עדנה מזי"א וענת גוב נחשפות

עדנה מזי"א וענת גוב מגדירות את הזוגיות שלהן כנישואים פתוחים. לרגל הצגה חדשה שגוב כתבה ומזי"א ביימה, הן מדברות על כתיבה, ילדים, בעלים, חברות וחלומות

המתח ששרר בחדר החזרות בנמל תל אביב בסוף השבוע שעבר יכול היה למוטט קיר. בחוץ יקדה השמש, אך בפנים כובו המזגנים והמאווררים כדי למנוע רעש. איש איש תפס את מקומו: השחקנים סביב שולחן האוכל על הבמה, ומולם במרחק נגיעה הקהל - קומץ אנשים הקשורים להצגה, עוזרים, מלווים ובני משפחה. הבמאית עדנה מזי"א נתנה סימן והחזרה על "משפחה חמה" יצאה לדרך.

אבל ענת גוב, המחזאית, נעלמה פתאום. היא טיילה באזור עם תמר, נכדתה בת השבעה חודשים, ושרה לה "השפן הקטן". "הייתי הבייביסיטר שלה כדי שדניאל בתי תוכל לראות את החזרה", הסבירה אחר כך כשהבחינה בכמה עיניים משתאות. ולא, עיניה של מזי"א לא היו ביניהן. היא מכירה היטב את גוב ויודעת שאצלה הילדים קודמים לתיאטרון, לחזרה, להצגה, לכל דבר. גם אצל מזי"א, כפי שיתברר בהמשך, הם בעדיפות ראשונה.

"משפחה חמה" היא ההצגה החדשה שלהן, ואם לשפוט על פי החזרה ההיא וההנאה וההתרגשות שאחזו בכולם בסיומה, נראה כי מדובר בעוד ביצת זהב שהטילו השתיים. זוהי קומדיה מצחיקה-מרירה על ההוויה הישראלית, המשתקפת בה בדמות משעשעת, פאתטית לפרקים. את העלילה מובילה האם (רבקה מיכאלי הנהדרת), שאינה מוכנה להשלים עם הודעת בתה שלא תבוא לסעודת ליל הסדר. בשורת איוב הזאת מוציאה את כל השדים החוצה. זהו המחזה הטוב ביותר שכתבה גוב, ובבימויה של מזי"א מתקבלת הצגה מרתקת, מצחיקה ומרגשת.

"מדברת ענת גוב, אל תנתקי"

מזי"א וגוב החלו את דרכן המקצועית המשותפת לפני עשור בקאמרי ומאז היו לנסיכות התיאטרון הישראלי. כמה מהלהיטים הגדולים של הקאמרי הם פרי יצירתן: "חברות הכי טובות" הוצגה 700 פעם, "ליזיסטרטה 2000" - 500 פעם, "עקר בית" הועלתה עד כה 558 פעמים ו"אוי אלוהים" מהשנה שעברה - 230 פעמים; שתי האחרונות עוד ממשיכות ומוצגות. ל"משפחה חמה" הביקוש כה גדול, ש-250 הצגות נמכרו למפעלי המנויים ברחבי הארץ עוד לפני שעלתה על הבמה ההצגה הראשונה.

עדנה מזי"א וענת גוב. החוקר הטוב והחוקר הרע

מה סוד ההצלחה של הצמד גוב-מזי"א? מה גורם להמונים לרכוש כרטיס ולרוץ להצגות שלהן?

גוב: "אם יש דבר כזה שנקרא סוד - כי אתה אף פעם לא יודע מה יצליח - אני יכולה להגיד שבתהליך העבודה אנחנו משתדלות לדייק כמה שיותר ולהגיע לאמת. כשאתה מצליח לדייק אמת מסוימת, אז כולם מזדהים אתה".

"ויש עוד משהו", מוסיפה מזי"א: "אני חושבת שענת קלטה טוב את הישראליאנה, משהו בזהות הישראלית העכשווית, והיא תופסת אותה כמתבונן מהצד, אבל גם כבן-אדם שחווה את זה מבפנים. זה מביא, בין היתר, להזדהות עמוקה של הקהל עם דברים שהוא מזהה מעצמו ושההצגה שמה אותם על השולחן".

