אולי אחרי הביאנלה הזאת בת ים תצליח להמריא

עם חוף ים וטיילת, אוצרות אדריכליים ואורבניות שוקקת, לא ברור מדוע בת ים מתקשה להמריא. הביאנלה השנייה לאדריכלות הנוף העירוני, שתתקיים בה בשבוע הבא, תנסה לשנות את המצב. אבל האוצרות של האירוע מודות שייקח זמן עד שילדיהן ישתכנעו לעבור לגור בעיר

אפשר להבין את התסכול של בת ים. כל כך קרובה לתל אביב וכל כך רחוקה ממנה. מרחק נסיעה אופנתית באופניים, וכמעט שום פירור של תל-אביביות לא נפל בחלקה. יש לה הכל, ועוד יותר: חוף ים נפלא. טיילת נהדרת שפעם קראו לה "ריביירה". מלוא החופן "אורבניות", שהיא מונח מגניב לצפיפות. המון שיכונים שהם צורת מגורים עם המון פוטנציאל. מוזיאון מקסים לאמנות. בניין עירייה שאמנם קטן על הביורוקרטיה המוניציפלית, אבל הוא אוצר אדריכלי בלום. מגוון אנושי כמו בספר גיאוגרפיה. ועשרות מינים של פרפרים נודדים כמו ב"נשיונל ג'יאוגרפיק".

השאלה מדוע בת ים אינה ממריאה מעסיקה את פרנסי העיר זה כמה שנים. לפני חמש שנים עלה בדעתם להקים בעיר מוזיאון, אולי תהפוך לבילבאו של המזרח התיכון. בסופו של דבר שוכנעה העיר שעוד מוזיאון לא יציל את העולם והרעיון התגלגל ל"ביאנלה הבינלאומית לאדריכלות הנוף העירוני", אירוע שאפתני שאפילו תל אביב לא חשבה עליו.

הביאנלה הראשונה התקיימה בבת ים ב-2008 תחת הכותרת "אירוח" וברחבי העיר הוקמו עשרות מיצבי אמנות ואדריכלות מגניבים בתערוכה חיה ובועטת. האוצרות, אדריכליות הנוף תמר דראל פוספלד ויעל מוריה וחוקרת התרבות סיגל בר ניר, ראו בבת ים "מעבדת ניסוי" כהגדרתן והסתערו עליה עם שלל רעיונות וז'רגון, המסתובבים כיום בחללו של המקצוע. שמעה של הביאנלה הגיע לחוגים הנכונים וכרבע מיליון אנשים ביקרו בה. לרבים זה היה ביקור ראשון בעיר, שאליה הגיעו כאל אתר תיירות אקזוטי בארץ לא נודעת.

הביאנלה השנייה, "הזדמנות", שאוצרות מוריה ובר ניר, תתקיים בחול המועד סוכות (ב-26-28 בחודש), אחרי שרעיונות שגובשו מתחילים לחלחל ובאוויר מריחים התחלה של מסורת. בראיון עם בר ניר היא התבקשה להסביר למה ביאנלה ולמה דווקא בת ים, ונשאלה אם הן, שאינן בת-ימיות, היו עוברות לגור בעיר שכל האפשרויות בה עדיין פתוחות.

מה השתנה בין הביאנלה הראשונה לשנייה?

"בביאנלה הקודמת, ‘אירוח' המרחב העירוני היה בעבורנו הנתון, הקבוע. בחרנו חללים אקראיים בעיר שישמשו ‘חדרים בחוץ' להצגת מערכות יחסים של אירוח בין העירייה לתושבים, בין תושבים למבקרים, בין המתכננים לתושבים. הפעם הדינמיות וההשתנות של העיר היא נקודת המוצא, והשאלה שהצבנו היתה איך מצבים זמניים - אתרים שעומדים לפני או נמצאים במהלך עבודות תשתית, הריסה, בנייה וכדומה - יכולים להיהפך מנטל להזדמנות".

