שתי רגליים מעל הקרקע

התוכנית הזוכה בתחרות לתכנון מוזיאון אום אל-פחם מציגה מבנה איקוני המקרין על סביבתו. המתכננים מקווים שהבניין יהיה חלון ראווה לעיר, לוואדי ערה ואולי לאוכלוסייה הערבית כולה

"זמן קצר אחרי הקמת המדינה, החליט מי שהחליט להקים את מוזיאון ישראל. היתה תחרות לתכנון המוזיאון וזכה בה אל מנספלד. אני בטוח שהוא התלבט בשאלה איך צריך להיראות חלון הראווה של המדינה החדשה. בסופו של דבר הוא בחר במוזיאון שנראה כמו כפר ערבי. בעיני זה היה ביטוי אדריכלי, מודע או לא מודע, לצורך להיאחז בקרקע. כשבאים היום אדריכלים יהודים לתכנן מוזיאון מודרני בעיר ערבית, רק טבעי שנתלבט איך צריך להיות ולהיראות מוזיאון מודרני בעיר ערבית ואם יש מקום כיום לחזור על מבנה הכפר הערבי המסורתי", אומר האדריכל אמנון בר אור, הזוכה הטרי בתחרות לתכנון מוזיאון אום אל-פחם לאמנות עכשווית.

"כשניגשנו אנחנו ב-2008 לתחרות לתכנון המוזיאון באום אל-פחם", ממשיך בר אור, "חשבנו שעכשיו לערבים בישראל כבר אין צורך להוכיח בעלות על הקרקע. היא ברורה להם. הם די בטוחים בעצמם, ולכן הבניין שתיכננו יכול לרחף מעל האדמה ולא להיאחז בה, ויכול להקרין אמירה שאינה חוזרת על הסכמות המסורתיות. אני חושב שזו אמירה שהעיר ותושביה יכולים לחיות אתה בשלום. המשרביות שעוטפות את הבניין לקוחות מארכיטקטורה מוסלמית מסורתית, אבל הן פונקציונליות, מסננות אור ביום ומעבירות אור בלילה. כל האדריכלות העכשווית מתעסקת היום במסכים והצללות".

על הזכייה בתחרות התבשרו בר אור ושותפיו לתכנון, האדריכלים ליאור ציונוב וליאור ויתקון, ביום ראשון השבוע בטקס במוזיאון תל אביב לאמנות. הטקס היה חגיגי, אופטימי ונוגע ללב והיה נדמה שבניין המוזיאון, לו רק יקרום עור וגידים, אכן יביא שלום ושלווה על הארץ. באולם ישבו זה ליד זה בני אום אל-פחם ותושבי תל אביב. תל אביביות התנועעו בכיסאותיהן לצלילי העוד, חיג'אבים מעוצבים משכו את העין, נאומים נישאו בשתי השפות לסירוגין והמשקעים בין שני העמים הושעו לרגע חגיגי אחד. שר התרבות ראלב מג'אדלה שנכח באירוע אף הכריז: "אני מברך את כל מי שעסק בנושא. מבחינתי זאת עבודה המתקרבת לעבודת קודש".

הדגם הזוכה בתחרות לתכנון מוזיאון אום אל-פחם

הערב במוזיאון היה פרק נוסף בסאגה של המוזיאון באום אל-פחם. את הרעיון להקמתו הגה סעיד אבו שקרה, ממייסדי הגלריה לאמנות בעיר ומנהלה, שלא נלאה לקדם את היוזמה והפך כל אבן בניסיון לממשה. בהקמת המוזיאון, שיהיה הראשון מסוגו במגזר הערבי, הוא רואה מנוף לשינוי פניה ותדמיתה של אום אל-פחם והחברה הערבית בישראל בכללה. ב-2002 ניסה לגייס למשימה את האדריכלית הבריטית ילידת עיראק זאהה חדיד, אבל הניסיון נכשל. אחריה פנה לאדריכל הערבי-ישראלי סנאן עבדאלקדר, אבל שיתוף הפעולה עמו עלה על שרטון והתוכנית שהציג, בערב דומה במוזיאון לפני שנתיים, נגנזה.