עד שהיו לחברות הכי טובות הסתובבו מזי"א-גוב באותם חוגים, כל אחת מוקפת בחבורה משלה. ב-89', כשגוב היתה אחת הכותבות של סדרת הטלוויזיה "כן, מה", היא התקשרה למזי"א והציעה שתכתוב כמה פרקים לסדרה. היוזמה הזאת נגמרה רע, אבל היתה פרק החימום לחברות שנרקמה בהמשך.

מזי"א כתבה פרק, אבל גידי גוב, השחקן הראשי בסדרה ובעלה של גוב, לא התרשם כשהקריאו אותו, או שהתרשם אבל פיהק בגלל האסטמה שלו ומזי"א נעלבה עד עמקי נשמתה, "ומפה לשם הרמתי את השולחן לכיוון שלו, כאילו לזרוק אותו עליו, ויצאתי. אמרתי שאני לא רוצה שום קשר עם המשפחה הזאת".

בכל זאת נוצר קשר, שוב ביוזמת גוב: "בערב ההצגה הראשונה של המחזה שלי 'וינה על הים', ב-91' בתיאטרון חיפה", מספרת מזי"א, "פתאום צילצל הטלפון: 'מדברת ענת גוב, אל תנתקי', היא אמרה, 'אני רק רוצה לאחל לך בהצלחה'. משיחת הטלפון הזאת החלה החברות שלנו".

צוות השחקנים של "משפחה החמה". קומדיה מצחיקה-מרירה על ההוויה הישראלית

השתיים התחילו להיפגש, היתה גם סולחה עם גידי גוב, אבל מחוץ למשולש הקשר הזה הוסתר, התנהל כמו רומן צדדי. מזי"א וגוב חששו, בצדק כנראה, מתגובת החברות האחרות: "כל אחת מאתנו היתה בעצם החברה מהצד של השנייה", מספרת גוב ומזי"א מוסיפה: "לא רצינו לפגוע ולא לעצבן, כי היו רגישויות מצד החברות. זה היה קצת כמו רומן שאתה מנסה לטשטש. הייתי אומרת להן 'אה, היא לא משהו מיוחד'. כל מיני דברים כאלה. היתה איזה הרגשת אשמה קלה".

גוב: "היא לא היתה קלה, כי היו טרוניות מצד החברות שלי. כשהייתי אומרת 'עדנה אמרה' אז התגובה היתה מיד: 'די כבר עם עדנה אמרה'".

אבל הקשר נמשך. "אז גם התחלתי לכתוב מחזה להחאן", מספרת גוב. "הבסיס לחברות היתה הכתיבה וזה נשאר עד היום. רק לפני יומיים הלכנו יחד בפעם הראשונה לשופינג, אחרי 20 שנות חברות".

20 שנה דיברתן רק על תיאטרון?

"לא, יש עוד משהו. מה שחיבר בינינו, במיוחד בהתחלה, זו היתמות משני ההורים", אומרת מזי"א וגוב מהנהנת: "נכון נכון". מזי"א: "אצל שתינו, בגיל 22 האמא מתה מסרטן. עסקנו ביתמות שלנו אבל דרך ההומור, לא דרך אוי-אוי-אוי".

גוב: "היו לנו בדיחות יתמות שזר לא יבין זאת".

מקרה אבוד

גם אם כתיבה ויתמות קשרו ביניהן, מדובר בעצם בשני הפכים: מזי"א היא בן-אדם של בתי קפה כבר משמונה בבוקר; גוב מגיעה לבית קפה כי מזי"א "דירדרה אותי לשם, בעיקר בתקופת החזרות". העולם של גוב מתנהל בעיקר "בין הסירים לשדיים" כפי שאומרת אחת הדמויות במחזה שלה "חברות הכי טובות". "היא מאוד משפחתית, מבשלת למשפחה שלה כל יום", מתפעלת מזי"א מחברתה, "ואני אוכלת שלוש ארוחות ביום בחוץ". אבל גוב טוענת ש"עדנה ידעה לבשל, אבל שכחה".

