מוכנים לזנוח תגיות

אנסמבל מיתר, כך נדמה כשש שנים אחרי היווסדו, עבר מהפכה של ממש: מטרתו הוגדרה אז כביצוע מוזיקה שנטועה במסורת יהודית, מהעבר ועד ימינו; בדרך התחדד הפוקוס על מוזיקה ישראלית, והיהודית נדחקה מעט לשוליים; ולפי הקונצרט שנשמע אתמול, נראה שמיתר מוכן כבר להשיל את התגיות הסגנוניות-לאומיות: היצירות היו כולן של מלחינים ישראלים אמנם, אבל האנסמבל נשמע כמחויב למשהו אחר - לחדשנות.

היצירה הראשונה בערב, "אוניסוני שקופים" של עופר פלץ מ-2010, הייתה כהצהרת כוונות בעניין: כתובה לקבוצת כלים ולאלקטרוניקה, ובניצוח נהדר של קרין בן יוסף, גילתה היצירה שפת ביטוי ייחודית, מקורית, עם עומק ומחשבה; והייתה בה הצדקה לשילוב האלקטרוניקה עם הצליל החי - שילוב שרק לפעמים נדירות מצליח להימנע מתפרים גסים, משרירותיות, מקונפליקט מהותי בין שני המרכיבים המנוגדים כל כך. היה תענוג לשמוע את היצירה המורכבת, בה נמזג העולם האלקטרוני באקוסטי, בביצוע בוגר: רק בשביל זה היה שווה לבוא ולשמוע את הקונצרט, אם לא את עשרת הקונצרטים האחרונים שהציגו מוזיקה ישראלית חדשה על הבמות כאן.

ההמשך, עם יצירות כמו "מבוך הרמוני קטן" של גלעד רבינוביץ, "מסעות אורידיקה" של אריק שפירא, "סקס-טט פרוע" של מנחם צור (שצליליה נשמעים בעוד שורות אלה נכתבות), "אפיטף" של חיים פרמונט, ו"לאן עכשיו?" של מתן פורת, הציגו כל אחת היבט אחר של החדשנות הזאת. "אורידיקה", יצירה שפיראית מובהקת, שגם בה אלקטרוניקה, אף זכתה לבסוף להתייחסות הומוריסטית שסיימה אותה בנימה כיפית; רבינוביץ, בהשראת מלחינים כמו מסיאן ושניטקה, אולי, הביא ממד רומנטי לצליליו, ולאן עכשיו? - מין תיאטרון מוזיקה - הסיט את המבט מהמוזיקה המופשטת לשאלת ביצועה. ביצוע מצוין, עם תגלית בדמות הצ'לנית שירה מני בנגינה יפהפיה ל"אפיטף", השלימו את הערב.

אנסמבל מיתר מגיש: לאן עכשיו? מוזיקה ישראלית עכשווית לאנסמבל, קול ואלקטרוניקה עם חברי מיתר מנצחת: קרין בן יוסף. אולפן התיבה, יפו

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>