איך לא קניתי לי כורסת אימס

בני הזוג אימס האמינו שעולם יפה ונוח יותר לכולם יכול להיות מקום טוב יותר. אבל תגי המחיר שהוצמדו לעבודותיהם בתערוכה בהביטאט הבהירו כי חזונם לא התממש

הכוונות של בני הזוג ריי (1912-1988) וצ'רלס (1907-1978) אימס, שתערוכה יפה מעבודותיהם מוצגת כעת בהביטאט, חנות הרהיטים המעוצבים ביותר בישראל, היו טובות. כמו עמיתיהם בני דור האדריכלים והמעצבים המודרניים במאה ה-20, הם ביקשו לתכנן קורת גג הולמת לכל דורש ולמלא אותה בחפצים ואביזרים שימושיים ונאים בייצור המוני, בהאמינם שהעולם יהיה מקום טוב יותר לחיות בו אם הוא יהיה יפה יותר ונוח לגב ולישבן, ובמחיר שווה לכל נפש. זה היה חלום יפה, שהתנפץ אל קרקע המציאות, אל כוחות ואינטרסים חזקים ממנו ואל מחירים גבוהים מכל שהיה אפשר לחלום.

הפרסומים שליוו את פתיחת התערוכה הדגישו את עממיותם המופלגת והחומרים הזולים ונטולי הייחוס ששימשו אותם בעבודתם - עץ לבוד, אלומיניום או פלסטיק, לצד סגולותיהם הטרומיות של הרהיטים שליחם לא נס במשך חמישה עשורים גם אם תנודות לכאן ולכאן נרשמות במדד הטרנדיות. הציפיות להיות סוף סוף הבעלים של כורסת אימס האיקונית המהוללת הרקיעו שחקים. אבל תג המחיר הצמוד אליה, של 38,700 שקל, דיבר בעד עצמו. אמנם המחיר הבדיוני כולל גם הדום, ואמנם לרגל התערוכה ירד מחירה לשפל של כל הזמנים - 25,000 שקל בלבד, אבל לא זה מה שיציל את העולם, גם לא במחיר מבצע.

ביתם של הזוג אימס בלוס אנג'לס, איקונה בזכות עצמו, גם הוא לא מימש את מלוא התקוות שנתלו בו. הבית תוכנן על ידם ב-1949 במסגרת הפרויקט הניסיוני "case study houses" שיזם הירחון האמריקאי "ארטס אנד ארכיטקצ'ר" לפיתוח דגם לבנייה מודרנית זולה וטובה בארצות הברית שאחרי המלחמה. בית אימס הוא המקסים, הצבעוני והמרנין מבין 25 הבתים בפרויקט וייצג נאמנה את סגנון החיים הקליפורני החופשי והמשוחרר שהחל לשגשג אז. ב-2006 הוא הוכרז כאתר מורשת לאומית. מעולם לא היה עם זאת דגם לבנייה בהישג יד להמונים, כמו גם הווילות של עמיתיו לפרויקט הניסיוני, בהם ארו סארינן, ריכארד נויטרה, פייר קניג ואחרים. יותר מכולן הוא היה למותג.

התערוכה בהביטאט מושלמת. התפאורה מדויקת. התצוגה מרהיבה. הרהיטים אמנם בלתי אלגנטיים במפגיע, אבל זה מה שעושה אותם קוליים כל כך ונכונים כל כך לזמן הזה ולקאמבק של הטעם של התקופה, שקצת מאסה באלגנטיות של הבאוהאוס, לפחות עד הרטרו הבא. והם נראים כל כך בהישג יד - דיקט מכופף, פלסטיק, פורמאיקה, רגלי אלומיניום, ייצור מתועש ללא "מקור", שיעתוק של רעיון מבריק, אבל ללא טביעת היד החד פעמית של האמן היוצר וללא הילה של "אותנטיות", תמצית האידיאה של הפרויקט המודרני. מה שבכל זאת מפריד בין כורסת החלומות של אימס לבין הסלון בביתו של כל פועל שיש לו סלון הוא שם המותג שהחליף את הילת האותנטיות ושומר היטב על המחיר.

יצרנית רהיטי אימס ויטרה, שהביאה את התערוכה לישראל, היא סוכנת מיתוג מתוחכמת. התערוכות שהיא מפיקה ברחבי העולם מוצגות כתערוכות מוזיאליות לכל דבר - ב-1997 הציגה מבחר מרהיטיה במוזיאון תל אביב וב-2001 תערוכה של האימסים, המטשטשות את הגבול בין אמנות למסחר ומסייעות לחברה להיראות כמוסד חינוכי ולא עוד חברה מסחרית. לתערוכות מתייחסת ויטרה כאל אמצעי הסברה במאבקה בזיוף מותגיה, מאבק משפטי בעיקרו שנועד לשמר את תג המחיר אך מוצג כמהלך תרבותי. ברגע שמבקרים בתערוכה כמו זו של אימס, אמר אחד ממנהליה ערב פתיחת התערוכה, מבינים את חשיבותו ויופיו של המקור כיצירת אמנות, "ואז כבר לא תוכל לקנות זיוף רק מפני שהוא מוצע בחצי מחיר".

המסע בעקבות כורסת החלומות הבלתי מושגת של אימס במחיר מציאה, הסתיים בסופו של דבר באיקאה, שם חצי מחיר יכול להיות כמעט חצי חינם. גיבורה בעיני עצמי על העמידה האיתנה מול מכונת המיתוג המשומנת של כורסת אימס - אם גם בלית ברירה ומסיבות כלכליות השמורות עמי - הגעתי לארץ המותגים הבלתי ממותגים ביותר עלי אדמות, חלום שהתגשם או סיוט.

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>