פגישת מחזור

סדנאות של אמהות ובנות פורחות ברחבי הארץ. מדברות שם על הווסת, על אוננות, על בנים. האם גם הקשר של מתבגרות ואמותיהן הוא לא מה שהיה פעם?

"מה זה שיער ערווה?" מנחיתה מיכל לוריא בלי הכנה מוקדמת. השעה שמונה וחצי בערב ובנות ה-12 מכונסות בחצי עיגול יחד עם האמהות שלהן באחד מחדרי הכיתות בבית הספר השלום במבשרת ציון. קשה לומר מי נבוכות יותר מהפנייה הישירה, הנערות או הנשים. כצפוי, הבנות מגיבות בחיוכים מבוישים או למצער בצחוק כבוש מאחורי ידיים המסתירות פיות. האמהות שותקות.

לוריא היא גינקולוגית ומומחית לתפקוד מיני המנהלת מרפאה בבית החולים הדסה ומרצה למגדר באוניברסיטה העברית. נוסף על כך היא מקיימת בערבים הדרכה מינית לקבוצות של אמהות ובנות. נראה שאינה מתרשמת מהמבוכה או מהשקט המתוח שלאחריה בקהל. היא רגילה לכך שנשים נעות באי-נוחות בשיחות על נושאים מיניים לא פחות מבנותיהן. בלי להתמהמה היא פותחת בהסבר יעיל על גיל ההתבגרות במבטא דרום-אמריקאי חינני, שזור בבדיחות מגלגלות ודוגמאות רלוונטיות מחייהן של הנערות. מפעם לפעם המופע מתובל בשאלות ותשובות מביכות נוספות. בהמשך תעבור לוריא בקלילות ממחזור לאוננות ולפריון וגם תציג את ההתפתחות המינית של בנים. האווירה מתחממת.

לוריא מאמינה בכוחם של מפגשים כאלה. "קשר של בנות ואמהות בגיל ההתבגרות הוא קשר משמעותי שחשוב לחזק אותו", היא אומרת. "טבעי ונוח שאמהות יהיו בסביבה כשמדברים על מיניות. אחרי הכל, החינוך בבית, כמו החברה שאדם גדל בה, מעצבים את המיניות שלנו". לדבריה, מחקר העלה כי הגישה של נערות למחזור החודשי היא פועל יוצא של המסרים שקיבלו מאמהותיהן.

המפגשים שלוריא מנחה עוסקים, כהגדרתה, ב"חלק החיובי של עסקת החבילה של האשה": "מחזור הוא עדיין נושא מביך קצת והרבה נשים מתייחסות אליו באמביוולנטיות ואפילו בסוג של תיעוב", היא אומרת. במפגש הראשון היא שואלת את הבנות והאמהות בעליזות מי מוכנה להצטרף אליה לתנועה שתחרוט על דגלה "כמה הגוף שלנו מדהים". אבל בשיחה לאחריו היא מודה ששינוי בדימוי הגוף ובהערכה העצמית, המשמעותיים כל כך במיניות בריאה, אינו יכול לקרות בשתיים-שלוש פגישות כמו אלה שהיא מקיימת. "אנחנו לא עושים תהליך טיפולי, כמובן", היא אומרת. המטרה, לדבריה, היא לפתוח ערוץ תקשורת בין הבנות לאמהות: "העיקר להדליק ניצוץ, ואחר כך אפשר להמשיך ולדבר על דברים. לכל משפחה יש ערכים משלה שבאים לידי ביטוי בסוגיות כמו אוננות, נטייה מינית, קיום יחסי מין וכו'. חשוב שהאמא תגיד לבת מה היא היתה עושה, לא כי הילדה תעשה זאת, אבל זה ישמש לה מצפן".