לדברי בר ניר, "לפני כשנה וחצי הוצאנו קול קורא לאדריכלים, אמנים, מעצבים פעילים בתחום החינוך והחברה. קיבלנו מאות הצעות מהארץ ומחו"ל. 40 נבחרו, רובן של ישראלים, ואותן אנחנו מממשים. הקריטריון לבחירה היה אוצרותי: ההצעות שנראו מעניינות ביותר, מאתגרות, חדשניות וגם פרקטיות, הצעות שאותן אפשר לממש. כי התערוכה הזאת, בניגוד לתערוכה אדריכלית רגילה, היא תערוכה המציגה פרויקטים ממומשים ולא הצעות".

אחד הפרויקטים ממוקם במרכז הרפואי אברבנאל לחולי נפש. מה הביאנלה יכולה לעשות שם?

"אברבנאל נמצא זה שנים במצב זמני של חוסר החלטה בין תוכנית להריסה ופינוי שלו לבין תוכנית אב חדשה לבינוי. המצב הזה הוא אחד ממקורות ההזנחה שלו. בבסיס הפרויקט עומדת המחשבה שאף על פי שבית החולים שייך למשרד הבריאות, הוא מצוי במרחב העירוני של בת ים, ואוכלוסייתו היא אוכלוסייה זמנית של העיר, ולכן יש לעיר אחריות עליו. הפרויקט של קבוצת ‘אספסוף' מתרחש זה חודשים. חברי הקבוצה יחד עם אנשים המאושפזים במקום פועלים יחד לשיפור המרחב הפיסי בעבודות ניקיון, גינון ויצירה. מטרה נוספת של הפרויקט היא לבחון עד כמה אפשר למוסס את החומה בין אברבנאל לעיר".

יעל מוריה (מימין) וסיגל בר ניר. "תפקיד אנשי המקצוע הוא למצוא פתרונות טובים לציפוף, שלא יוצרים חדגוניות וקלאוסטרופוביה" | תצלום: טלי מאייר

הביאנלה מעוררת הדים בחוגים שאפשר לכנותם תל-אביביים. עד כמה רוב תושבי בת ים שותפים לאירוע או בכלל מודעים לו?

"בפעם שעברה אכן היתה בעיה במידת המודעות של התושבים; הפעם אנחנו פועלים בצורה מאוד אינטנסיבית ליידע את התושבים ולהזמין אותם להשתתף. ערכנו מפגשים רבים של תושבים באזורים שבהם נעשות העבודות כדי לקבל חוות דעת מהתושבים ולעדכן אותם. בשבוע האחרון אלפים מתלמידי בתי הספר יצאו לסיורים בעבודות הביאנלה ויצאו מערכי שיעור על הביאנלה והנושאים שלה".

למה הכוונה ב"אדריכלות הנוף העירוני"?

"האסוציאציה הראשונית של המושג ‘נוף' מובילה מחוץ לעיר, למרחב הפתוח אל הטבע, אבל כשאנחנו מתבוננים בטבע, אנחנו מתבוננים בעצם במערכת היחסים בין המרכיבים שלו. המושג נוף עירוני הוא הזמנה להתבונן כך גם בעיר, לא רק כאוסף של אלמנטים - בתים, רחובות, כבישים וכדומה - אלא כמערכת שבה מתקיימים יחסי גומלין, שהם הנוף העירוני".

איך תתארו את הנוף העירוני בבת ים?

"מבט ראשוני אל הנוף העירוני בבת ים מעורר תחושה של מונוטוניות שיכונית. מבט שני ושלישי חושפים מגוון עירוני מרתק, שאותו בין היתר אנחנו מבקשים להאיר בביאנלה. יש בבת ים פעילות אינטנסיבית ברחוב, כמקום של שהייה ושל מסחר. חלק מהרחובות והמרכזים המסחריים השכונתיים הידרדרו במשך השנים, והמחשבה היא על שיקום המקומות הללו ושיפורם. בת ים היא עיר ים מהיחידות בארץ שיש בה מרקם אורבני של מגורים מול הים".

