אודיסיאה לחלל

30 שנה אחרי שיצא לראשונה ו-24 שנים לאחר שחדל להתפרסם, רואה אור גיליון מיוחד של מגזין המדע הבדיוני "פנטסיה 2000". העורכים המקוריים מתכננים להקפיא את עצמם לקראת הוצאת הגיליון הבא, ב-2038

לפני 10 שנים ניגשתי למדף הספרים בבית הוריי והשלכתי בנחישות אל שקית ניילון כמה עשרות חוברות שאיימו להצהיב. הימים היו ימי השיא של בועת ההיי-טק, אבל אני הייתי כסיל אנלוגי בעולם דיגיטלי ולא ידעתי להפיק מכך תועלת. החשבונות הצטברו וביקשתי להקטין את הנזק הכלכלי על ידי מכירת אוסף חוברות המדע הבדיוני "פנטסיה 2000", שאחי הבכור אסף בשקדנות בתחילת שנות ה-80, ושהעניקו לי עד אז שעות רבות של הנאה. מעל דפי החוברות האלה גיליתי את ההתלהבות הפרועה של אייזק אסימוב, את היצירתיות השקולה של ארתור ס' קלארק, את השנינות של רוברט שקלי, ואת הלהט המידבק של רוברט היינלין. בהשראתם, ובהשראת סופרים רבים אחרים שהעולמות שבראו מצאו את דרכם אל מדף הספרים בביתי, כתבתי סיפורי מדע בדיוני קצרים ונוראים, שלשמחתי נעלמו מאז מבלי להותיר עקבות.

את כל זה - הנייר, הדיו והזיכרונות - החלטתי להעמיד למכירה תמורת חופן שקלים, אבל למזלי, המוכר בחנות הספרים המנומנמת ששכנה, ועדיין שוכנת, ברחוב אבן גבירול בתל אביב, סירב לקנות ממני את האוסף הכמעט-מלא של אחי. "אתה תצטער על כך", הוא דיקלם בפאתוס, רפליקה שאותה שאל לצורך העניין מסצינות הסיום של הסרט "קזבלנקה". "אם לא מחר, אז בקרוב ולכל שארית חייך". המפרי בוגארט הממושקף מרחוב אבן גבירול עשה עבודה טובה. החוברות חזרו לשקית הניילון ואז למקומן הקבוע על המדף, שם הן עדיין מחכות בסבלנות לאצבעות שמדי פעם מעלעלות בהן, לעיניים שעדיין מחפשות בחובן מפלט מהמציאות שאורבת מחוץ לדפיהן.

השנה, 30 שנים אחרי שהגיליון הראשון של מגזין המדע בדיוני "פנטסיה 2000" ראה אור, נכנסו אלי טנא וד"ר אהרון האופטמן, שני העורכים הראשונים, למכונת זמן ויצאו ממנה עם גיליון חדש, 45 במספר, של המגזין שקיבל ממדים מיתולוגיים בקרב קהילה קטנה, אך נאמנה, של חובבי מדע בדיוני ופנטסיה ישראליים.

בשבוע שעבר, בפסטיבל "אייקון" ה-12 למדע בדיוני, פנטסיה ומשחקי תפקידים, שנערך בסינמטק תל אביב, לא הרחק מנערים מחופשים לחייזרים או חייזרים מחופשים לנערים, השיקו טנא והאופטמן, יחד עם משתפי הפעולה הקבועים שלהם, את הגיליון החדש והחד-פעמי של "פנטסיה 2000". "למעשה, לא מדובר בגיליון חד-פעמי", מקפיד לציין האופטמן, חוקר בכיר במרכז הבין-תחומי לניתוח וחיזוי טכנולוגי באוניברסיטת תל אביב. "המגזין יראה אור אחת ל-30 שנים". "לפי החישוב הזה, הגיליון הבא צריך לצאת ב-2038 ולכן כבר דאגנו לכך שיקפיאו אותנו לצורך שימור עצמי", מוסיף בחיוך טנא, פרסומאי, שזנח את תחום המדע בדיוני, רק כדי למצוא את עצמו נשאב אליו בחזרה באותה עוצמה שסחפה אותו אליו לפני 30 שנה.

