"הפנקס": כתב עת מקוון לספרות ותרבות ילדים

משום מה, לתרבות של ילדים לא מתייחסים באותה רצינות כמו לזו של מבוגרים. יוצרי "הפנקס", כתב עת מקוון חדש וייחודי, שואפים לשנות את המצב הזה

הם לא מתכוונים לבעוט במוסכמות או בחרוז, גם לא לאתגר חבורות ספרותיות ותיקות. אולי מפני שאין, ככל הידוע, חבורות המתווכחות בלהט על מצב ספרות הילדים תחת מסך עשן כבד של סיגריות ואדי אלכוהול. אבל לתמר הוכשטטר ויותם שווימר, המייסדים והעורכים של כתב העת המקוון לספרות ותרבות ילדים "הפנקס", יש כוונות רציניות בנוגע למפעל החדש שלהם, וזה ניכר לעין בטקסטים ובחזות החיצונית השקטה של האתר.

בשלושת החודשים שהוא פועל נרשמו באתר הפנקס כ-2,000 כניסות בחודש. די הרבה יחסית לחשיפה ראשונית, ובהתחשב בכך שהפנקס הוא יוזמה פרטית שלא עומד מאחוריה שום גוף כלכלי. סייעה מן הסתם העובדה שסופרי ילדים כיהודה אטלס ושלומית כהן-אסיף, החוקרים יחיעם פדן ותור גונן והאמנית והסופרת מרית בן ישראל תרמו לו מפרי עטם; ודמויות חשובות לא פחות בעולם הילדים, כנורית זרחי והמאיירת עופרה עמית, השתתפו כמרואיינות. יבול זה הולם את החזון של העורכים להפוך את הפנקס לבמה אלטרנטיבית ליוצרים ולחוקרים בתחום ספרות ותרבות הילדים.

ואמנם, בקריאה בגיליונות הפנקס מתגלים מאמרים מעניינים שאינם כבדים יתר על המידה וגם לא קלילים או מתנצלים על הדיון הרציני. לכתב העת החדש גם מטרה להיהפך לבמה ליצירה מקורית, ובתחום זה הוא עושה את צעדיו הראשונים.

שני העורכים אומרים שהם פשוט באים מאהבה לספרות ילדים ולתרבות הילד. הם בני 25, סטודנטים ירושלמים, דעתנים ורחבי אופקים, כפי שניתן לצפות ממי שלומד ספרות כללית ומשווה ותרבות צרפת באוניברסיטה העברית (שווימר) וממי שעומדת להשלים את מסלול האיור בחוג לתקשורת חזותית בבצלאל (הוכשטטר).

"אני מרגישה שיש תחומים שלא התבגרתי בהם. שהאהבה שלי לספרי ילדים, להצגות ילדים ולתיאטרון בובות חיה וקיימת", אומרת הוכשטטר. "התחומים הללו לא הפסיקו לעניין אותי בשום שלב. אף על פי שהעניין שלי נעשה כמובן יותר אינטלקטואלי ונהייתי ביקורתית עם השנים".

בלי להתחנף

הרעיון נולד משיחה אקראית. הוכשטטר מכירה את שווימר זמן מה דרך חברה משותפת. "גילינו להפתעתנו שלשנינו חיבה יוצאת דופן לספרות ותרבות ילדים. יותם הביע תסכול מכך שלא דנים ביצירות האלה באותה רצינות כמו ביצירות למבוגרים והזדהיתי אתו. לרוב מוצאים באינטרנט המלצות שיווקיות של ספרי ילדים לפי גילים ואולי גם קצת ביקורת. לכן החלטנו ליצור את הבמה הזאת בעצמנו".

"רצינו להאיר דברים בשוליים, לכתוב ביקורת תרבות ובעיקר להתייחס לנושאים חשובים באופן לא דידקטי או מוסרני", מוסיף שווימר. לדבריו, "נדגיש ספר שיש לו איכויות קלאסיות. סיפור שלא מתחנף לקוראים".

"הפנקס". במה אלטרנטיבית

הוכשטטר רוצה לעסוק בתחומים שלא מרבים לדון בהם. למשל, מוסיקה לילדים. "גדלנו על ‘פטר והזאב', ‘סימפוניית הצעצועים'. אנחנו יודעים מה מתאים לילדים בוויזואלי, אבל בצלילים ותווים, איך מחליטים מה נכון או לא נכון?"

בפורמט האינטרנטי רואה שווימר יתרון ולא חיסרון. "שנינו כמובן חסידי הדפוס, אבל האינטרנט הוא מרחב נגיש המאפשר גמישות גדולה במה שנוגע לפרסום תמונות, וידיאו או בלוגים". המדיום גם מאפשר פרסום מיידי של טקסטים מקוריים וכן מניב רב שיח מעניין ומיידי באמצעות תגובות. "זו גם הזדמנות להגיע לכמה שיותר אנשים", הוא מוסיף.