"עקר בית"

עם הקפה של הבוקר מזי"א קוראת את העיתון, אבל באופן כללי אינה פריקית של עיתונים כמו גוב. "פעם בשבוע היא מבקשת ממני סקירה על המצב", מגלה גוב ומזי"א מוסיפה: "אני מצלצלת אליה לשאול מה דעתנו על הנאום של ביבי, נגיד. אז היא אומרת לי ואני ישר מאמצת את דעתה. בענייני הפוליטיקה היא קובעת".

כמה פעמים ביום אתן משוחחות בטלפון?

מזי"א: "עכשיו כשיש לנו הצגה ביחד, אז כל דקה. אבל גם יכול לקרות שלא מדברים יום שלם. זו חברות כמו נישואים פתוחים".

גוב: "אבל כשהיא רואה אותי מדברת עם מישהי, אז היא אומרת: 'אה, יופי, אני רואה שכבר יש לך חברה חדשה'".

עד לפני חמש שנים התגוררה מזי"א עם משפחתה ביישוב תמרת שבצפון הארץ ולפני כן בנהלל. מאז גירושיה לפני חמש שנים מיואב, טייס לשעבר, יליד נהלל, עברה לתל אביב והיא מתגוררת בגפה בדירה יפה ברחוב מיכ"ל ומנהלת את חייה בחופש מוחלט. איך זה מסתדר עם אשה משפחתית כמו גוב?

גוב: "גידי מספיק חכם בשביל להבין שכדאי לו לפרגן, ועדנה יודעת שאם גידי נכנס הביתה ואנחנו מדברות בטלפון, אני מנתקת את השיחה באמצע ההברה. אני אומרת לה: 'הפקיד הבכיר הגיע, ביי'".

מתי את חוזרת אליה?

גוב: "אחרי שגידי עסוק במשהו אחר".

לגידי גוב ולמזי"א תכונות דומות: "שניהם בני מזל אריה, שניהם אש, עצבניים, מאוד דעתניים ומאוד נחרצים", אומרת גוב. "ושניהם היו מאוד חרדתיים כשהכרתי אותם וכיום כבר לא".

"אוי אלוהים". "ענת קלטה טוב את הישראליאנה", אומרת מזי"א

מזי"א מצדה אינה מהססת להטיף לנשים שלא להשקיע בבעל. "אני אומרת להן שיעשו עצמן ישנות כשהבעל מגיע רעב, כדי שלא יצטרכו לבשל לו. ולא רק לא לבשל, את יודעת, גם בתחומים אחרים".

האם היא מטיפה גם לחברתה הטובה על הזוגיות שלה עם בעלה? "לא, ענת היא מקרה אבוד", עונה מזי"א, "כי באמת היא וגידי הם דוגמה לנישואים מאוד טובים. היא נשואה לאחד הגברים היותר מקסימים שיש, אז אני מרגישה שגם אני קצת נדבקת מזה".

בפגישה אתן ניכר מיד איזה תפקיד נושאת כל אחת בזוגיות שלהן. גוב היא הנחבאת אל הכלים - שמפעילה את מזי"א; מזי"א היא האסרטיווית, שמחה תמיד לצאת אלי קרב, במיוחד אם גוב מניעה אותה לזה. "ביחסים בינינו היא שרת החוץ", מגדירה גוב את יחסי הכוחות, "אני מפמפמת אותה והיא מוציאה את זה. ואז באופן טבעי יוצא שכאילו אנחנו החוקר הטוב והחוקר הרע". מזי"א מאשרת: "ממש ככה".

מתי את מפמפמת אותה?

גוב: "נגיד שמשהו מעצבן אותי בתיאטרון אצל עומרי (ניצן, המנהל האמנותי), או נעם (סמל, המנכ"ל), לא משנה מה. אז אני מתחילה לפמפם את עדנה: איזה חוצפה יש להם, איזה זה, איזה שם. עדנה הכי אוהבת את זה. היא אוהבת לריב אתם קצת, שיהיה אקשן. אני לא - אני: 'הי נעם, הי עומרי'".

מזי"א: "אני אוהבת להיכנס למשרד, לעשות מיני סקנדל, אבל רק עם אנשים חזקים. אני בחיים לא אעשה את זה עם אנשים חלשים. אני אוהבת מאוד להיות חזקה מול חזקים".

