האדריכלות הדיגיטלית של גרג לין

צפרדעים נדירות מיערות הגשם, תנודות של עוברים ברחם אמם ויצורים דמויי ג'לי מסרטי מדע בדיוני - כל אלה משמשים לו השראה. בביקור בישראל מסביר הארכיטקט והתיאורטיקאי האמריקאי החשוב גרג לין איך אפשר לעשות אדריכלות שהיא גם דיגיטלית וגם אינטימית ומדוע צורות אמורפיות ישנו את העתיד

האדריכל האמריקני גרג לין נוהג לשאוב השראה לעבודתו מכיוונים לא שגרתיים: סרטי מדע בדיוני משנות ה-50, צפרדעים נדירות ביערות הגשם של קוסטה ריקה ותנודות של עוברים ברחם אמם. הבניינים שהוא מתכנן מתאפיינים בצורות אמורפיות דמיוניות, כמעט לא ניתנות להגדרה, ובחללי פנים מסקרנים ומלאים בתנועה. המגזין "טיים" הגדיר אותו בתחילת העשור כאחד מ-100 הממציאים החשובים ביותר בעולם.

לין, בן 44, נחשב לדמות מפתח בשיח הדיגיטלי בעולם האדריכלות. הוא מתמטיקאי, מעצב ופילוסוף - מעין איש אשכולות של ראשית המאה ה-21. אולם כשמשוחחים עמו חשים בעיקר את חוש ההומור ואת החיבה הילדותית, ספק חנונית, לטכנולוגיות מתקדמות. השבוע הוא מבקר לראשונה בישראל ובסמסטר הקרוב ילמד בתוכנית התואר השני שנפתחה בבית הספר לאדריכלות ע"ש דוד עזריאלי באוניברסיטת תל אביב.

העבודות והטקסטים של לין הקנו לו מקום של כבוד לצד אדריכלים "דיגיטליים" אחרים כמו זאהה חדיד, בן ון ברקל ופרנק גרי, שעם אחדים מהם הוא אף משתף פעולה. הוא מתגורר בעיר וניס בדרום קליפורניה, שם יש לו משרד עצמאי ששמו FORM, ומלמד במקביל במוסדות יוקרתיים באירופה ובארצות הברית. לקליפורניה החליט להגר אחרי תקופה ארוכה של לימודים ועבודה בניו יורק. הטכנולוגיות המתקדמות של תעשיית הסרטים בהוליווד וסדנאות ה"בוטיק" של מעצבי מטוסים ומכוניות בחוף המערבי משכו אותו לשם.

מתוך "The New City Concept", סרט תלת-ממדי מ-2008 של גרג לין, אלכס מקדאוול ופיטר פרנקפורט, שהוצג במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק. עולם וירטואלי של מפלצות מהונדסות גנטית | תצלום: ריצ'רד פרי/ ניו יורק טיימס

"יש המון טכנולוגיה מסביב וכל מיני מהנדסי חלל מדליקים שיושבים אתך לקפה. אחרי תקופה ארוכה בניו יורק עם כל המוזיאונים והתרבות הגבוהה זה היה נחמד לעבור ללוס אנג'לס, עם כוכבי הקולנוע והתרבות הפופולרית. לרוע המזל מתברר שכל עולם האמנות חשב בדיוק כמוני", הוא צוחק. "גיליתי פתאום שצ'רלס ריי לקח את הסטודיו לידי".