כשמדברים על מיניות, מדגישה לוריא, לא מדובר רק במחלות והריונות לא רצויים, אלא גם בעונג. "אני מאמינה בעוצמה של להיות אשה. יש לי גאוות יחידה ואני מעבירה זאת לבנות שלי. תמיד יהיו בנות שידברו עם האבא ובנים עם האמא, אבל אבות לא יכולים להעביר את הניסיון האישי והרגש הטבועים בהתנסות זו".

דייט עם אמא

הקשר בין אמהות לבנות הוא עניין חם עכשיו. עשרות קבוצות כאלה פועלות כיום ברחבי הארץ, בעיקר בצומת של גיל בת מצוה, אבל גם בנות צעירות בהרבה שמחות לצאת לדייט עם אמא ולהשאיר אחים מייללים בבית.

המלל סביב הקבוצות הללו כולל לרוב את צמד המלים השחוקות עד דק, העצמה נשית. את הדבר הפלאי הזה אפשר להשיג, מתברר, ביצירה, סידור ועיטור שולחן, טיולים קבוצתיים של בנות ואמהות, מעגל החיים היהודי ואפילו במחול, בישול ומה לא - בכל התחומים האלה מתקיימות סדנאות לאמהות ובנות. שפע ההיצע הזה מעלה את השאלה אם כמו בתחומים רבים אחרים בחיי הילדים, הקשר הטבעי בין הורים לצאצאיהם מוחלף בפעילות מובנית וקנויה, או שמא זו זירה משמעותית המעמיקה את הקשר בין בנות לאמהות.

העובדה שאמהות מוזמנות לדבר עם בנותיהן על מיניות או התבגרות אינה מובנת מאליה נוכח השיח המשתלט, התקין-פוליטית, החותר לשוויון. בעידן שהייחודיות והערך של האמהות לעומת ההורות מיטשטשים, יום האם מוחלף ביום המשפחה, ויש תנועה חזקה הפועלת לביטול חזקת הגיל הרך (חוק המעניק יתרון לאמהות במאבק משמורת) - קיימת גישה הדוגלת בכך שגם אבות ידונו בנושאי ההתפתחות עם בנותיהן. מה שמעלה את השאלה אם קבוצות הבנות והאמהות הן תגובת-נגד ומהי אמנם חשיבותן.

משתתפות סדנת "בנות קול" ברחובות. הנערות מאפרות את אמא כמכשפה (תצלום: דניאל צ'צ'יק )

מרשה לוין-שבירו, פסיכולוגית ממרכז ייעוץ לאשה בירושלים (מרכז טיפול פמיניסטי), מעלה את ההשערה שקבוצות של בנות ואמהות עשויות לשקף דגם פסיכולוגי חדש של קשרי בנות ואמהות. לדבריה, הרעיון של המפגש הזה מתאים לתיאוריה העכשווית בפסיכולוגיה, זו שקרול גיליגן דיברה עליה, ולפיה נשים, להבדיל מגברים, מצויות בשיא ההתפתחות שלהן בתוך קשר.

"תמיד חשבנו שבנות בגיל ההתבגרות צריכות לבעוט בדמות הכי קרובה להן, האם, ולהיפרד ממנה, כדי לבנות את הזהות העצמאית. אבל ייתכן שזה משתנה", היא מסבירה. "אחרי הכל, בדור הזה יש דמיון בין אמהות לבנות. פעם אמהות נראו מבוגרות והבנות חשבו 'איכס, אני לא רוצה להיראות כמו אמא שלי, בסוף החיים'. אבל היום יש אמהות פעילות וספורטיוויות שמעמידות דגם אחר לחיים". לא מדובר באם-חברה, היא מבהירה, אלא באם חזקה, המאפשרת לבת להרגיש שאפשר להישען עליה: אמא כמו בילדות.

גם ד"ר מירי רוזמרין, מרצה למגדר ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, סבורה שקבוצות כאלה עשויות לזמן מפגש אחר ומשמעותי בין בנות לאמהות. "אמהות - לפחות בפנטסיה - היא מקום של הזנה, תמיכה", היא אומרת. "האם אמורה לשים את הצרכים שלה בצד ולא להיות בן-אדם בפני עצמו בקשר עם הילדים. להיות לא אנוכית. זהו מצב פרדוקסלי. הציפייה של הבנות היא הרי להגשים ולבטא את עצמן, ואילו האם מוסרת לבת מסר של השהיית הנשיות והאישיות שלהן".