אופטימיות זהירה

תחרות התכנון, תחרות פתוחה ואנונימית שהתקיימה בשיתוף עמותת האדריכלים, היא ניסיון נוסף לגבש תוכנית לבניין המוזיאון. בנאומו בטקס הענקת הפרס לתוכנית הזוכה, אבו שקרה היה לא פחות אופטימי ונלהב מהרעיון מאשר בפעמים הקודמות, אך גם זהיר ומפוכח יותר, ואמר כי "זה מקצה ראשון בדרך להקמת המוזיאון, אבל רק מקצה ראשון". לזוכים אמר, כי עליהם ל"הכיר את החלומות, אבל גם את הקשיים, ללמוד את התרבות המקומית ואת צורכי המקום". לתושבי אום אל-פחם שנכחו באירוע, ובכללם ראש העיר, אמר ש"התהליך רק החל", ותבע מהם "תעמדו במחויבות לחולל שינוי".

בנימוקים לבחירה בתוכנית הזוכה ציינו השופטים בין היתר כי הפתרון פונקציונלי, בהיר ומאפשר התמצאות טובה בבניין, קשר יעיל וטוב בין האגפים ותצפית טובה לנוף. המבנה יונק מסביבתו, הוסיפו השופטים, ומהמורשת התרבותית, ועיצובו "מרשים בפשטותו. לבניין סיכוי רב להיקלט כסמל אמנותי מקומי המאפשר לציבור להזדהות עם עיצובו ולהתגאות בו". המוזיאון ייבנה בשלבים לפי הצרכים ולפי גיוס המימון להקמתו. עלות הבנייה נאמדת ב-25 מיליון דולר, שאבו שקרה מקווה לגייס מתמיכה ממשלתית ומתרומות.

בר אור, ציונוב וויתקון הקדישו לעבודה על התוכנית תשעה חודשים - "הריון מלא", הם אומרים - שבהם ביקרו כמה פעמים באום אל-פחם ללימוד המקום. ציונוב הוא בן עפולה וויתקון בן פרדס חנה, ואזור ואדי ערה לא זר להם, כדבריהם. יחד עם זאת הם מודעים לעבודה שיש עדיין להשקיע בתוכנית כדי להפוך אותה לישימה ותואמת את הדרישות והתנאים. ציונוב וויתקון הם הצעירים בצוות הזוכה. הם בני 30 ומשהו, בוגרי בית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב, שותפים במשרד עצמאי בדרום תל אביב ועובדים במשרדו של בר אור על פרויקטים שונים. בר אור, יליד 1951, הוא הבכיר והוותיק בחבורה, מאדריכלי השימור המנוסים והמצליחים בישראל. הוא בוגר הפקולטה לארכיטקטורה באוניברסיטת פירנצה ובעל תואר ראשון ושני בארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה והאוניברסיטה העברית בהתאמה. הוא מלמד בבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב והקים שם את התוכנית ללימודי תעודה בשימור המורשת הבנויה.

כאדריכל שימור, מה משך אותך לתכנן מבנה חדש?

"הצעתי לשני הליאורים לגשת לתחרות, והם בעצם אחראים לפרויקט. אבל אני לא רואה בבניין הזה פרויקט חדש לגמרי. אולי אין בו טיח קרץ-פוץ כמו בעיר הלבנה של תל אביב, אבל גם יש בו אותו שילוב של מקומיות ובינלאומיות, מודרניות והתאמה לתנאי המקום. מהבחינה הזאת הבניין לא נולד יש מאין".