"אז, ב-1978, היינו צעירים ונאיוויים, ובכלל לא ידענו למה אנחנו נכנסים. אם היינו יודעים, בטוח שלא היינו עושים את זה", אומר טנא. "היינו קבוצה של חברים שאהבו לקרוא מדע בדיוני ואני הצלחתי משום מה לשכנע אותם שגם נצליח לעשות מזה כסף. לא ידענו איך לגייס מודעות, לא ידענו מה יהיו ההוצאות האמיתיות שלנו ולאיזה רווחים אפשר לצפות, אם בכלל. אני זוכר, למשל, שכדי להפיק את השער הצבעוני של המגזין, היינו צריכים לשלוח את האיור או את התצלום כשקופית למילאנו, למעבדה שעשתה הפרדת צבעים והחזירה לנו את התמונה לאחר שבועיים. זה עלה לנו 750-1,000 דולר, וזה היה חלק גדול מהתקציב שלנו. היום, כמעט לכל ילד יש ציוד משוכלל הרבה יותר מזה במחשב האישי".

השנים הטובות

"החלטנו לקרוא למגזין 'פנטסיה 2000' אף על פי שרוב החומרים שפורסמו בו לא היו פנטסיה, אל מדע בדיוני", אומר האופטמן, שהיה מופקד בתחילת הדרך על העריכה המדעית של המגזין ועבד גם כעורך לצד טנא ודובי לרר. "2000 היה אז מספר קסום, אנשים חשבו שהכל ישתנה כשנחצה את התאריך הזה, שבני האדם יקימו בסיס קבע על הירח ויטוסו למאדים. אין ספק שחובבי המדע הבדיוני התאכזבו כשעברנו את התאריך וההתפתחויות הגדולות של המדע התרחשו בכדור הארץ, ולא בחלל החיצון".

אהרון האופטמן (מימין) ואלי טנא, עורכי "פנטסיה 2000", בהשקת הגיליון החדש בסינמטק תל אביב. מקווים להחזיר הפעם את ההשקעה הכספית (תצלום: תומר אפלבאום)

הגיליון הראשון יצא בדצמבר 1978, מחירו היה 30 לירות והוא נמכר בכ-6,000 עותקים, פי עשרה מכל כתב עת דומה שיוצא לאור בישראל כיום. "סוף שנות ה-70 היו טובות למדע הבדיוני", אומר אלי הרשטיין, שחגג את בר המצווה שלו בשנה שבה "פנטסיה 2000" ציין את יום הולדתו הראשון, והיום מנהל חנות שמתמחה במכירת ספרי מדע בדיוני ומוציא לאור ספרות מדע בדיוני מקורית ומתורגמת.

"באותם ימים ראו אור שתי סדרות של מדע בדיוני שיצאו בשתי הוצאות ספרים חשובות, מסדה ועם עובד, ולרשות חובבי הז'אנר, שקודם לכן, נאלצו להסתפק בשני ספרים מתורגמים שיצאו מדי שנה, פתאום עמד מבחר של 90 כותרים חדשים בשנה. לפני שזה קרה, נאלצתי להתקשר להוצאות הספרים כדי לשאול אילו ספרים חדשים הם מתכוונים להוציא, כי אחרת לא היה לי מה לקרוא. כשהגעתי יום אחד למשרדי המערכת, כדי לכרוך את 12 הגיליונות הראשונים שקניתי, הרגשתי כמו קולנוען צעיר שמגיע לפגישה עם סטיוון ספילברג, זה היה בשבילי הדבר הכי קרוב לפגישה עם אסימוב, או עם אלוהים. הערצתי את טנא והאופטמן ורציתי להיות כמותם, ואחרי שפגשתי אותם נהפכתי לחוטב העצים ושואב המים של 'פנטסיה'. סחבתי חוברות, הקמתי דוכני מכירה, הכל כדי להיות קרוב לתחום".