ומה קורה כשהאם קרייריסטית ולא ויתרה על מסלול משלה בחיים? דבר לא מציל אותה מהתחשבנות. "בנות שיכולות להעריך עצמאות וקיום כבן-אדם תמיד יזכרו שהאם קנתה עוגה ליום ההולדת במקום לאפות בעצמה", אומרת רוזמרין. "אם אמנם מתקיים מפגש אחר בין הדורות בזירה אחרת, ונשים יכולות להעביר לבנותיהן את המורכבות של להיות אשה, זה אדיר".

מסע חניכה ושטיפת כלים

מקצת מהדואליות של דמות האם שרוזמרין מדברת עליה מבטאת שירלי אבידן בסדנאות שלה לבנות ואמהות, "בנות קול", המתקיימות בעיר רחובות. אבידן כוללת במפגשים תכנים פמיניסטים וגם כאלה מהתרבות היהודית ומתרבויות אחרות.

במפגש הראשון היא מספרת בתיאטרליות סיפור אגדה על מסע של עלמה ביער: הצעירה, שאמה מתה בילדותה, צריכה להביא אש מהבית של המכשפה. בדרך עליה להשלים משימות ולצאת בשלום מהיער האפל. את המסע הסימבולי בין דמות האם הטובה לאם המכשפה היא עושה בעזרת בובה, שמלווה אותה בדרך ומספקת עצות. אחר כך מתבקשות הנערות המשתתפות לאפר את אמותיהן בדמות מכשפה. "זה נורא מצחיק ומשחרר", אומרת אבידן.

במפגש הנערות גם מקבלות עליהן שורה של משימות, מקצתן משימות בבית, כמו שטיפת כלים למשל. אלה, מסבירה אבידן, נועדו לגרום להן לקחת אחריות. "ילדים כיום מקבלים יותר מדי", היא אומרת. לדבריה, היא מודעת לכך שמסע חניכה סביב משימות ביתיות לבנות הוא גם מלכודת מגדרית.

אלה דגן, בת 10, משתתפת באחת הקבוצות הצעירות של אבידן. "יושבים בחדר נורא יפה... עם אמא", היא מתארת את הפעילות. "בהתחלה היתה קצת מבוכה, כי לא הבנו מה הולך לקרות, אבל עכשיו הכל זורם. אנחנו מדברות וצוחקות ובסוף כל שיעור עושים יצירה".

למרות התלהבותה של הילדה מהמפגש ותכניו, ניכר שעיקר חשיבותו מבחינתה בכך שהוא מתקיים "עם אמא". נעמי דגן, אמה, מרגישה אף היא שזמן האיכות הוא העילה הראשונית, אבל גם שיש כאן יותר מכך. "יכולנו לפנות את הזמן גם כדי ללכת לסרט ביחד", היא אומרת. לדבריה, היא הרגישה צורך לעשות משהו בעל ערך עם בתה שיהיה "רק שלהן". "בגלל הצורך להיענות לצרכים המיידיים של הילדים הקטנים שלי, אני מרגישה לפעמים שאני נותנת לה לגדול לבד", היא אומרת. "אבל יש כל כך הרבה דברים מורכבים בגיל הזה שדורשים התייחסות. היא על סף גיל ההתבגרות ובמרוץ היום-יומי אני לא תמיד מקדישה לכך זמן".

אלה מספרת שהיא כבר עשתה שימוש בטיפ שלמדה במפגשים: "כשאני רבה עם אמא ויש טענות, קודם אומרים מה ברור, אחר כך מה נדמה לך ובסוף מה את מרגישה לגבי זה. אנחנו מדברות על זה וזה עוזר".

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>