לפעמים לוקח שנים

אבל למה דווקא בת ים? "קודם כל כי בת ים הזמינה אותנו", אומרת בר ניר. "בדיעבד זה מאוד מתאים. הרעיון של הביאנלה הוא לשמש מעבדה עירונית אוניברסלית לבחינה של אפשרויות אורבניות, ובת ים על נתוניה הגנריים וקנה המידה שלה היא כר טוב לניסיונות הללו. למצבים האורבניים שלה יש אח ורע בהרבה ערים בארץ ובחו"ל, היא לא עיר עם נתונים יחודיים כמו ירושלים למשל. וחוף הים כבר אמרנו? זהו חוף הים האורבני הכי יפה בארץ. והצפיפות שמייצרת דופק אורבני על אף שהיא עיר מגורים. והשפיות של הבנייה השיכונית, השטחים הפתוחים, האוכלוסייה המגוונת של העיר".

נכון שצפיפות היא בון טון היום, אבל איך משכנעים אנשים מהשורה לאהוב צפיפות?

"קודם כל צריך להסביר את הסיבה והיא שהתרבות אוכלוסיית הכדור הזה מחייבת אותנו להצטופף כדי שיישמר המגוון הביולוגי, כדי שנמשיך להתקיים. מעבר לזה אני חושבת שאנחנו צריכים למצוא דפוסים של ציפוף שיש בהם איכות חיים. אם נסתכל על ברצלונה, היא אחת הערים הצפופות בעולם אבל חוויית החיים בה היא נעימה. בזכות הרקמה העירונית, בזכות ריבוי העצים במרחב העירוני, בזכות יצירה של מרחבים פתוחים מדליקים גם כשהם צנועים בגודלם. אני חושבת שתפקיד אנשי המקצוע הוא למצוא פתרונות טובים לציפוף שלא יוצרים חדגוניות וקלאוסטרופוביה, וזה ישכנע".

"גנריות" - סתמיות היא שיא האופנה בין אניני טעם. האם לא היה צריך להתחיל דווקא עם ייחודיות ומיתוג, גם אם בחוגים אניני טעם כבר מאסו בהם?

"מניסיונה של בת ים, מיתוג אדריכלי לא בדיוק עבד. בניין העירייה למשל הוא מהבניינים המפורסמים בארץ מבחינת השדה האדריכלי, אבל זה לא דבק בעיר. אולי צריך לחשוב איך משנים את הנתון הזה. אולי אפשר ללמוד דווקא מכך שבניינים השייכים לאדריכלות הכוכבים בעלי אגו אדריכלי בולט אינם הולמים את רוח העיר. מצד שני, אנחנו חושבות שפעולות אדריכליות לשיפור המרחב השיכוני בבת ים יוכלו לחשוף את הפוטנציאל האדריכלי שטמון בשיכון, בשיכוניות. אולי זה עדיין מוקדם מדי. לפעמים לוקח שנים להכיר בערך של אדריכלות צנועה. גם לבאוהאוס בתל אביב היתה התחלה קשה".

האם עיר טובה ומוצלחת תהיה בהכרח גם עיר יקרה מדי לתושביה?

"במידה מסוימת כן. זה אולי ה'מלכוד 22' של העירוניות. מובן שבת ים נהנית לראות את ערך הנדל"ן בה עולה. השאלה היא באיזה אופן, ומי המרוויח מזה. בבת ים נעשה ניסיון כן להעלות את ערכה הכלכלי למען התושבים. אני מניחה שבת ים כעיר צמודה לתל אביב תישאר עוד שנים רבות עיר שפויה ממנה מבחינת מחירי הדירות והשכירות בה".

לאור תוכניות בנייה המקודמות בבת ים, כולל הקמת חומת מלונות לאורך הטיילת, נדמה שהיא לא בדיוק שותפה לתפישות העירוניות שהביאנלה דוגלת בהן.

