תערוכה קבוצתית: תחילת הנפילה

התערוכה המוצגת בגלריה ארליך בתל אביב בוחנת את המשמעויות השונות של המושג נפילה. אף שהיא נדמית כמשפט עתיר סימני פיסוק, באורח פלא היא מצליחה להיות ברורה

בחלל הקטן של גלריה ארליך בתל אביב נעשה ניסיון יפה ונבון לבחון את המונח הקולוסיאלי "נפילה" מבחינת היקף המשמעויות והקונטציות הנלוות לו. בתערוכה ניכר גם האופן שבו עולם הקונוטציות של האמנות הישראלית נבדל מזה המערבי-נוצרי.

אמנם בטקסט התערוכה מוזכר כי נפילת האדם מתייחסת לחטא הקדמון ולגירוש מגן עדן", אך התייחסות זו אינה משקפת את העובדה שמדובר בנושא מפתח בתולדות האמנות המערבית, שטופל בידי כל האמנים שציירו את הברית הישנה, כלומר מרבית האמנים, וביניהם האמנים המשפיעים ביותר מראשית הנצרות ועד המאה ה-19; עם הייצוגים המוכרים ביותר של תיאור רגע הפיתוי ו"הנפילה" נמנים ציורים של מיכלאנג'לו, לוקאס קראנך, רמברנדט, ויליאם בלייק ורובנס. נפילה נוספת מוכרת מאוד היא "נפילת איקרוס" - סיפור מיתולוגי שמתקשר גם הוא, כמו החטא הקדמון, להתגרות במה שמופלא מהאדם, במקרה זה לאלים ולא לאל אחד. הציור המפורסם ביותר של הסיפור צויר בידי פיטר ברויגל באמצע המאה ה-16.

טקסט התערוכה מתייחס לנפילה ברוח ניו-אייג'ית במקצת: "נפילה... נקודת התחלה שממנה מתחילה צמיחה. הקימה מבדילה בין דרגות שונות של התפתחות פנימית. ככל שהנפילה עמוקה ונמוכה יותר היא מאפשרת צמיחה וטיפוס גבוה יותר. באופן פרדוקסלי, ניתן לומר שהנפילה היא הקרקע שמאפשרת חיים".

קשה לומר שזו התחושה שמעוררת עבודתה של ליאת לבני, "בתים נוזלים". לבני היא אמנית צעירה שמציגה כבר שנים אחדות עבודות שניכר בהן שהיא מנסחת שפה משלה. היא כורכת יחד התייחסות לאדריכלות (בעיקר לרישום ושרטוט אדריכלי), אובייקטים תלת-ממדיים ופואטיות סיפורית מפתיעה לעתים. כאן היא מציגה מעין אשכול קוביות מקופלות משרטוטים אדריכליים, כמו אשכול פירות או אשכול של פרח שנראה שבקלות יכול ליפול, להיקרע, להישמט ולהתרסק. העיסוק באשליית הביטחון שמקנה בית ושמקנה אדריכלות אנושית בכלל מודחק בדרך כלל וצף ועולה בעת אסונות כמו רעידת האדמה בהאיטי. לבני, שמקפלת תוכניות למבנים המזכירים מבנים מהטבע, רומזת על הרגע שבו הכל ידעך ויבוא אל קצו.

אביטל כנעני מציגה בחלון הגלריה תבליט מפיסות עץ; זהו יותר רישום שטוח שכמו נכלא בחלל-לא חלל, ניבט החוצה ומסורב פנימה. העבודה הקטנה הזאת מפיקה עצב ועדינות. שם התערוכה מכתיב את קריאתה כתפיסה של משהו צף, מרחף, אולי באמצע נפילה. לאחרונה השתתפה כנעני בתערוכה "מה רוצה פיסול?" בגלריה של בצלאל בתל אביב, עם עבודה שחזרה בהצלחה פחותה על סוג העבודות שהיא הציגה בשנתיים האחרונות, ובהן דימויים של הרים, אשדים של פורמייקה בשכבות דקות וגמישות. דווקא בעבודה הקטנה בתערוכה בגלריה ארליך יש הרגשה של שינוי, של עדינות מחודשת ובעיקר של עניין.

