זוזוברה ממשיכה לרגש, ואילו אוליב ליף מתייקרת

"זוזוברה" בהרצליה נותרה יצירתית ומהנה גם אחרי עשור, ואילו "אוליב ליף" בתל אביב מומלצת רק לשומרי כשרות

מסעדת "זוזוברה" בהרצליה פיתוח מציינת בימים אלה עשור לקיומה. כמו בביקורי הראשון במקום, גם עכשיו האווירה במקום נינוחה ומקסימה. האוכל האסייאתי המודרני, בניצוחו של השף אבי קונפורטי, נותר יצירתי ומהנה כשהיה.

המסעדה, שהוקמה לפי הקונצפט של מסעדת וגאממה בלונדון, אינה עוד נודל בר אסיאתי, אלא מסוג המקומות שמספקים ריגושים מלבד אוכל. אזור הישיבה הגדול מחולק לספסלים ארוכים, כך שהסועדים חולקים שולחן עם זרים. זה מקום שבאים אליו למען האווירה ותחושת האקשן לא פחות מאשר למען האוכל. צבא זעיר של מלצריות צעירות בלבוש שחור - כל אחת מהן נושאת מחשב - עובר משולחן לשולחן ורושם הזמנות שעוברות מיד למטבח החשוף. שם מכינים את המנות במהירות וביעילות יוצאות דופן בווקים ועל משטחי טיגון.

אין כאן חלוקה מסורתית למנות ראשונות, מנות ביניים ומנות עיקריות. במקום זאת התפריט מחולק לפי גודל הצלחות - קטנות וגדולות-משותפות. אי אפשר לחזות את הסדר שבו המנות יגיעו לשולחן וגם אין לזה חשיבות - פשוט מתחילים לאכול בצ'ופסטיקס (או בסכו"ם, אם תבקשו) עד שהבטן מאותתת שלא נותר מקום.

החלטנו להיצמד למנות מהנות מביקורים קודמים. ארוחתנו נפתחה במנת סשימי בקר, שהכילה פרוסות דקיקות של בקר מעולה ברוטב סויה ושום, שלתוכו נטרף חלמון מביצת שליו. המנה היתה מענגת. בטרם סיימנו אותה הופיעה מנת נודלס צלופן (אטריות אורז שנקראות כך בשל שקיפותן), מעורבבות בפיסות שרימפס, קלמרי וירקות. המעבר הלוך ושוב בין המנות היה מוצלח מאוד, שכן הטעמים והמרקמים המנוגדים והמשלימים השתלבו יפה.

המנה הבאה שהגיעה לשולחן היתה כנפי עוף ברוטב מפתה של תפוזי דם חמוצים ופלפל סצ'ואן. המנה שפעה טעמים מתוקים, חמצמצים וחריפים, והבשר נשר מהעצמות. המשכנו בטעימת גושי בשר קרים ברוטב בוטנים מתוק; ובמנת עוף ברוטב קארי ירוק, שהכיל נצרי במבוק, בצל, חצילים ובזיליקום, שהוקפצו בווק והוגשו על תערובת של אורז בסמטי ואורז בר.

"זוזוברה" בהרצליה. הסועדים אימצו את סגנון האכילה הייחודי

כמעט מיד אחר כך הגיע קארי קמבודי של אטריות ירוקות עם עוף, בשר חזיר ושרימפס ברוטב קוקוס פיקנטי; ועוד מנת אטריות אודון עם ירקות, שום, בשר בקר קצוץ ואבקת קארי. בשלב זה כבר היה ברור למדי שמי שאינו מוכן לתחוב את מקלות האכילה שלו להצלחות המשותפות לא ייהנה מהארוחה, אך ממה שראיתי סביבי, כולם נהנו לאמץ את סגנון האכילה הייחודי של המסעדה.

המשכנו בחזה מולארד מעושן בתה, שהוגש בתוך מרק ראמן פיקנטי ומענג, ובמנת נודלס באנג-באנג - אטריות סובה עם עוף ומלפפון ירוק ברוטב בוטנים מתובל היטב. עוד טעמנו סלט בורמזי שהכיל כרוב סגול, פלחי אשכולית, אגוזי פקאן מקורמלים וכוסברה ברוטב ויניגרט הדרים עשוי לעילא, שכל מרכיביו השתלבו היטב; רול ביצים קוריאני שהכיל בקר קצוץ, בצלצלי שאלוט מקורמלים וזרעוני שומשום שקופלו אל תוך קונכיית מאפה פריכה דמויית ופל; ומנה מענגת של כופתאות גיוזו ממולאות בתערובת של בקר, עוף וג'ינג'ר טרי.