"אלה הן תוכניות שנוצרו בשנות ה-70 וה-80 כשהחשיבה האורבנית היתה מאוד שונה, ובת ים מנסה לתקן את הטעויות. כך למשל היא הצליחה להזיז מזרחה יותר ממחצית מהמלונות שתוכננו סמוך לים. מלונות נוספים כבר נמצאים בשלב מימוש והבעיה היא ששינוי בשלב הזה גורר פתיחה מחדש של כל המהלך ומאבקים משפטיים מול היזמים. וכך העיר נמצאת בדילמה בין הדאגה למשאביה הטבעיים לבין הדאגה למשאביה הכלכליים, שהם המנוף לפיתוח החיים והרווחה בעיר. מעניין יהיה לראות כיצד המהלך הזה יסתיים".

להוריד את הכובע

הביאנלה לאדריכלות בוונציה נבנית מהמוניטין של ונציה. נשאלת השאלה עד כמה בת ים יכולה לבנות על המוניטין שיש למונח ביאנלה. "התלבטנו כשבחרנו את השם ביאנלה לאירוע בבת ים", מסבירה בר ניר. "בפעם הראשונה זה נשמע לחלק מהאנשים כמו סוג של בדיחה, עכשיו כבר לא. היה חשוב לנו לקרוא לזה ביאנלה בשל ההבטחה והמחויבות שיש בפירוש הלשוני של השם - אחת לשנתיים. זה לא סטוץ חד-פעמי. גם המוניטין הבינלאומי עמדו לנגד עינינו. חשבנו שכדי לשנות את הדעה הקדומה שבת ים סבלה ממנה, יש למצוא נקודת אחיזה חיצונית וגבוהה ולהיתלות עליה, והביאנלה בוונציה ואחרות אכן משמשות לנו כאילנות גבוהים. בעקבות זה גם הזדמן לנו להציג את הביאנלה של בת ים בביאנלה האירופית לאדריכלות הנוף בברצלונה, וקיבלנו תגובות טובות מאוד".

האם עשרות מיצבים זמניים, מגניבים ככל יהיו, יכולים להחליף השקעה ארוכת טווח בפתרונות ממשיים?

"להרגשתנו, אנחנו מציעים משהו מאוד ממשי. הביאנלה נובעת מתחושת אי-נחת בנוגע לפתרונות הקיימים ורצון לנסות פתרונות חדישים. חלק מהפרויקטים הם ארוכי טווח כמו אברבנאל. אחרים הם ניסיונות שאפשר לחזור עליהם. גם הפרויקטים ה'מיצביים ביותר', כמו עיצוב של גדרות סביב אתרי בנייה, כבר הולידו פרט גדר חדש שהעיר תשתמש בו באופן סטנדרטי, מתוך הבנה שגדרות האיסכורית המטות ליפול הן נוף לא רצוי בעיר. הביאנלה היא תהליך נסייני וככזה הוא גם יכול לא להצליח בחלקו".

אתן רואות את עצמכן גרות בבת ים?

"כן, מול הים. הילדים בינתיים לא מוכנים. אולי אחרי הביאנלה הזאת".

המטרה: שיפור החיים

הביאנלה לאדריכלות הנוף העירוני (הנערכת השנה במקביל לפסטיבל בת ים לתיאטרון רחוב) תתקיים ב-26-28 בחודש בבת ים ותכלול 45 תחנות ברחבי העיר, שבהן יציגו אדריכלים ואמנים הצעות לשיפור אורח החיים בעיר.

בין היתר תעסוק הביאנלה באספקטים של סביבה וטכנולוגיות ירוקות, שטחים ירוקים, קהילה ופנאי, וזאת באמצעות שורה של פעילויות, ביניהן: פרויקטים הנוגעים לקשר שבין טבע לעיר ("עיר הפרפרים", "טבע עירוני"); פרויקט קהילתי שבו מוזמנים התושבים לתכנן מחדש (בעזרת אדריכל וחומרי גלם) חצרות משותפות תוך 72 שעות; "פארק טמגוצ'י", מתקן שעשועים לילדים שהפעלתו מאפשרת התפלת מי ים; ואתרי בנייה שישמשו כחללי תצוגה לעבודות אמנות.

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>