מרכז רבין: מונומנט אדריכלי מגלומני כוחני ונלעג

ביקור במרכז רבין, ערב יום השנה ה-15 לרצח, מעלה את השאלות איך זה קרה לרבין ואיך זה קרה לנו. הרי אין מבנה הרחוק יותר ממה שדמותו ייצגה

מאז נפתח משכנו של מרכז רבין בתל אביב ב-2005, אני מקפידה לבקר בו בכל שנה לקראת יום השנה לרצח ראש הממשלה, וכמו בכל פעם עולה השאלה איך קרה לרבין שבשמו ולהנצחתו הוקם מונומנט אדריכלי מגלומני כזה, כוחני ונלעג כאחד, הנראה כלקוח ממשטרים עריצים ותרבויות של פולחני אישיות, ולחלופין, כתפאורת קלקר לסרטי פעולה הוליוודיים היסטוריים מסוג ב' או ח'.

איך זה קרה לנו. הרי אין מבנה הרחוק יותר ממה שדמותו של רבין ייצגה, ומהתקווה שהפיח לרגע והביאה בסופו של דבר לרצח. במחשבה שנייה, אם יש סמליות באדריכלות הרי אין כמו הבניין הזה לנבא בדיוק מרבי את תהליכי ההקצנה הלאומנית והאתנוקרטית והקיבעון הביטחוניסטי בשנים מאז הרצח, החקוקים בכותלי האבן העצומים, בבונקר הסודי האטום מתחתיו שיאכלס בעתיד מוזיאון נשק של צה"ל, במדרונות החדים סביבו המרחיקים כל עובר אורח, בבידודו מכל מרכז עירוני אזרחי ובקרבתו למתחם מתקני ביטחון חשאיים עד שבכניסה אליו תמיד עוברת בראש המחשבה שמוטב למבקר להיזהר לנפשו, מה שבטוח בטוח.

המוזיאון הישראלי במרכז רבין שנפתח בתחילת השנה רק מחדד את מה שהאדריכלות מייצגת. הביקור בו הוא חוויה משתקת, שוטפת מוח ומנטרלת כל ניסיון למחשבה חופשית והפקת לקחים. החושים מוצפים בבליל של מראות וקולות עד מעבר לסף הקליטה והשליטה ועד סף האלימות. המבקר בתערוכה הוא מבקר שבוי המובל במסלול מחושב מראש ללא אפשרות מילוט מהדרך ומהנרטיב המוכתב מלמעלה.

הביקור במקום השבוע, ערב יום השנה ה-15 לרצח, היה פסימי מתמיד. המהלך שרבין הוביל התפוגג. חברת כנסת ממפלגתו דרשה להסיר את דיוקנו מהקיר כדי שלא יזכיר מה שרוצים להשכיח. העצרת העממית בכיכר רבין בתל אביב בסכנת היעלמות בשל מה שמארגניה איבחנו כאדישות הציבור. ערוץ הטלוויזיה הממלכתי בקושי גרר את עצמו למשימה חשוכת הרייטינג של שידור העצרת. אירוניה של הגורל היא שרק מצודת הכוח המגלומנית של מרכז רבין תשרוד את שינויי הזמן, ותפרוש מעלינו לעד את כנפי השכינה הקפואות והכבדות הרובצות מעליה.

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>