כמו בביקוריי הקודמים במסעדה, כל מנה שטעמתי היתה בדיוק כפי שעליה להיות - פשוטה אך טעימה ומלאה דמיון. בהתבסס על המנות שדגמנו, החשבון לשניים יסתכם בסכום סביר של 240 שקלים. ליווינו את הארוחה בבירות אסאהי, שכל אחת מהן הוסיפה לחשבון 24 שקלים. זו מסעדה שמומלץ לבקר בה יותר מפעם אחת.

"זוזוברה". שנקר 7, הרצליה. פתוח כל יום, 12:00-24:00. טל' 9577077-09

איפה מרוחה החמאה

מסעדת "אוליב ליף" במלון שרתון בתל אביב מצטיינת באווירה מתוחכמת וקלילה ושובה את הלב בעיצובה ובנוף הנשקף ממנה לים. גם השירות נותר מסביר פנים ועם זאת רשמי דיו, כפי שהיה בביקורי לפני שש שנים, ועל כן נדמה היה שצפוי לנו ערב מהנה.

היינו שלושה. אחד מבני לווייתי פתח את ארוחתו בטארט טאטן עגבניות: מנה אישית של עגבניות צלויות שנאפו בלוויית חצילים, טופו ופסטו בתוך קונכיית בצק. למרבה הצער, המאפה היה לח וספוגי והחציל היה שמנוני מדי. לא הצלחתי לפענח את מטרת פיסות הטופו חסר הטעם שמצאנו פה ושם. אחר מאתנו הזמין סלט שהכיל ירקות ירוקים, עגבניות שרי מיובשות בשמש ורצועות של עגל מעושן - הכל ברוטב ויניגרט חרדל-לימון. הירקות היו פריכים וטריים, בשר העגל המעושן היה טעים, אך הרוטב עצמו היה כה מלוח שהמנה לא היתה מפתה.

"אוליב ליף" בתל אביב. אווירה מתוחכמת וקלילה (תצלומים: דניאל צ'צ'יק)

בחרתי בטריו כבד אווז שהיה מוצלח יותר, והכיל רביולי שמנמנים וטעימים ממולאים בכבד אווז ומדליון כבד אווז, שנצרב ואחר כך אודה. בשל מגבלות כשרות הוא לא אודה בחמאה - דבר שנטל ממנו את מרבית טעמו. מוס כבד אווז היה סביר, אך חבל שיצקו עליו רוטב ליקר סברה מתוק מדי. לפני המנות העיקריות הוגשה גרניטה מרעננת של קמפרי ואשכולית.

למנה עיקרית הזמנתי סטייק אנטרקוט צלוי במשקל כ-300 גרם. מסיבות לא ברורות, כל השומן סולק מהסטייק, אך מעט מן הסחוס נותר בו. למרבה המזל, הרוטב החום שהוגש עם הסטייק היה מתובל היטב והוסיף טעם לבשר. לצדו הוגשו שעועית לוביה, תפוחי אדמה מאודים, פטריות יער ותרד. כל אחת מהתוספות היתה מוצלחת יותר אילו הוכנה בלוויית מעט חמאה. החלקים הטובים ביותר במנה היו שתי עצמות אפויות, שבזקו עליהן מלח גס.

אחד מבני לווייתי הזמין פילה בקר, שהוגש בדרגת מדיום כמבוקש, אך היה מעט יבש, נוקשה ומלוח מדי. הפילה הוגש בלוויית התוספות שהוזכרו למעלה. המנה הטובה ביותר שטעמנו היתה דווקא המנה הפחות יקרה והפחות מורכבת בתפריט - קבב טלה, שהוגש עם חציל בלאדי צלוי ורוטב טחינה עשוי היטב ועם צנוברים שהוסיפו לבשר חן.

לקינוח חלקנו וולקנו שוקולד, שהתגלה כאינגליש קייק ממולאת בשוקולד. הקינוח הוגש חם, כך שהשוקולד נזל למגע הכפית. העוגה, השוקולד ורוטב פירות היער שליווה אותן היו עשירים ומענגים. הקינוח השני שטעמנו היה סברינה עשירה ספוגה ברום. גם העוגה הזאת היתה נהדרת. הפגם היחיד בקינוחים היה שגלידת הווניל שהוגשה לצד הקינוח הראשון וגלידת הקוקוס שהוגשה לצד השני היו פרווה, ולפיכך חסר להן העושר המאפיין גלידה אמיתית.

חשבוננו לשלושה, לרבות אספרסו לסיום, הסתכם ב-600 שקל. היין שבחרנו, יראון 2005 מיקב הרי גליל, הוסיף לחשבון 230 שקלים. באווירה נעימה כזאת אפשר לצפות לסעודה טובה יותר. בשלב זה, אמליץ על המסעדה רק למי שהכשרות חשובה לו.

"Olive Leaf", מלון שרתון בתל אביב. פתוח בימים ראשון עד חמישי, 12:00-14:30, 19:00-22:30. טל' 5219300-03. כשר

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>