למרות עיסוקיהם הרבים, נרתמו השניים בהתלהבות להקמת כתב העת. לדבריהם הם עובדים, בהתנדבות כמובן, בעיקר בלילות. "זה פשוט משמח אותנו לגלות שהרבה אנשים הרגישו את החסר בתחום", אומרת הוכשטטר. "בהתחלה חשבתי שאולי אנשים נכנסו בגלל איזו תחושה נוסטלגית. אבל זה כלל לא הכיוון שלנו".

קסם המלה

הוכשטטר מספרת שספרי הילדים שלה נודדים אתה מדירה לדירה. "כל פעם שיש לי מצב רוח רע אני שולפת ‘אמיל והבלשים' והמצב משתפר". סופר הילדים האהוב עליה מכל הוא רואלד דאל. האהבה שלה לתרבות הילד ניכרה בתוכנית "תיבה מזמרת" ששידרה בגלי צה"ל בשבת בבוקר עם סתיו פלטי-נגב (שגם כותבת בהפנקס), שהתאפיינה ברוח נוסטלגית מלאת הומור. "ריאיינו ג'ירפה, עשינו קולות, השמענו שירים של שרה'לה שרון", היא מספרת.

בינה לבין שווימר אין חלוקת עבודה פורמלית, אבל הוא קיבל עליו את האחריות לטקסטים והוכשטטר מקדמת את תחומי האמנויות. אירועים כמו תערוכות של איורים, כמו התערוכה החדשה "מאיירים אהבה" במתחם התחנה בתל אביב, זכו למאמרים בכתב העת. שווימר מצדו מציין למשל ראיון עם שהם סמית ואמנון כץ על תרגומם החדש ל"אוליבר טוויסט" מאת צ'רלס דיקנס. "תרגום חדש לדיקנס הוא אירוע מבחינתנו", הוא אומר. "לפעמים אתה מרגיש בתרגום חדש שמשהו נלקח ממך עם היעלמות התרגום הישן והמוכר. לפעמים מתאימים את התרגום החדש למה שנתפש כשפה הילדית של התקופה. אבל במקרה הזה התרגום נאמן לדיקנס. ההומור נשאר הומור דיקנסי. אתה יכול להרגיש בשפה עד כמה המשפט מצחיק, בלי שיהיה קומי".

שווימר מאמין שהקסם של טקסט ושל מלה פועל גם היום, למרות האינטרנט והטלוויזיה. "אין סיבה שילד לא ייחשף לטקסט טוב", הוא אומר. "אפשר לשמור על איכות וגם על נגישות לקהל הצעיר של היום". הוכשטטר סבורה ש"יותר קשה ללכוד את תשומת לבו של הילד המודרני מפעם". לדעתה, "בדרך כלל הדברים הפחות טובים מגיעים לכל האוכלוסייה, לשם מכוונים מאמצי השיווק". היא משוכנעת שילדים מסוגלים לאהוב כל דבר שנעשה בצורה רגישה ומבוצע טוב. "צריך להכניס מתווכים שיבחרו את הדברים האיכותיים לילדים. זה קריטי. לפעמים הצגה אחת בעלת קסם שילד רואה במסגרת בית הספר היסודי יכולה לגעת במקום שלא נגעו בו ולהצליח לחדור בין השפעות המסכים המהבהבים והסוני פלייסטיישן. צריך ליצור את השביל הזה לילדים".

"הפנקס" תפס לו מקום בתחום לא מפותח במיוחד של כתבי עת איכותיים בעברית באינטרנט. בתחום הילדים - על אודותיהם ובשבילם - המחסור אף בולט יותר.

בין האתרים שעוסקים בספרות ילדים בעברית בולט "דףדף" הוותיק והמצוין שייסדה ועורכת הסופרת נירה הראל. האתר המאויר ומאיר העיניים מתנהל על הגבול שבין אתר מידע למגזין ומיועד לילדים ולהוריהם. מצד אחד הוא מספק מידע נגיש ובהיר על סופרים, מאיירים, ספרים ואירועים ספרותיים, ומצד שני אפשר למצוא בו ביקורות על ספרים וכן פעילויות לילדים, בהן כתיבה וציור בעקבות ספרים. יש גם שאלון נושא פרסים על ספרים ושמו "אלופי הקריאה".

אתר "סנונית" של משרד החינוך הוא כצפוי דידקטי יותר. בתחום ספרות הילדים ישנן שיחות עם סופרים ומידע עליהם, אך גם סיפורי חג ונושאים הנדרשים בבית הספר.

ידיעות אזוטריות מספרות הילדים בעבר, מידע על ספרים שאזלו וכותבים נשכחים מספק "דף המידע של איתמר", שמפרסם חפשן הספרים איתמר לוי.

גם לחוקר התרבות הפופולרית אלי אשד יש בדרך כלל מה לחדש בנושאי ספרות ילדים ישראלית בעבר, קומיקס ועוד, באתר שלו "היקום של אלי אשד".

באתר של כתב העת "עיניים" אפשר לראות את הגיליונות האחרונים וגם להשתתף בפעילויות כמו להמשיך סיפור או קומיקס. האתר גם מפרסם ציורים וסיפורים של ילדים.

הקמתה ומותה של עיתונות הילדים

תגיות

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>