול ביחד. אני מאוד אוהבת את מה שקרני מביאה לשירים שלי: הטון, הקול, התדרים הנמוכים. היא נותנת לשירים שלי עומק ונפח".

גם פוסטל מתפעלת מפועלה של בן צור. "כל מה שאני לא יכולה לעשות, היא מצליחה", היא אומרת. "המהלכים שהיא עושה ממלאים אותי מוסיקלית, היא בוחרת אקורדים שבחיים לא הייתי חושבת עליהם. אני הכי אוהבת את הדברים שהיא מביאה, אבל לא הייתי מביאה את זה בעצמי. בכלל, לא קורה לי הרבה שאני יושבת ומנגנת שיר של מישהו אחר ונהנית בטירוף".

שתיהן מרוצות מכך שתשומת הלב נחלקת בין שתיהן ואף אחת אינה מובילה את המופע לבדה. "לא קל לי להוביל", אומרת בן צור. "לעמוד בקדמת הבמה גוזל ממני המון אנרגיות. כשאנחנו שתיים, אני מרגישה שיש לי אחות לדבר הזה".

"אם אנשים נותנים לך להוביל, את צריכה להיות בטוחה ב-100% ולקבל את כל האחריות", מסבירה פוסטל. "יש המון סיטואציות שבהן אף אחד לא יגיד לך שום דבר, גם אם הוא חושב שזה לא טוב. את נשארת עם הדילמה לבד, ובוחרת נכון או לא נכון. בכלל, עבודה עם נגנים שהם לא נגני סשנים היא הרבה יותר קשה אבל גם הרבה יותר מספקת, כי זה תהליך שנבנה".

עושר מתוך חוסר

בחזרה שהיתה ביום שני השבוע בדרום תל אביב השתתפו לצד בן צור ופוסטל שלושה נגנים: הגיטריסט ברוך בן יצחק (סולן להקת "רוקפור"), הפסנתרן טל הפטר (שמעלה גם מופע תחת השם "נסים צדוק והנפלאות" ומנגן עם זוהר וגנר ו"המסריחים") ונגן הוויברפון וכלי ההקשה גיורי פוליטי (שמופיע גם עם ויקטוריה חנה ו"פאניק אנסמבל"). הם עבדו על גרסת כיסוי לבלדה "סקרבורו פייר" של סיימון וגרפונקל.

אפרת בן צור ‏וקרני פוסטל. שמחות שאף אחת מהן אינה מובילה את המופע לבדה (צילום: דניאל צ'צ'יק)

"המפתח למופע הזה הוא העיבודים", מטעימה פוסטל. "בנינו כל שיר מההתחלה, מהבסיס. מאחר שאין פה בס ומעט מאוד תופים, זה נהפך למשהו מאוד עדין. לגיורי יש רק שתי ידיים אז אנחנו צריכים לבחור בין הוויברפון לתופים. יש במופע הרבה עושר, אבל הרבה פעמים הוא נוצר מתוך חוסר. מעולם אף שיר שלי לא נשמע ככה. יכולנו לבקש מנגני סשנים שיבואו ותוך רבע שעה הם היו לומדים את השיר, ולא היינו צריכות לעשות עוד ועוד חזרות לקראת המופע. אבל לנגנים שלנו יש אישיות ונשמה. זאת עסקת חבילה. אנחנו מביאות בחשבון שהדינמיקה הרבה יותר מורכבת ככה".

על השאלה אם מדובר במופע נשי, משיבה בן צור: "אני מרגישה שיש בו המון אוויר, המון נפח. העיבודים הם רב שכבתיים, מלאי אווירה. אולי במובן הזה המופע הוא נשי. ההרכב מכתיב עיבודים מסוימים, זה לא הולך להיות כאסח. הוויברפון, שהוא כלי מדהים, הפסנתר והצ'לו - רק מזה שכולם מנגנים יחד נוצר החומר הזה".

פוסטל מתנאה בכך שהנגנים מאוד עדינים. "גם בפרויקטים אחרים שלו וגם ב'רוקפור' ברוך הוא גיטריסט שצובע. גם טל מנגן מאוד עדין. הם מדברים באותה שפה ובחזרות טובות, כשיש הקשבה, נהיה הרווח הזה במוסיקה".

אתן מרגישות שהמופע הוא סך החלקים של שתיכן, או יותר מזה?

בן צור: "כששתיים עומדות על הבמה והן מרכז הדבר, זה כמו לרקוד ביחד. יש עדינות. את מפנה מקום, כמו מאזניים שצריכות להתאזן. אלה הקשבה וריכוז מסוג אחר. אני לא יכולה וגם לא רוצה להתפרע פתאום, זה פשוט לא יהיה נכון. בתחילת המופע קרני שרה ואני מלווה אותה. זה מעמד של יחד".

היא גם גורסת ש"זו הופעה עם הרבה מרחב. אני מרגישה שיש במופע משהו מאוד מואר. כמו שדה פתוח. יש בזה עוצמה שקטה".

בלי להתכסות בפילטרים

בימים אלה מתרכזת בן צור בעבודתה כשחקנית. היא מתכוננת לחזרות להצגה בתיאטרון גשר; "תמרות עשן", סדרה בכיכובה ובבימוי עודד דוידוף, עומדת לעלות בהוט וסרט עלילתי שהשתתפה בו, "מוקי בוערה", בבימוי לינה וסלבה צ'פלין, יוקרן בפסטיבל הסרטים בחיפה בסוכות. היא גם עומדת לפני צילומי העונה השלישית של סדרת הטלוויזיה "פרשת השבוע", ומוצאת זמן לכתוב לחנים לאלבומה הבא.

פוסטל, לעומתה, כבר מתכננת להוציא את אלבומה הבא במסגרת סדרת "חדר" של הלייבל T-EnT של ליאור סולימן. "האלבום יכלול שירים שעשיתי כבר", כלשונה, "אקח ארבעה-חמישה נגנים, אעשה כמה חזרות ואקליט אותם כמו שהם, באווירה של חדר חזרות. זה משהו שנורא בא לי לעשות כי אני רגילה להתכסות בכל מיני פילטרים של אפקטים. זה הולך להיות מאוד נקי".

למה החלטתן להקליט בהופעה ולא באולפן?

פוסטל: "לא היתה כוונה תחילה לעשות תקליט. רצינו לעבוד ביחד ולעשות הופעה. פשוט אמרנו למה לא, אם יש הופעה בואו נקליט אותה ואם זה יהיה מספיק טוב נוציא את זה. כשאנחנו על במה, קורים דברים שלא יכולים לקרות בהקלטה באולפן, שהיא הרבה יותר מכנית. הופעה היא פשוט מה שקורה. אחד המנצחים הגדולים, סרג'יו צ'יליבידקה, אמר שאין שום דבר שדומה למוסיקה כשהיא מתרחשת, ברגע שהיא מתרחשת. הוא היה ממש שמרן ונהג לא להקליט. לפעמים בהופעה הדברים לא יוצאים טוב אבל גם אז אתה לומד המון, והקהל לומד עליך המון. המפגש עם קהל חשוב מאוד. הרבה פעמים אני נמנעת מזה, מכיוון שאני פחדנית, אבל בסוף זה כיף".

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>