דידו ואניאס: הישג ישראלי מכובד

קאמרטה ואנסמבל זמרי מורן

זכרתי איך נרמסו "דידו ואניאס" ברגל גסה של בימוי שתלטני, העמדה שלא הותירה דבר למוסיקה, בעונה שעברה באופרה הישראלית. בהגזמת-מה אגיד כי הביצוע בקאמרטה עכשיו מציע פיצוי על האכזבה ההיא. נכון שההשוואה אינה הוגנת, כי הפעם זו מתכונת קונצרטית, ללא תפאורה, עם קצת תלבושות (לזמרים שמופיעים בתפקידי מכשפות) ובבימוי מרומז בלבד (הערה שולית: אפשר לוותר על התבלין השחוק של מכשפה שיורדת אל הבמה מן האולם, שהרי זו הפתעה שליחה נס מזמן).

התזמורת (מתוגברת בנגן החליליות מיכאל מלצר ובנגן התיאורבו יאיר אבידור) מנגנת בכליה הרגילים אך בסגנון בארוקי, המחשה נאה לגמישות של נגנים אלה שהורתם היתה ברוסיה (ברובם) ומן הסתם לא גדלו על ברכי האסכולה הבארוקיסטית-היסטורית. אנסמבל זמרי מורן נשמע טוב מאוד, בקולות גברים מפתיעים ממש ועם אגף נשי שמתקבל אמנם טיפה חלש במרקם הכללי אך זך וברור, עם הסופרניות עינת ארונשטיין והדס פארן בראש.

אבנר בירון ניהל את היצירה בזרימה משכנעת ובעיקר ניכרה ידו בבחירת טמפי "נכונים" בכל קטע בנפרד ובניהול שינויי הטמפי הקטנים בתוך כל קטע. אשר לסולנים: קתרין קינג הבריטית בתפקיד הראשי הביאה את הסחורה אך לא הפילתני מהכיסא. כמוה הטנור הצרפתי אוליביה דיומא, שכיכב כבר בחלקו הראשון של הקונצרט בהגשה מצוינת של ה"סרנדה לטנור, קרן (בפי אלון ראובן) וכלי קשת" של בריטן. דניאלה לוגסי כ"בלינדה" הפיקה קול יפהפה אך ביצועה (בעיקר ב"Thanks to these lonesome vales") לא היה מחושב ומלוטש. הקונטרטנור אלון הררי בדמות המכשפה הבכירה היה מצוין, וזכורים לטוב הדס פארן (בת לוויה), הנער גיא פלץ כ"מלח", בזמרה בוטחת, והגר שרביט (מרקורי).

קונצרט מיוחד זה יתקיים עוד פעם אחת, הערב ב-21:00 באולם הנרי קראון בירושלים.

תזמורת קאמרטה, זמרים סולנים, מקהלת אנסמבל זמרי מורן (בהדרכת נעמי פארן) ונגנים אורחים. מנצח: אבנר בירון. מוזיאון תל אביב, 20.2

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>