"שתינו מורדות", מסכמת גוב, "רק אצלה זה יותר מוקצן ואצלי יותר מופנם".

שלמות של ניגודים

שתיהן באות מבתים ימניים לאומניים. וכשמדברים על הרקע המשפחתי ממהרת גוב לציין ש"פה אני עוקפת אותה בענק, כי אני דור שביעי בארץ, מצפת". סבא וסבתא שלה היו חרדים, אבל הוריה חילונים. היא נולדה בשם ענת מיבר בטבריה למשפחה עשירה ויש לה עוד אח ואחות. בהיותה בת שלוש עברה המשפחה לתל אביב; "אבא לא ידע בדיוק איך להתנהל בעיר הגדולה, וכשהייתי בת 12-13 כל הכסף נגמר", היא מספרת. "בהשקפת העולם שלו הוא היה ימני. בסוף ימיו, כשהיה כבר חולה, הוא רצה להצביע לגאולה כהן, אבל אמר לי: 'אני אצביע מה שאת תגידי לי, כי את נשארת פה'".

מזי"א, בשמה המקורי קוטלוביץ', היא בת יחידה. אמה היתה בלח"י ואביה מפקד תא האצ"ל בדרום אפריקה. הם היו ההשראה שלה למחזה "המורדים" בקאמרי, שזיכה אותה בפרס מחזאית השנה לפני עשור. כפעילי תנועה הם נישאו בנישואים פיקטיוויים, אבל התאהבו. אחרי שנים שנדדו בין דרום אפריקה לישראל התיישבו כאן.

הרקע המשפחתי השפיע על עיצוב אישיותן. הוריה של מזי"א טיפחו את ביטחונה העצמי, "התפעלו מכל שטות שאמרתי וחשבו שזה ממש מבריק". גוב, בת זקונים במשפחה שירדה מנכסיה, נאלצה להתחלק בכל: "תמיד אכלתי את הלבן של העוף, כי מה שנשאר נתנו לי".

גוב אומרת שמזי"א התרגלה לא לשתף ולא להתחלק בדברים. "כשאנחנו מזמינות ביחד אוכל במסעדה אז היא דורשת שנשים גבול, כי היא אומרת שאני פולשת לאוכל שלה ושאני לוקחת יותר". אבל הניגוד הזה הוא רק פרט אחד בתוך שלמות הניגודים. ככלל, חברות מבחינתן היא ערך עליון, והן מתקשות להבין איך אפשר להתנהל בחיים בלעדיה.

כשגוב אושפזה בגלל מחלה נדירה באה מזי"א כל יום לבית החולים והוציאה אותה מהמחלקה, כשהיא בכיסא גלגלים ומחוברת לצינורות בכל גופה, כדי שתוכל לעשן. "ואני כמו ילדה הייתי מחכה", מספרת גוב, "בכיסא הגלגלים עם התיק והסיגריות, שהיא תיקח אותי לגינה". "קניתי לה פומית", מוסיפה מזי"א, "כדי שהסיגריה לא תשרוף את הצינורות. ההתמודדות שלה בבית החולים היתה בשבילי השראה. היא לא קיטרה, לא התלוננה, היא היתה במצב רוח טוב ועודדה את כולם. היא פשוט בן-אדם עם רגליים על הקרקע. היום הכל מאחורינו והיא אפילו השמינה 16 קילו".

גם גוב עמדה לצדה של מזי"א כשזו נזקקה לה. "בתקופת הגירושים שלי ענת עזרה לי לנתב את זה נכון. היא פייסנית ושואפת לטוב".

בתיאטרון גוב חשה אבודה בלי מזי"א. בתקופת החזרות של "משפחה חמה", כשמזי"א נסעה לשלושה ימים לחו"ל, גוב לא הפסיקה לשלוח לה הודעות אס-אם-אס. "היא התקשרה אלי לשווייץ ולגרמניה ואמרה לי 'Never again'", מספרת מזי"א.

מה אתן הכי מעריכות זו אצל זו?

מזי"א: "את אומץ הלב שלה. אומץ שלא נובע מחוסר מודעות, אלא מהבנה בודהיסטית עמוקה של הקיום, ומאיזו קבלה שאני שואפת להגיע אליה ומצליחה רק באופן מאוד חלקי. בכלל היא אדם יותר נעלה ממני. אין לי ספק בזה. אני יותר פגומה".