החיבור עם תעשיית הקולנוע היה מיידי. זמן קצר לאחר שעבר לחוף המערבי ייעץ לחברת אימאג'נרי פורסס שביצעה חלק מהאפקטים המיוחדים בסרט "דו"ח מיוחד" של סטיבן ספילברג. לין התבקש לסייע ביצירת סביבות תלת-ממדיות באמצעות תוכנות מיוחדות ששימשו את משרדו. "מרבית האפקטים בסרטים הם מאוד דו-ממדיים, הקולנוע בכלל נמצא באיחור בעניין הזה", הוא מעיר. "אנחנו נמצאים ברגע נורא מרגש שבו האדריכלות נמצאת שוב בדו-שיח עם תחומי העיצוב האחרים. זה מפני שכולנו משתמשים בדיוק באותן התוכנות. בתקופה מסוימת האדריכלות היתה לבנה והאדריכלים לבשו שחור. אבל עכשיו זו תקופה מדהימה, אנשים משחקים עם טקסטורה, צבע וצורה, ומקבלים תוצאות נפלאות".

גרג לין מסביר את הקונספט מאחורי העולם הוירטואלי של "New City":

שיתוף הפעולה עם חברות האפקטים המיוחדים הוליד לפני שנתיים את עבודת הווידיאו "The New City Concept", שהוצגה במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק. לין חבר לאלכס מקדאוול (מאימאג'נרי פורסס) ולפיטר פרנקפורט לטובת סרט תלת-ממדי שמציג עולם וירטואלי של מפלצות מהונדסות גנטית ורובוטים חכמים.

החללית הקדושה

לין מבקש לקרוא תיגר על כמה מהעקרונות הבסיסיים ביותר שמלווים את האדריכלות עוד מתקופת יוון העתיקה. בעולם שמוצף בטכנולוגיות מתקדמות, ובעיקר נגישות מאוד, ההגדרות המסורתיות של קיר או בניין כבר אינן רלוונטיות לדעתו. "הודות למחשבים העבודה שלנו יכולה להיות הרבה יותר מורכבת ולשלב התייחסות משמעותית יותר לסביבה, בדיוק כמו שמפרש של ספינה יודע להגיב לרוח בצורה מיטבית", הוא אומר. "אדריכלים צריכים להשתחרר מהמחשבה על קופסאות ולהתחיל לחשוב בצורות גמישות יותר".

את הגמישות הזאת הוא תירגם למעשים באמצעות המונח "בלוב" (Blob), שלקוח, איך לא, מסרטי מדע בדיוני. במקור מדובר ביצורים ריריים דמויי ג'לי שמבקשים להשתלט על העולם, אבל בראשו של לין מדובר בבניינים בעלי צורות אמורפיות מופלאות. לפני שנתיים הפך לין את הבלובים למציאות בפרויקט "Blob Wall". זו מערכת מודולרית של לבנים מפלסטיק ממוחזר שמשמשת ליצירת קירות ומחיצות בגדלים משתנים. הפרויקט מספק הצצה לפוטנציאל הצורני של עבודתו של לין - במקום קיר מלבנים ישרות הוא מציע קיר צבעוני גבשושי, שאף מסוגל לתפקד כגוף תאורה בזכות נורות שהוכנסו לתוכו בתהליך היצור.

פרויקט "Blob Wall". מערכת מודולרית של לבנים מפלסטיק ממוחזר

הבלוב נהפך בינתיים לסגנון אדריכלי עצמאי - הבלוביטקטורה - שמאפיין בניינים כמו חנות הכלבו החדשה של סלפרידג'ס במרכז בירמינגהם. אפשר אולי להתווכח על האסתטיקה של הבניינים האלה אבל צורתם ללא ספק שונה וחדשה. דוגמה אחרת לצורניות הלא שגרתית של לין אפשר למצוא בכנסייה הפרסבטריאנית בקווינס, ניו יורק - אחד המבנים היחידים שלין בנה. במקרה הזה השתמש בתוכנות אנימציה מתקדמות בתהליך העיצוב. התוצאה היא מבנה שמורכב מסדרה של קונכיות מתכתיות בממדים משתנים, שמעניקות לחללי הפנים תחושה ייחודית, אולי אפילו קדושה.

"חברי הקהילה אמרו לי שזה נראה כמו חללית מתוך סרט, אבל האמת שכחללית זה לא הצלחה גדולה", הוא צוחק. "אני חושב שזה לא מקרה שאנשים התחילו לראות באדריכלות מעין התגשמות של אפקטים מיוחדים".

