תקוות השיר של מקהלת מורן

אחרי שהקימה מרכז של מוסיקת מקהלות, החליטה נעמי פארן, המייסדת והמנצחת של מקהלת מורן, לשתף בפעילות הזאת גם ילדים שגורלם לא שפר עליהם. את התוצאות אפשר יהיה לשמוע בקונצרט חגיגי בתל אביב

קונצרט כמו זה שיתקיים ביום ראשון הקרוב (מוזיאון תל אביב, 19:15) הוא נדיר על הבמות בישראל. תופיע בו מקהלת מורן בית יצחק בניצוח נעמי פארן; אבל מקהלת מורן היא הרבה יותר ממקהלה אחת, יש בה לא פחות מארבע; ובנוסף אליה ישתלבו בקונצרט גם נגנים בכלים שונים, וילדים שהשירה במקהלה היא לאו דווקא דבר מובן מאליו בשבילם: ילדי פנימיות, חוסים במוסדות סגורים וילדים בעלי צרכים מיוחדים. כך, בקונצרט גאלה לידידי המקהלה ולקהל הרחב, יוצגו ההיבטים השונים, המוסיקליים והחברתיים, של מקהלת מורן - וההכנסות (מחיר הכרטיס יהיה 250 שקל) יוקדשו לתמיכה במוסיקאים צעירים ובפרויקטים חברתיים נוספים.

ההיסטוריה של מקהלת מורן מתחילה באשה אחת, מנצחת מקהלות, נעמי פארן. פארן, בוגרת המדרשה למוסיקה במכללת לוינסקי והמחלקה לניצוח באקדמיה למוסיקה בתל אביב, הגיעה למושב בית יצחק שבעמק חפר דרך נישואים עם בן המקום. "נולדתי בקריית אונו", היא מספרת, "ועברתי עם משפחתי לבאר שבע כשהייתי בת 12; אחת הנחמות אחרי המעבר הזה היתה השירה במקהלה". ההשתתפות במקהלה השפיעה עליה, ומ"ילדה שתקנית", כפי שהיא מגדירה את עצמה, נהפכה לאשה השואפת לתת לאחרים את ההזדמנות להשמיע את קולם.

היא למדה מוסיקה, חינוך וניצוח. ב-1980 נחתה בבית יצחק, וככל מורה למוסיקה הקימה מקהלה בבית הספר - הזמר אביב גפן והמנצח ישי שטקלר היו בין המשתתפים. "אחרי זמן מה באתי עם המקהלה בפעם הראשונה לכנס מקהלות ארצי, עם רפרטואר לא הכי מתאים: היו שם שירים שחיברו התלמידים עצמם ושירים פופולריים", היא מספרת. "מהתגובות הבנתי שזה לא דומה לרפרטואר מקהלתי אמיתי, בשלושה קולות לפחות ובסגנון קלאסי-אמנותי. אז החלטתי להקים מקהלה כזאת, והלכתי למנצחות האחרות ללמוד מהן - למיה שביט מנצחת מקהלת העפרוני, לדפנה בן יוחנן ממקהלת אנקור, לרונית שפירא ממקהלת לי-רון".

פארן גם נסעה לחו"ל, להקשיב למקהלות בעלות מוניטין. המקהלה הגרמנית נערי טלץ, מהמקהלות העתיקות באירופה, השאירה עליה רושם עצום: "זה מה שרציתי להקים גם כאן, נערי טלץ מקומיים", היא אומרת. אבל ב"כפר היקים" שלה, כדבריה, הזהירו אותה שזה לא ילך. ובכל זאת, בעזרת בן זוגה הקימה ב-1986 את מורן בית יצחק, בתמיכה מינימלית של היישוב. חלום "מקהלת טלץ" לא נמוג: "לא רק מקהלה אחת רציתי אלא שלוש ואפילו ארבע; להזמין יצירות ממלחינים, לשיר עם האופרה ועם תזמורות סימפוניות. להקים מרכז שלם".