השטח שהוקצה למוזיאון מרוחק ממרכז העיר והוא הררי ותלול. המבנה כפי שהוא בתוכנית הזוכה בלט על פני רוב ההצעות האחרות בהימנעות מניסיונות סרק "להשתלב" בתוואי הקרקע ולהתפרש עליה, אלא מניח לה לעבור בשלום למרגלותיו. הבניין הוא קופסתי וקומפקטי והעיצוב מודרני, עכשווי, גלובלי ואוריינטלי כאחד. המבנה מכסה שטח מצומצם יחסית, בחלקו מונח על הקרקע ובחלקו האחר נראה כתלוי על פני תהום.

האם הריחוף הוא לא אתגר טכנולוגי קצת קיצוני מדי?

"הסכמה הסטטית מוצגת בקטלוג ובאתר שלנו (www.tsionov-vitkon.com), והכל מוסבר בה, ואין חשש. בעוד חמש שנים את מוזמנת לטייל בגן הפסלים שמתחת לבניין. היה לנו חשוב להקטין את תכסית הבניין כדי להשאיר יותר שטח פתוח. הפרשי הגובה מאפשרים קומת מרתף על-קרקעית, ששם יוצג הארכיון ההיסטורי של ואדי ערה שסעיד אבו שקרה ייסד. מבחינתי, כאיש שימור, הארכיון הוא הלב של המוזיאון ויהפוך אותו לאבן שואבת. אחרי 60 שנה שנשללה מהערבים הזכות לארכיון משלהם, כל מי שיתכנן באזור או יכתוב על האזור לא יוכל יותר להתעלם מההיסטוריה שלו".

לא ניכנס לחטא הקדמון

עד כמה היה חשוב שהבניין יבלוט בשטח?

"במודע לחלוטין נוצר פה בניין איקוני שמקרין נוכחות על סביבתו. הבניין אומר בעצם שאין עוד יישוב ערבי שיש לו בניין כזה. זה חלק מהמסר, להיות חלון הראווה של אום אל-פחם ושל ואדי ערה, ואולי של כל האוכלוסייה הערבית בישראל. כך שלא רצינו להשתלב בקרקע ולהצניע את הנוכחות של הבניין. אנחנו לא חושבים שבעיר הערבית החדשה של היום רוצים עדיין להמשיך ולהתחבא בקפלי הקרקע".

מה הסיבה שהמוזיאון מרוחק ממרכז העיר ונמצא במקום כל כך לא נגיש?

"המיקום לא נבחר על ידינו. זה אזור הפיתוח החדש של אום אל-פחם שבו הם רוצים למקם את כל המוסדות החדשים, ולא במרקם הישן והצפוף. מה שבטוח הוא שאת החומוס יירדו לנגב במרכז העיר. אני דוגל במיקום מבנים כאלה במרכז העירוני הקיים. אבל אולי הוחלט כך משיקולים שלהם שאני לא מכיר עד הסוף, ואני לא רוצה לשפוט אותם. ומכל מקום, יש בתוכנית הכנה לנגישות לפי דרישות החוק".

מעבר לסיפוק בזכייה בתחרות, מה חשבתם על זה ששוב היהודים מתכננים לערבים?

ציונוב: "עבדנו על התחרות הזאת כל כך הרבה, אנחנו לא רוצים שהדיון יהיה רק על פוליטיקה". בר אור: "לא ניכנס לחטא הקדמון של הקיפוח והאפליה. אבל בסך הכל התחרות היתה פתוחה ואדריכלים ערבים היו יכולים לגשת אליה. התחרות היתה אנונימית, כך שאי אפשר לטעון לחוסר שוויון. אני לא מתעלם מהבעיות והגורמים לכך שרק מעט ערבים ניגשו לתחרות. אבל לא באנו להתווכח עכשיו על הבעיות והאשמות, אלא לראות מה אפשר לעשות יותר טוב בשבילם ובשבילנו".

תיקון: בתחרות התכנון למוזיאון אום אל-פחם לאמנות עכשווית הוענק הפרס השני לד"ר יוסי קורי, אדריכל פרח פרח והמעצב פלאביו אדריאני, והפרס השלישי לסטיו אדריכלים, ולא כפי שנכתב אתמול ב"גלריה".

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>