גוב: "אם אענה לא ברצינות אני אגיד שהיא יודעת לבחור בתי קפה, היא גוררת אותי בחוץ-לארץ שעות, עד שמגיעים למקום המושלם והטוטאלי, כשאני 'מתה' מרוב הליכות. בתשובה רצינית אגיד שזו יכולת הפרגון שלה, שאני לא נתקלתי בשכמותה עם אף בן אדם".

כשהן נשאלות על מה הן רבות או מתווכחות הן מתקשות לענות. "עובדה שאנחנו לא רבות ולא מתווכחות כבר 20 שנה", אומרת גוב ומזי"א מאשרת. בהמשך יתברר שדווקא יש ביניהן ויכוחים.

נושא שלעולם אינו בוויכוח הוא המשפחה. שתיהן אומרות שהן נשלטות שלטון ללא מצרים על ידי הילדים. למזי"א יש שניים: מייקי, בן 34, מנהל חנות ציוד ספורט, ואלישבע, בת 28, מנכ"לית עמותת "רוח חדשה" בירושלים; וכן שני נכדים: אורי בן שלוש וחצי ויותם בן שנתיים. לגוב שלושה ילדים: דניאל, בת 30, שהיתה לאם; יותם, בן 28, ברמן ומוסיקאי; ורננה, בת 20, חיילת בצה"ל.

בניגוד למזי"א שמדמיינת קטסטרופות אם נניח הילדים לא ענו לטלפון, גוב אינה דאגנית כלל. "עשינו חזרות על 'עקר בית'", מגוללת גוב את מעללי חברתה, "והבן שלה לא ענה לה לטלפון. ראיתי שהיא יוצאת מריכוז והראש שלה לא שם". מזי"א מתפרצת לדבריה: "אבל הוא הרגיש לא טוב יום קודם". וגוב מתעלמת וממשיכה: "אז הפסקתי את החזרה ולקחתי אותה לדירה שלו. היא העירה אותו והוא רצה להרוג אותה על זה, אבל היא נרגעה. חזרנו והמשכנו את החזרה".

"הילדים שלי לא סובלים את זה אצלי", אומרת מזי"א, "אז אני אומרת להם שאני מתפרנסת מהדמיון שלי, ולפעמים הוא מוביל לדברים לא נעימים".

יושבת על הווריד

לתיאטרון הן הגיעו בגיל 40. מזי"א, בעלת תואר שני בתיאטרון ופילוסופיה, כתבה עד אז תסריטים לקולנוע ("נגוע", "בר 51"), גוב כתבה לטלוויזיה ("זהו זה", "כן, מה"). שתיהן טיפחו חלום להיות שחקניות תיאטרון.

בשלב מוקדם למדי גוב הבינה ששחקנית היא לא, וגם המורה שלה באוניברסיטה, נולה צ'לטון, עודדה אותה לוותר: "היא ראתה שאני מעדיפה ללכת לחזרות של 'כוורת' מאשר לשיעורי משחק ולכן אמרה לי: 'אם זה לא ג'וק אצלך, תברחי כל עוד נפשך בך'. זו אחת העצות הטובות שקיבלתי".

מזי"א, בניגוד לחברתה, משתוקקת עד היום לשחק על הבמה, אפילו כמחליפה. "יש איזה תפקיד קטן שאני זוממת להחליף", היא אומרת, "אבל עומרי (ניצן) לא מראה שום נכונות".

מה היה האירוע המכונן שהביא אתכן לבסוף לתיאטרון?

מזי"א: "היתה נסיעה של הקאמרי לרוסיה והצטרפתי כחברה של השחקנית סנדרה שדה. היה משהו בנסיעה הזאת, אולי ההתרגשות מהביקור בקבר של צ'כוב, שגרם לי להתיישב ולכתוב את 'וינה על הים'".

אצל גוב הסיבה הרבה יותר פרוזאית: השכן שלה, ערן בניאל, שהיה המנהל האמנותי של החאן, הציע לה לכתוב מחזה. היא כתבה את "אהבת מוות".