והמרכז, לימים, אכן הוקם: המרכז הווקאלי בית יצחק, ובו ארבע מקהלות: אנסמבל זמרי מורן, שמנה בהתחלה 12 זמרים וזמרות ועתה שרים בו כ-30 בוגרים מקצועיים, גילאי 18-32 ובהם זמרים קבועים כולל טנורים ובסים; מקהלת מורן הייצוגית, המקהלה המקורית שהיום מונה כ-50 משתתפים בני 12-18; מקהלת מורן הצעירה, לגילאי 8-11 ובה 50 זמרות וזמרים; ומקהלת קטנטני מורן, דרדקים בני 4-8, העתודה לטווח הארוך. "החלום שלי הוא לראות עוד ועוד ילדים שרים", אומרת פארן.

ולמה שילדים ישירו?

"כי ילד ששר במקהלה, כל עולמו משתנה; וגם אופי הדיבור שלו, ואופן השימוש בקול, וההתייחסות למלה - לערך שלה, ולערך הדברים עצמם. ובתוך הקבוצה נוצרת הרמוניה, מין תדר מסוים בין כל השרים - זו למידה אחרת, עמוקה מאוד. ובוגרי המקהלה נהפכים לאנשים מיוחדים מאוד - בעלי ביטוי אישי מפותח יותר, יצירתיות וביטחון עצמי בשפה ובדיבור. אני רואה זאת כבר שנים".

הנחישות של פארן הובילה את הילדים מהצלחה להצלחה. רק לאחרונה שרו הקטנטנים ב"טוסקה" עם האופרה הישראלית והייצוגיים ב"אליהו" של מנדלסון עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית, בתיאטרון הקאמרי, בקונצרטים ובתחרויות בעולם, אירועים שגררו תגובות חיוביות ואף פרסים.

"עם זאת, הבנתי שצריך להביא גם ילדים אחרים, כאלה שלא קיבלו את הזכות לשיר במקהלה", אומרת פארן. כך נולד הרעיון לפנות אל מוסדות ובתי ספר, וגם בתי חולים, שבהם ילדים מתקשים, או כאלה הנתונים בסיכון או בעלי צרכים מיוחדים - למשל סובלים מאוטיזם, או פגיעה מוחית; וכן אוכלוסיות קשות יום, כמו מדרום נתניה ובני הקהילה האתיופית.

"יצרתי קשר עם מוסד סגור לנערים במצוקה: חלקם עבריינים, חלקם קורבנות אונס", מספרת פארן, "באתי לשם עם כ-20 בנות מהמקהלה. הבנות ישבו ביניהם והתחילו לשיר. מה שקרה בין הבנות לבנים היה כמו קסם, ההשפעה על הנערים היתה נפלאה, ואחרי חמש שנים זה נגמר רק בגלל בעיות אדמיניסטרטיוויות". במוסד אחר מקהלת מורן עובדת כבר ארבע שנים בשיתוף פעולה מלא, כולל חזרות והופעות ביחד. כולם לובשים חולצות של המקהלה - ואת כולם אפשר יהיה לשמוע בקונצרט החגיגי.

כמו שהיא, הילדה השתקנית, מצאה עצמה פתאום בחזית, על בימת המנצחת, כך קורה לילדות המקהלה שנהפכות לסולניות. פארן מצביעה על הסופרן רויטל רביב כדוגמה אחת מני רבות מהן: "הילדות שרות תחילה במקהלה כמו כולן, אבל מבשילות בה בדרך אחרת", היא אומרת, "ואז קורה שפתאום, בלי התראה, הן מרגישות את הצורך בשירה סולנית ופוסעות קדימה. הטכניקה, ההקשבה והרגישות, ההבעה האישית - כל אלה מקבלות אצלן ביטוי אחר, ומתישהו זה קורה. וכל פעם התדהמה מוחלטת".

בערב שבו יצירות ויוואלדי ומנדלסון ומוסיקה ישראלית - המקהלה הזמינה יצירות ממלחינים רבים בשנות קיומה - אפשר יהיה להציץ אל התהליך המתפתח בעמק חפר.

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>