הרצליה 2009: אמנות חביבה ונעימה

התערוכה המוצגת במוזיאון הרצליה מאופקת ומעניינת הרבה יותר ממה שהוצג במקום בביאנלה האחרונה בעיר. אך המסר העולה ממנה בכל זאת זהה לזה של הביאנלה, ולפיו האמנות העכשווית היא בעיקרה חביבה ולא נשכנית

"הרצליה 2009 Herzliya", המוצגת במוזיאון הרצליה, היא תערוכת המשך לביאנלה השנייה שהתקיימה בעיר בחג סוכות. בימי הביאנלה היה המוזיאון פתוח משעות הערב והציג, כמעט בעלטה, עשר עבודות. הביקור היה בהחלט חביב (מלה שעלתה בתודעה לעתים קרובות בקשר לביאנלה), אך נהפך ליותר מכך רק בצפייה בעבודות אחדות, בהן מיצב הווידיאו של שחר פרדי כסלו, שכלל שלושה סרטונים על זוחלים ורמשים קטנים שהוצגו בחצר המוזיאון, ומיצב הווידיאו "שפה לנאמנים" של נבט יצחק.

הצגת פסלו של יצחק דנציגר "חושן" מ-1969 באולם הכניסה, כשהוא מואר בתאורה דרמטית שכמו נלקחה מהרגע שלפני כניסתו של כוכב לבימת מחזמר, גבלה בטעם גרוע ובעיקר גימדה את הפסל. פסלו של דנציגר נשאר על מקומו גם בתערוכה הנוכחית, המאופקת והמעניינת בהרבה ממה שהוצג במקום בימי הביאנלה; ככזאת, היא בהחלט מצדיקה ביקור שני בתערוכה גם למי שביקר במוזיאון בביאנלה.

מיצבי הווידיאו של כסלו ושל יצחק הוסרו מהתצוגה, אך לעבודות שנשארו היתוספו עבודות שהוצגו ברחבי העיר, בהן עבודה אחרת של כסלו, "העלמה והמוות". זו היתה אחת מהעבודות הטובות ביותר שהוצגו בביאנלה, ובה שלושה רובוטים מסרקים שיער ארוך ללא הפסקה במה שנראה כמו סוג של עינוי. שם העבודה מתייחס לנושא איקונוגרפי ששורשיו במיתולוגיה ונהפך לכמעט מטבע לשון לאחר שניתן כשם לליד מפורסם של שוברט (שחיבר גם מוסיקה לרביעיית מיתרים בשם זה) ולמחזה של אריאל דורפמן משנות ה-90, שעסק במשטרי הדיכוי הדרום-אמריקאיים. הזיהוי בין רובוטים למוות והאבסורדיות של הסצינה שמעמיד כסלו - מרתקים.

                  אסף גרובר, "התחשבנות", 2008

בתערוכה הנוכחית אכן נוצר מה שהאוצרים ביקשו לערוך בביאנלה - "שיחה על הנעשה באמנות כיום", כפי שהם הגדירו זאת בטקסט התערוכה. בשיחה כזאת, פסל הפליז הגיאומטרי של דנציגר נהפך להיגד משמעותי. במקביל לשנים של מה שקיבל בדיעבד את השם "דלות החומר" הציג דנציגר אפשרות של מודרניזם עשיר, מופשט ואלגנטי, שיש בו גם פן דתי-משיחי שאסור לנתקו מהקשרה של תקופת יצירתו, לאחר מלחמת ששת הימים. אם הצורה מתכתבת עם מודרניזם מוקדם וגם עם המינימליזם האמריקאי (מיוזף אלברס ועד דונאלד ג'אד), הרי השם "חושן", תכשיט שנענד בפולחן בימי הבית הראשון על ידי הכוהן הגדול, מפנה לתפישות של חידוש הפולחן, הדתיות והלאומנות באופיה הקדום - מקומות שיכולים להוביל לפנאטיות ולאלימות בפוטנציה, שעלולה להתגלגל למעשה.

"התחשבנות", מיצב מכדורי באולינג חתוכים של אסף גרובר, עוסק באלימות שכבר היתה. העבודה הוצגה בפסאז' לב העיר באופן מאוד בלתי מרשים, אך כעת, במסדרון הצר המוביל למשרדי המוזיאון, כשנוכחותה הופכת את התנועה במקום להליכה זהירה כדי לא למעוד על כדור או חצי כדור - היא נקראת באופן מעניין יותר. כדורי המשחק השסועים נראים כתוצאה של ונדליזם, שבירה זדונית של כלי משחק.