שיתוף הפעולה המקצועי בין השתיים החל ב-1999 עם "חברות הכי טובות", שהיה המחזה השני שכתבה גוב ועבודת הבימוי הראשונה של מזי"א. מזי"א היתה אז בת 50, גוב בת 46.

זה נראה כמעט כמו נס להתחיל בגיל הזה דבר חדש ולהצליח ועוד בעידן שנשלט בידי צעירים.

מזי"א: "הנס לדעתי הוא במקצוע שנקרא כתיבה. ככל שאתה מתבגר יש לך יותר מה להגיד ויותר ניסיון. על מה יכתוב מישהו בן 20?! הצעירים לא יודעים כלום, הם לא קוראים, אין להם השכלה".

מאז "חברות הכי טובות" ביימה מזי"א כל מחזה שגוב כתבה. מזי"א אומרת שהן בעצם מביימות יחד וש"היא יושבת לי פה (מצביעה באצבע) על הווריד כל ההצגה". וגוב אומרת שמזי"א "תמיד יושבת לי על המוח ולוחצת: כמה עמודים כתבת? מה הספקת?"

את השראתה מקבלת גוב מהסביבה הקרובה לה וגיבוריה הם אנשים המקיפים אותה - המשפחה, החברים, השכן ממול. "עקר בית", למשל, נכתב בהשראת גידי גוב בתקופה שעבד פחות. גוב כותבת, לדבריה, על "משהו שבדרך כלל מביא לי עצבים". מזי"א לעומתה עוסקת במחזותיה בנושאים פוליטיים-חברתיים.

בתהליך העבודה נהנית מזי"א הבמאית להתעמר בגוב המחזאית. מזי"א לא מכחישה: "המורה שלי הוא עומרי (ניצן) שמביים את המחזות שלי, למדתי את זה ממנו. אנחנו עובדים עכשיו על מחזה חדש שלי, 'אריסטוקרטים', ויש לנו ויכוחים נוקבים, אבל זה רק לטובה כי הוא דרמטורג נפלא. אז עכשיו אני עושה לה מה שהוא עושה לי, אבל היא נורא קשובה".

גוב: "כל הזמן היא אומרת לי: תגידי תודה, תגידי תודה שאת לא עם עומרי".

בעצם אתן זוכות ליחס מועדף בקאמרי - כל מחזה שלכן מקבל במה, זה אינו דבר מובן מאליו בתיאטרון.

מזי"א: "המחזה עולה רק אם הוא טוב. ברגע שייכשל, וזה עוד יקרה פעם, אז כבר לא נקבל אותו יחס".

גוב: "היום עומרי מחזיר לי טלפון אחרי חמש דקות, ויבוא יום, וזה ברור לי לגמרי, שהוא יחזיר לי טלפון אחרי חצי שנה, ואני מקבלת את זה מראש".

איזה מקום התיאטרון תופס בחייכן? האם הוא כמו אצל רובינא, שאומרת במונולוג הסיום ב"היה או לא היה": "התיאטרון הוא אהוב לבי הנצחי וסיבת חיי"?

מזי"א: "אי אפשר להגיד שהתיאטרון הוא סיבת חיי, סיבת חיי הם הילדים והנכדים. אבל בלי תיאטרון אני לא רואה את חיי".

גוב: "גידי הוא אהוב לבי הנצחי ותכתבי את זה כדי לא יהיו בעיות בבית. אבל כשאני עומדת מאחורי הקלעים של הצגה שלי - אני מרגישה כמו יהודי בבית המקדש".

להיות מחזאי מצליח בתיאטרון הישראלי זה עסק משתלם.

מזי"א: "יש איזו תחושה שאנחנו ורקנטי באותו חשבון בנק. אז בואי נעשה סדר. הכתיבה מתפרשת על פני שנים, והתמלוגים (10% מההכנסות - צ"ש) הם לתקופה שההצגה רצה. זה לא משהו שאחר כך אתה חי ממנו עשר שנים".

גוב: "באותם חודשים זה נחמד מאוד. אתה חי באמת בלארג'. לא מתלוננים".

מזי"א: "שחקנים מרוויחים יותר. לא כולם, אלה ברמה הגבוהה ביותר".