ב"פנטסיה 2000", מגזין שממשיך לעבור מאח לאח ומאב לבן כמו סוד שמור היטב, פורסמו סיפורים מתורגמים של מיטב כותבי המדע בדיוני בעולם (בהם אסימוב, היינלין, קלארק, לארי נייבן ופרנק הרברט) ולצדם סיפורים ישראליים מקוריים (של אורציון ברתנא, יבשם עזגד, יגאל צמח ואחרים). בתקופת השיא של המגזין 2,500 ישראלים שילמו דמי מנוי שנתיים ועוד כ-2,500 קונים רכשו אותו בחנויות. "היום אנחנו יכולים רק לחלום על מספרים כאלה", אומר רון יניב, איש שיווק שמקדם בזמנו הפנוי את "חלומות באספמיה", מגזין ישראלי לספרות ספקולטיווית.

"זה תחום לא כלכלי, שכל מי שנכנס אליו עושה זאת אך ורק מאהבה גדולה ולא כדי לעשות מכה. בנעוריי הייתי מעריץ גדול של 'פנטסיה 2000' וגם הרבה מהמנויים שלנו היו מנויים שלו בעבר, והשאיפה שלנו היא לעשות את מה שהם עשו: לקדם את תחום המדע הבדיוני בישראל ובעיקר ספרות מקורית ישראלית. הבעיה היא שאף שהשוק הישראלי גדל, ואף שבכל השנים האלה הרבה סרטי מדע בדיוני ופנטסיה זכו להצלחה גם כאן, 'שר הטבעות', או 'שליחות קטלנית', למשל, אנשים עדיין נרתעים מספרות כזאת", ממשיך יניב.

אנשי "פנטסיה 2000" חשו את הרתיעה הזאת על בשרם. אחרי ההצלחה המפתיעה בתחילת הדרך, המכירות הלכו ודעכו. מפרסמים חדשים לא התפתו להשקיע במודעות במגזין, והסטודנטים הצעירים נכנסו לחובות. "ב-1981 אחרי 17 גיליונות, החלטתי שהעסק גדול עלי", אומר טנא. "איש העסקים דני מנור רצה לקבל על עצמו את הניהול של 'פנטסיה' והעברתי לו את הזכויות בלי תמורה, או יותר נכון תמורת הבטחה שכל המנויים ימשיכו לקבל את המגזינים עד סוף התקופה שעליה שילמו".

לאן נעלמו אותם אלפי קוראים? "הלוואי שהייתי יודע", אומר האופטמן. "אלה היו ימי מלחמת לבנון, משבר כלכלי ואינפלציה משתוללת. נראה שהמציאות היתה חזקה מהפנטסיה. רק אחר כך, במשך השנים, גיליתי עד כמה המגזין היה חשוב להרבה אנשים, שהתחילו לקרוא אותו הרבה אחרי שהפסקתי להיות מעורב בו".

האופטמן נשאר על הסיפון כעורך עד לגיליון 32, אבל נשאר קרוב לתחום, הן ככותב ועורך של מגזינים אחרים של מדע בדיוני והן כחוקר חיזוי טכנולוגי. "במרוצת השנים התפתחויות מדעיות שהופיעו בסיפורים נהפכו למציאות", הוא אומר. "קלארק כתב על לווייני תקשורת בשנות ה-40. המחשב האישי, האינטרנט והמציאות הווירטואלית הופיעו בסיפורים כבר בשנות ה-50. המדע הבדיוני תמיד סימן לעצמו מטרות, וכשהן התגשמו, עבר למטרה הבאה. כך קרה, למשל, עם הנחיתה של האדם על הירח. הרבה פעמים יש תהליך מעניין של הפריה הדדית בין סופרי מדע בדיוני למדענים: מישהו כותב מאמר עם רעיון חדש, סופר מתלבש על זה ומפתח את ההיבטים החברתיים, כלכליים או הפוליטיים שייווצרו לאחר מכן, ובסוף, מדענים אחרים ממשיכים במקום שהפסיק וגורמים לחזון להתגשם".