מופע הפתיחה של הביאנלה, שהציגו פיל וגליה קולקטיב בבניין שער העיר, לא עורר עניין רב בעת האירוע. נבנתה שם "אנדרטה לפשעי העתיד של הקפיטליזם הגלובלי". כעת מוצג במוזיאון דגם מוקטן של יאכטה, הנתפשת כסמל לעושר מושחת, והתלבושות שיצרו שני האמנים למיצג; באופן מעניין, דווקא כפריטים ללא נוכחות אנושית כוחם רב יותר. לעומתם, דגם מצפה הכוכבים המוקטן של הלל רומן נהפך מעבודה חזקה ואירונית לעבודה שאפשר לכנות "חמודה".

פיל וגליה קולקטיב, "Performative Construction of a Future monument "for the Dialectic Negation of a  Post-Catastrophic Society

וידיאו תצוגת בגדי החורף 2009-2010 של מעצב האופנה אלבר אלבז, שהוקרן על קיר בניין והיה אירוע חוצות צבעוני ומושך קהל בביאנלה, נהפך כעת למיותר או אפילו מגוחך; למען האמת, לא ברור מה תורמת עבודתו לאותה שיחה על אמנות עכשווית שהאוצרים ביקשו ליצור. אמנם אופנה יכולה להביע אמירה אסתטית בעלת תוקף (די לחשוב על ויוויאן וסטווד בשנות ה-80 או על המעצבים הבלגים של ראשית שנות ה-90), אך קשה לומר שדווקא הקולקציה שמציג אלבז משקפת משהו שמעבר לעושר.

סוג של דיאלוג עם אמנות נוצר באוסף כלי נגינה של האספן אבי פטימר. באוסף נכללים כלי פריטה, כלי קשת, כלי נשיפה, כלי הקשה עממיים ושחזורים של כלים עתיקים שחלפו מן העולם. עצם האספנות מתייחסת לנושאים הקשורים באמנות, ודאי האמנות העכשווית, וכך גם הפער בין הרצון המוצהר להיות אמצעי להשמעות קול ובין הדממה שבתצוגה.

האוסף, המוצג כעבודה לכל דבר, הוא כמעט בבחינת קרוב רעיוני של העבודה "ארכיון תקליטים היסטוריים" של דני גל, שהוצגה בימי הביאנלה באולם לב העיר (אחד החללים היותר מוצלחים באירוע). הארכיון של גל כולל תקליטים, קטעי רדיו ותיעוד דיונים ונאומים של דמויות מהמאה ה-20 - מהיטלר ועד הנסיך צ'ארלס דרך גמאל עבד אל-נאצר ואבא אבן. הוא מוצג בשורות מסודרות זו מעל זו כספינקס השותק של ההיסטוריה שחלפה. כעת הוא מוצג על קיר הבטון בכניסה למוזיאון, קיר שהאסתטיקה הברוטליסטית שלו מזוהה בארץ כאסתטיקת מקלטים ומבני "יד לבנים" (המוזיאון בהרצליה נוצר כחלק מבניין כזה).

גל מנכיח את התעתוע של ההיסטוריה, את התחושה שאנו מכירים ומבינים את העבר, לפחות את העבר הקרוב יחסית, ומצד שני - הוא מצביע על הפיכתו המהירה של העבר לדומם ולקוריוז, כמו תקליטי הוויניל, פריט מיושן שקיבל בשנים האחרונות שיק חדש כפריט אספנים.

מה אומרת איפוא כל האסופה המוצגת על אמנות עכשווית? בעיקר שהיא חביבה ולא נשכנית. רוב העבודות המוצגות הן יצירות שאפשר ליהנות מהן, אך הן לא ייחרתו בזיכרון.

"הרצליה 2009 Herzliya" - אוצרים: עדי אנגלמן, מאיר קורדבני והילה טוני נבוק. מוזיאון הרצליה (הבנים 4). שעות פתיחה: יום שני, רביעי, שישי ושבת, 10:00-14:00; יום שלישי וחמישי, 16:00-20:00. עד 22 בחודש

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>