כנשים בעלות מודעות פוליטית, מה דעתכן על הלחץ של ברק אובמה על ישראל ועל הנאום האחרון של בנימין נתניהו?

גוב: "לדעתי הסיפור הוא לא אובמה, אלא יהודי ארצות הברית, שפשוט שותקים. פעם אם מישהו היה מצייץ נגד ישראל, כל הקונגרס היה עומד על הרגליים. אבל נמאס להם, הם לא רוצים יותר את ההתנחלויות. יהודי ארצות הברית הם הסיפור הגדול היום".

מה מזי"א חושבת בעניין זה?

מזי"א: "אני חושבת מה שענת חושבת".

בחודש הבא תציין מזי"א את יום הולדתה ה-60 בסדנת יוגה בטורקיה. "זה טרנד היום להיות זקנים", היא אומרת. גוב צעירה ממנה בארבע שנים ומחכה בקוצר רוח להגיע לגיל של חברתה. "כשאני שואלת מתי זה יתאזן כבר", אומרת גוב, "היא עונה שלעולם לא".

גוב אינה משקיעה מאמץ ולו הקטן ביותר להסתיר את גילה. שיערה לבן, וגרגר איפור לא מתקרב לפניה. מזי"א לעומתה מוציאה מפעם לפעם מראה במשך הפגישה ומחדשת את השפתון.

אף שהן לא עושות עניין מהגיל, ומבחינתה של גוב "זה ממש הישג להגיע לגיל מבוגר ולהצליח", הזיקנה בכל זאת קצת מטרידה אותן. מזי"א "מרגישה שהזיכרון נפגע ואני יושבת עם אנשים ומספרת להם אותו סיפור כמה פעמים. לכן אני נוטה להגיד לשחקנים שלי: תגידו לי אם אמרתי כבר".

גוב סבורה ש"זיקנה זה דבר מאוד לא סימפטי ואני מאוד שואפת לא להגיע לשם. צריך לפרוש בשיא".

לעומת מזי"א, שמכורה ליוגה, "את ענת אי אפשר לגרור לזה. כל העניין של הגוף לא מעניין אותה. היא רק רוח. היא גם לא אוכלת אוכל בריא. והיא מעשנת כמה שיותר, כמה שהיא מספיקה. אם היא צריכה לבחור ביני ובין הסיגריות היא תבחר בסיגריות".

השיחה על סיגריות הציתה פתאום ויכוח בין השתיים: גוב מנהלת הרבה שנים סוג של דיאלוג עם אלוהים - דיאלוג שהיה הבסיס לכתיבת המחזה "אוי אלוהים" המועלה בקאמרי. מזי"א מסתייגת מהדיאלוג הזה. היא מעדיפה את ספר תהילים: בכל פעם שיש לה משאלה היא קוראת תהילים ומצפה שתתגשם. כשהמשאלה גדולה ומהותית, למשל משהו הקשור בילדיה, קוראת מזי"א את כל חמשת ספרי תהילים.

וכשהבקשה קטנה, כמה ספרי תהילים את קוראת?

מזי"א: "רק ספר ראשון".

גוב מתערבת בשיחה ומגלה ש"פעם עדנה הפסיקה לעשן ואז היא הענישה עצמה, שעל כל סיגריה שעישנה היא קראה פרק בתהילים. את יכולה לתאר לעצמך כמה סיגריות היא עישנה, אם היא יודעת את כל תהילים בעל פה".

הן בטוחות שהזוגיות שלהן תימשך גם בעוד עשר שנים. איפה הן רואות עצמן אז? גוב מייחלת להיות באותו מקום שהיא נמצאת כעת. מזי"א טוענת שזה בלתי אפשרי ושהיא רואה עצמה באשראם.

גוב מופתעת: "עד לאחרונה היא אמרה שהיא הולכת לחיות בקרח באלסקה". אבל מזי"א מתעקשת: "הותשתי מרעיון אלסקה. עכשיו זה אשראם".

גוב נכנעת: "אם היא תיסע לאשראם איאלץ לנסוע לבקר אותה, אבל לא נראה לי שהיא תיסע לשם".

מזי"א: "אבל אפשר לחלום".

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>