גיבור טרגי לתפארת

חשבתם שסופי צדקה היא סתם עוד כוכבת ילדים נוצצת? "השומרוני הבודד", העוקב אחר משפחתה השומרונית והקרע שנוצר בה, אמנם לא יענה את כל השאלות הקשורות לעדה המסקרנת, אבל בהחלט יחשוף טפח מרתק מהווייתה

"השומרוני הבודד" ערוץ 8, הוט, 21:30 סופי צדקה ואחיותיה בנות העדה השומרונית, עזבו את העדה, מעשה שגרם לנידוי הוריהן. הסרט מציג את אביה של צדקה, הגיבור הטרגי הנהדר, שמתעקש להיאחז במי שבעט אותו החוצה ואת בתו כמי שמנסה לשכנע אותו להרפות ולכעוס.

העדה השומרונית מסעירה את הדמיון. הם מעטים, רחוקים מהעין הציבורית ומקיימים טקסים ומנהגים עתיקים. הסרט לא פותר את המסתורין של הר גריזים. הבמאי ברק הימן לא מתעסק בשאלות היסטוריות או תיאולוגיות. אפשר להתווכח על השאלה האם סרט אמור לפענח עבורנו את כל מה שלא ידענו עד שצפינו בו. הורגלנו לפענוח מוחלט, לגברים בוגדים שמתוודים בשידור חי, ליפהפיות שממהרות להתפשט, לכתבות ארוכות שמתחזות לסרטים דוקומנטריים שהעיקר בהם הוא השורה התחתונה - פענוח אמריקאי כזה שממפה את הטובים ואת הרעים ומכריז על סוף, רצוי טוב, אפשר רע, אבל שיהיה ברור.

הימן לא נלחם בשומרונים ולא מפענח אותם. הוא יצר אטיוד פיוטי על בדידות, משפחה וקרע. קרע מרצון וקרע בלית ברירה. זה כלל אינו סרט על השומרונים אלא על חוסר היכולת לעקור שורש. "אפשר להוציא את השומרוני מהעדה", אומרת צדקה, "אבל אי אפשר להוציא את העדה מהשומרוני".

מי שקיווה לתשובות קונקרטיות נשאר בעיקר עם שאלות, הסרט שותק ממש כמו אמא של צדקה הנוכחת בו לכל אורכו ולא אומרת מלה, אבל שתיקתה היא נוכחות עזה בפני עצמה.

המצלמה של הימן מצליחה להפוך את סופי צדקה, כוכבת ערוץ הילדים, הטלנובלות וחולצות הבטן, שהיתה עוד ברבור נוצץ ומשעמם בשמי הטלוויזיה, לברבור כועס, מנודה, ויפה תואר. הרי כל הברבורים המאושרים דומים זה לזה ואילו הברבורים האומללים, אומללים הם על פי דרכם.

היה רע לתפארת

"מדינת אכזיב - מקום של אהבה", ערוץ 8 הוט, 22:20

במדינת אכזיב, לעומת זאת, שמח ומבדח. אלי אביבי לא מאמין במסתורין, הוא מאמין בחולצות בטן ובלרוץ לספר לחבר'ה. החשודים הרגילים התייצבו בסרט נוסטלגי לזכר משהו. בחורות ערומות, סקס חופשי, חשיש, גלביה לבנה, עתיקות שהיו פעם כפר ערבי, ואיך אפשר בלי ‘העולם הזה' ואורי אבנרי. פיגורות כעמוס אטינגר ומיכה פרידמן סיפרו איך היו זמנים, ושי אביבי, האחיין הסלב, התחבר בזחיחות אל ה"אולד סקול" ונראה מרוצה וגאה בדוד השובב שפעם גנב תרנגולות מהלול והשתלט על שטחים כבושים בשעה שאנחנו שילמנו משכנתה כמו טמבלים. החבר'ס מכסית בטח משתוללים מצחוק.

מסתבר שהמייסעס והבובקעס לא פסו מן העולם. לו ריד אמר פעם שהוא לא אוהב נוסטלגיה אלא אם כן היא שלו, כך או כך השאלה היא אם עשיית סרט זאת הדרך לרכל.

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>