החלום ושברו

החזון של "פנטסיה 2000" הגיע לסופו ב-1984. "מנור, שהספיק לחזור מאז בתשובה, קרא לארבעת אנשי הצוות שעדיין עבדו על 'פנטסיה' והודיע לנו שהעסק נסגר", אומר עמנואל לוטם, אחד המתרגמים הפוריים ביותר של ספרות מדע בדיוני, שערך את המגזין עם גבי פלג לאחר עזיבתו של האופטמן. "עד אז הספקנו להוציא 44 גיליונות, ויש אגדות אורבניות שטוענות שגיליון 45 כבר היה מוכן לדפוס ושהוא עדיין שמור בכספת סודית. במקרה הזה הדמיון עלה על כל מציאות".

אספנים פרטיים, משוגעים לדבר וקומץ חנויות המשיכו למכור בהצלחה יחסית את החוברות הישנות בסכומים נאים (יותר מ-100 שקל לחוברות מסוימות), אבל גיליונות חדשים לא ראו אור. בשנים שחלפו מאז, נעשו כמה גישושים לקראת הוצאה מחדש של המגזין, אבל כולם הסתיימו בלא כלום. הרשטיין, הנער המעריץ שנהפך לאחת הדמויות הבולטות בעולם המדע הבדיוני הישראלי, מספר שתיכנן להוציא מגזין חדש, "פנטסיה 3001", "אבל כשהבנתי כמה כסף אני עומד להפסיד החלטתי לרדת מהעניין".

השנה, לרגל חגיגות ה-30 לגיליון הראשון, נפגשו טנא והאופטמן והחליטו להוציא את הגיליון ה-45. "החלטתי להשקיע בזה 50 אלף שקל, והצלחנו לגייס מפרסמים והרבה חברים ישנים וחדשים שיעזרו לנו להגשים את החלום שלנו, בפעם השנייה", אומר טנא. "הבנו שזה לא יכול להיות משהו קבוע, כי אי אפשר לדרוש מאף אחד לעבוד בחינם לאורך זמן", מוסיף האופטמן. "אבל העבודה על הגיליון החדש החזירה אותנו לנעורים. הצלחנו לתרגם סיפורים מצוינים שלא פורסמו קודם לכן בעברית והתברכנו בכותבים ישראלים מצוינים, כמו לביא תדהר, יבשם עזגד, עידו גנדל, ניר יניב ושמעון אדף".

"הקפדנו שהחוברת תהיה דומה לחוברות הישנות, אבל יפה יותר וטובה יותר", מוסיף האופטמן. "במשימה הזאת עמדנו בהצלחה", קובע הרשטיין, שהפעם קיבל על עצמו תפקיד מרכזי יותר בעריכת המגזין. "כשקיבלתי מהדפוס את החוברת החדשה רצתי הביתה וקראתי אותה מההתחלה ועד הסוף, בדיוק כפי שהייתי עושה כנער, ואני חושב שזאת החוברת הטובה ביותר של 'פנטסיה'". "נכנסנו לסיפור הזה מחדש במחשבה שהפעם נצליח להחזיר את ההשקעה הכספית", מסכם טנא, "אבל האמת היא שגם אם זה לא יקרה, זה עדיין יהיה בסדר. כמו שבפעם הראשונה לא באמת התאכזבתי, גם עכשיו אני לא מצטער על שום רגע".

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>