הביתן הישראלי בתערוכת אקספו בשנחאי: נראטיבים שחוקים

אבן מול זכוכית, רוחניות מול גשמיות, אדם מול טבע: אדריכל הביתן הישראלי בתערוכת אקספו בשנחאי, חיים דותן, דחס במבנה את כל הקונפליקטים האפשריים

יותר מ-150 אלף מבקרים פקדו עד כה את הביתן הישראלי בתערוכת אקספו 2010 שנפתחה לפני כעשרה ימים בשנחאי. האקספו, תערוכה בינלאומית הנערכת מדי כמה שנים החל מאמצע המאה ה-19, מוקדשת הפעם לנושא "עיר טובה - חיים טובים", ועוסקת בחיים העירוניים של המאה הקרובה. באופן פרטני יותר, זהו ניסיון למתג ולמצב את שנחאי כמוקד כלכלי ותרבותי בקנה מידה עולמי, ואת סין כאחד המרכזים הפורים ביותר להתפתחות עירונית.

190 מדינות ו-50 ארגונים בינלאומיים תיכננו ובנו ביתנים ייחודים במתחם התערוכה, שמתפרש על פני חמישה קמ"ר לצדו של נהר הואנגפו. את הביתן הישראלי תיכנן האדריכל חיים דותן בשיתוף המעצב פרוספר אמיר. זהו מבנה בהיקף של 1,300 מ"ר המורכב משני גופים - אחד מאבן ואחד מזכוכית - שחובקים ותומכים זה בזה. מעין חוויה רב חושית שמהולה בנראטיבים שחוקים: חדש מול ישן, אבן מול זכוכית, רוחניות מול גשמיות, אדם מול טבע. הכניסה לביתן מתבצעת דרך פרדס תפוזים המכונה "הגן הלוחש", ולאחר מכן עוברים המבקרים ל"חלל האור" שבו תלויה תצוגה תלת ממדית של אתרים וערים בישראל. הביקור מסתיים ב"חלל החידושים" שבו אפשר לחזות בתצוגה אורקולית בת עשר דקות.

דותן נהנה מהתעניינות חסרת תקדים בעבודתו מצד הסינים, שלפחות את חלקה ניתן לייחס להיסטוריה המשפחתית האישית שלו. אמו נולדה בשנחאי ב-1919 אחרי שהוריה נמלטו לשם מבוכרה. גם כשהוריו עלו ארצה המסורת הסינית היתה נוכחת בבית בדמותם של כלי אוכל ועבודות אמנות. כשהגיע דותן לשנחאי, הפעם כאדריכל הביתן הישראלי, הוא יצא לחפש אחרי בית הוריו. הטלוויזיה והעיתונות המקומית גילו עניין ועד כה הופקו עליו לא פחות מחמישה סרטים דוקומנטריים. דותן הוא לא רק אדריכל הביתן אלא גם הקבלן והמפקח הראשי שלו, ועל כן בילה את השנתיים האחרונות על קו תל אביב שנחאי. בינתיים הוא קיבל משרת הוראה באוניברסיטה מקומית ופתח שם סניף של משרדו.

הביתן הישראלי בשנחאי ומאחוריו הביתן הסיני

תערוכות בינלאומיות היו פלטפורמה חשובה בהתפתחות של האדריכלות הישראלית החל משנות ה-50. את הבניינים שנבנו בהן אפשר לבחון בזיקה ישירה לתערוכות לאומיות שהתקיימו במקביל כאן בישראל - כמו תערוכת העשור ותערוכת כיבוש השממה. התערוכות היו אמצעי תעמולה שהמחיש לציבור את הישגי המדינה בימים שהטלוויזיה היתה חלום רחוק.

בהתאם לכך, גם התערוכות הבינלאומיות שימשו כשופר תעמולתי והיו חלק חשוב במערך ההסברה של ישראל הצעירה. הן ניסו לשלב בין הפלא הישראלי של הקידמה והפיתוח לבין הנראטיב של העם היהודי ששב למולדתו. העיצוב היה לעתים קרובות מוחצן ומופרז ולווה בגרפיקה דרמטית, ובמוצגים כמו צינורות השקיה ענקיים שיובאו במיוחד מהארץ ודמויות בקנה מידה אנושי של אסירים במחנות ריכוז. ולמרות כובד הסמלים והמסרים - האדריכלות הצליחה לשגשג.

"בתכנון של הביתנים הראשונים היו מעורבים מיטב אדריכלי התקופה - אריה שרון, אבא אלחנני ודוד רזניק - כולם מודרניסטים בצורה כזאת או אחרת", אומר צבי אלחייני, היסטוריון של אדריכלות ישראלית. "הם הצליחו ליצור אדריכלות אייקונית וקלילה, ארעית, שביטאה את רוח הזמן של האדריכלות הבינלאומית ואת התופעה הבלתי רגילה של המודרניזם הישראלי". אלחייני מציין לטובה את הביתן שתיכנן שרון בעבור אקספו 1967 במונטריאול. בזמן שישראלי אחר, משה ספדיה, חשף בפני העולם את בניין ההאביטט הידוע, שרון עיצב מעין האביטט צנוע משלו שביטא את העיסוק בסטרוקטורה שאיפיין אז את האדריכלות הישראלית.

גם הביתן הנוכחי בשנחאי משמש כשופר תעמולתי, ריכוז גדול מהחיים של רעיונות היסטוריים ולאומיים. בהשוואה להדמיות הראשוניות נראה כי דותן הצליח ליצור מבנה מושך ומסקרן. הקירבה אל הביתן הסיני העצום מבטיחה לו זרם מתמשך של מבקרים. זהו אולי מבנה יצירתי אבל בוודאי לא חדשני - בפרט ברפרטואר העבודות של דותן שמאופיין בצורות אמורפיות ומעוגלות. "בביתן הנוכחי יש פספוס אדיר לטעמי. יש בו איזה סוג של חנופה לעריצות של הצורות המאפיינות את האדריכלות העכשווית וניסיון לכפות עליהן בצורה הכי עילגת את האבן", מסיים אלחייני. "אבל מצד שני אני תמיד שואל את עצמי למה להלין אם הבניין הזה מבטא בדיוק את כל הרעות החולות של האדריכלות הישראלית. הרי האבן משתלטת על כל פיסת בניין בארץ. האבן מסמלת נצחיות, שמנוגדת לכל הרעיון של אדריכלות של תערוכות".

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>