מאיה כהן לוי מציגה שלוש עבודות שעניינן מגדלי עזריאלי בתל אביב, דימוי שהיא כבר התייחסה אליו בשורת עבודות גדולות. כאן המגדלים קורסים לתוך עצמם במה שנראה כמו שפך לסיוט קולקטיבי מאז נפילת מגדלי התאומים בפיגוע בניו יורק ב-11 בספטמבר 2001. נפילת מגדל, שיש בה ממד מיתי בשל סיפור מגדל בבל הנמצא בלא-מודע המערבי בכל הנוגע למגדלים, נהפכה מאז אותו פיגוע למוחשית, לרגע שבו ההתגרות בטבע, בגורל או בכל אופן אחר שנרצה לנסח זאת - התבררה כמלכודת מוות. העבודות של כהן לוי הן כמעט אבסטרקטיות, כמעט משחקים אופטיים נוסח ויקטור וסארלי ההונגרי-צרפתי, מכילות בתוכן בכל זאת גרעין של תיאור והתייחסות למקום, מה שמונע מהן להיות שלמות ותמימות.

רונן סימן טוב, "עץ הדעת 17", 2008

רונן סימן טוב מציג בתערוכה רישומים צבעוניים מעודנים. סימן טוב הציג בספטמבר האחרון בתערוכה המפתיעה באיכותה "חברים חדשים" בבית האמנים בירושלים ציורים מצוינים, וזאת רק חודשים ספורים אחרי תערוכת יחיד מרשימה בגלריה עינגא בתל אביב (במיקומה הקודם). שני הרישומים הנוכחיים רק מחזקים את התחושה שבעבודתו של סימן טוב מתרחש מפנה מבטיח. הדימויים בעבודות נמסים לתוך הנייר, מסמנים עצמים ורגעים ונשארים תלושים-מרחפים. כך, למשל, ב"עץ הדעת מכווץ" מופיע דימוי של דמות אדם שכובה תחת עצים כהים שספק צומחים מתוכה, ובתוכם מרחף ראש ללא גוף, כמו היה ענן או כאילו מחצית מפניו של האל יאנוס נותרה באוויר, מביטה ספק קדימה ספק אחורה. למרות הדימוי המחריד - הציפייה למה שיהיה ריקבון וחזרה לעפר - סימן טוב נוסך בדימוי שלווה והשלמה.

                                 אלינה רום כהן, "עיר דייגים", 2001

אלינה רום כהן מציגה עבודה גדולה מברזל, פיסול מהסוג שנדיר לראות בתערוכות של אמנות עכשווית. רום כהן, ילידת 1973, מציגה כבר כמה שנים אך מה שראיתי בעבר מעבודתה היה ציורים על זכוכית שעיקר ייחודם היה הטכניקה הפחות מקובלת בארץ; לפני כשלוש שנים היא הציגה בתערוכה של בוגרות מכללת אורנים בגלריה רוזנפלד בתל אביב שורה של פסלי ילדות בגיל החביון העשויים קונסטרוקציית ברזל ומצופים שעווה. הפסלים, שהיתה בהם קרבה מסוימת לעבודות אחדות של סיגלית לנדאו, היו בעלי איכות קלאסית אך גם טורדת מנוחה והם עוררו סקרנות לראות עוד מעבודותיה של רום כהן. בתערוכה הנוכחית מתברר שהציפייה לעבודות פיסול נוספות שלה מוצדקת. היא יצרה מעין מודל במתכת של עיירת דייגים, ועל פי טקסט התערוכה, הדימוי מבוסס על זיכרונות מילדותה ברוסיה. יש משהו שובה לב בעבודה שפועלת במקום שבין מיניאטורה לזיכרונות של אמנות מונומנטלית, הנגזרת מהחומריות וגם מהנושא.

במבט כללי, התערוכה נדמית כמשפט עתיר סימני פיסוק שמצליח באורח פלא להיות ברור. תחושה של גישוש עולה מהעבודות ששומרות על טון מופנם ומהמקום הצנוע, ואלה הופכים את התערוכה ליותר מהערה מקסימה.

"נפילה" - תערוכה קבוצתית בהשתתפות אבישי אייל, אסנת אביטל, נגה יודקוביק עציוני, מאיה כהן-לוי, אביטל כנעני, ליאת לבני, רונן סימן טוב, יהודית רביב ואלינה רום כהן. גלריה ארליך לאמנות עכשווית בתל אביב (ידידיה פרנקל 7, שכונת פלורנטין). שעות פתיחה: יום שני ושלישי, 11:00-14:00; יום רביעי וחמישי, 17:00-20:00; יום שישי, 10:30-13:00. עד 6.2

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>