השאלה הגדולה היא האם הבניינים המשונים של לין באמת מציבים עתיד חדש לעולם האדריכלות. האם הבלובים והקונכיות יכולים להוות תחליף לחללים ציבוריים ופרטיים איכותיים? פרויקטים מונומנטליים בתקציבי ענק של חדיד וגרי מצליחים אמנם ליצור מונומנטים בולטים, אך אינם מספקים תשובה לחיי היום-יום של העיר. האדריכלות הדיגיטלית מנסה לעתים קרובות לחפש את יוצא הדופן והמשונה ושוכחת לדון באינטימי ובמוכר.

"בניינים מרובעים לא טובים יותר או פחות מהבניינים שלי", עונה לין. "יש מקום להרבה סוגים של אדריכלות ואני בוודאי לא ממציא איזה סגנון בינלאומי חדש. מה שמעייף אותי זה כל בנייני היוקרה האלה שמתיימרים להיות סופר מינימליסטיים וכאילו מלוטשים. זה פשוט משעמם בעיני".

הוא מסכים שהאדריכלים עסוקים מדי ביצירה של מונומנטים ופחות מדי ביצירה של מרקמים עירוניים מתפקדים. "אחד הדברים הכי נחמדים שמישהו אמר עלי הוא שלכל עיר צריך להיות רק בניין אחד שמישהו כמוני תיכנן".

הכנסייה הפרסבטריאנית בקווינס, ניו יורק. תוכנות אנימציה מתקדמות

אחד מתחומי ההתעניינות המרכזיים של לין בשנים האחרונות הוא מחקר מעמיק על מוטציות ועל הפוטנציאל העיצובי הגלום בהן. כאשר התבקש ליצור סדרה מקורית של כלי תה וקפה בעבור חברת "אלסי" האיטלקית, הוא בחר במוטציה כעיקרון עיצובי. הוא תיכנן 52 כלים שונים שכולם נבעו מאותה צורה התחלתית, כאשר בתהליך היצור עצמו הוכנסו שינויים קטנים. משום כך, כל לקוח זוכה לבסוף בסט כלים ייחודי.

"זה גרם לי לחשוב על כך שכל חלון וכל מדרגה יכולים להיות מעט שונים זה מזה, כל עוד יש חוקיות ברורה שמחברת ביניהם", הוא אומר. הכלים עצמם יוצרו מלוחות של טיטניום ואלומיניום במפעל המתמחה בבניית מטוסים פרטיים. תהליך הייצור הייחודי העניק לכלי התה והקפה איכות מתכתית צבעונית. הכוסות והצלחות נראות כמו ספינות חלל קטנות או כמו אלמוגים מסוגננים מעולם אחר.

ההחלטה להתעסק במוטציות מעוררת מחלוקת - בפרט בעולם שנמצא במרדף מתמשך אחרי אידיאלים של יופי ומכור לתוכנות לריטוש גרפי או לניתוחים פלסטיים. "אני מסכים שהמסע ל'מושלמות' הוא רצון של הרבה אנשים אבל מבחינתי יותר מעניין לחשוב על האינדיבידואליות ועל השוני. אני לא אוהב ליצור דברים מושלמים אלא דברים שיש להם אופי", אומר לין.

הוא מסכים שמדובר בביקורת על התרבות הפופולרית ועל הנטייה שלה לשכפל מודלים של יופי. "אין משהו שמשעמם אותי יותר מהאסתטיקה של חברת אפל. כל האייפוד, האייפון, האיימק מייצגים איזה מראה שהוא כאילו נורא מלוטש ומתוחכם. אבל זה כמו שלכולם יהיה בדיוק אותו ניתוח פלסטי. לאשתי, שהיא תיאורטיקאית ואשה מבריקה, יש איזה חמישה מוצרים שלהם. אני משתגע מזה".

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>