1. אוכל
  2. מסעדות

דלאל: ארוחה יקרה, ולא תמיד בצדק

מסעדת דלאל ממוקמת באחד האזורים היפים בתל אביב, והתפריט שלה מוקפד ומוצלח ברובו. אז למה בכל זאת סעודה שם נגמרת בתחושת פספוס? אולי בגלל התמחור הגבוה, והשירות האדיש

מסעדת דלאל מתהדרת באחד מהמיקומים היפים בתל אביב: גם פאתיה של נווה צדק וגם שילוב עיצובי נהדר בין חוץ ופנים. התחרות באזור קשה, אבל מדובר ללא ספק באחד המקומות הכי רומנטיים בנווה צדק - עם החצר הפנימית המטופחת, חיפויי הקיר הבהירים והנרות שעל השולחנות. השף גולן גורפינקל מציע כאן תפריט ים תיכוני מוקפד, ובאופן כללי ניכר כי מחשבה רבה הושקעה כאן בכל פרט ופרט. הגענו למקום לארוחת ערב ביום שישי, וכמצופה, סביבנו ישבו בעיקר משפחות, אבל גם מעט זוגות שציינו ערב רומנטי.

מה אכלנו: התעניינו אצל המלצרית במנות היום המיוחדות והופתענו לשמוע כי אין כאלה בנמצא. קצת מוזר בהתחשב בכמות הקהל שמגיעה למקום בסופי שבוע. לפתיחת הארוחה הזמנו אם כך, שלוש מנות ראשונות מהתפריט הקבוע: סלט שורשים (28 שקלים) שכלל סלק, גזר, סלרי וקולרבי בוויניגרט בלו בוואריה ואגוזים. הסלט לא הוגדר כמנה ראשונה, אלא כפתיח, הבדל שהתגלה כמהותי מבחינת גודל המנה – קיבלנו סלט טוב, פריך וטרי, אך קטן למדי, וטעמה של גבינת הבלו בוואריה הורגש רק בקושי. מנת הארטישוקים הצלויים (58 שקלים) התגלתה כלבבות ארטישוק צלויים על הגריל שהוגשו כשמעליהם ויניגרט זרעי עגבניות  - מנה נפלאה, קלילה וקלאסית. מנת פסטיבל הפטריות (62 שקלים) כללה מספר סוגי פטריות וביניהן אנוקי, שי-מגי לבנות, פורטבלו, פטריות יער ושיטאקי - שעליהן קציפת פורצ'יני ובלסמי מצומצם . למרות סוגי הפטריות הרבים במנה, ולמרות קציפת הפורצ'יני העדינה, המנה הזכירה לנו בטעמה את קלאסיקת הפטריות בשמנת משנות התשעים המוקדמות. לא נורא, אבל לא משהו ששווה לחזור בשבילו למסעדה ברמה הזו. לצד המנות הראשונות ביקשנו מנה של לחם, ונענינו כי זה אינו מוגש עם המנות הראשונות (שעולות בממוצע כ-60 שקלים למנה), וכי אנו יכולים להזמין פוקצ'ה (14 שקלים) הנאפית במקום. למרות התמחור הגבוה של המנות הראשונות, הזמנו פוקצ'ה שהיתה טרייה וטובה, הוגשה לצד ממרח חצילים מצוין, ונאכלה עד תומה. ועם זאת, ממקום ברמתו של דלאל היינו מצפים ללחם חופשי, על חשבון הבית, כמו שמוגש בכמה מהמסעדות הגדולות בארץ.

טעים, פריך, קטן. סלט שורשים (צילום: יח"צ)

לעיקריות הזמנו שתי מנות "נתח מהקצב" (96 שקלים) – נתח בשר משתנה על מצע בטטה אפויה, וכן מנה של פילה מוסר ים על קרם כרובית ו"שלג כרוביות" (120 שקלים). "נתח הקצב" של היום היה שייטל טוב, שנצלה פעם אחת, כהלכה, לדרגת מדיום, ובמנה השנייה לקצת פחות מכך, מה שהפך את הבשר לצמיגי מעט וקשה ללעיסה. לעומתו, מנת פילה המוסר היתה קיצית, קלילה ומצוינת, והשתלבה נהדר בקרם הכרובית ובפרחי הכרובית הקטנטנים שטוגנו קלות.

לאחר שסיימנו את הארוחה הגישה לנו המלצרית תפריט מאוד לא מפתה של מנות אחרונות. כשהגיעה לקחת את ההזמנה התפלאה כי איננו רוצים להזמין מנה אחרונה או קינוח, אך לא ניסתה לרגע לתאר באוזנינו את הקינוחים או להלהיב אותנו לגביהם. לאורך כל הארוחה הרגשנו כי השירות מאוד מינמליסטי, ולא במובן הטוב - המלצרית שלנו באה, לקחה הזמנה, והלכה, ולא ניסתה לרגע להיות קצת יותר סימפטית או מסבירת פנים. קינוח לטעמנו לא מצאנו לנו בתפריט - קצת חבל בהתחשב בקונדיטוריה הנהדרת הצמודה למסעדה.

כוכב הערב: ארטישוקים צלוייםלמי זה מתאים: לפיינשמקרים אמיתיים, ולאנשים שלא איכפת להם להוציא 200 שקל על ארוחת ערב בלי לראות חיוך מהמלצרית. ז'אנר: ביסטרו ים תיכוני מוקפדשירות: נקודת התורפה של המסעדה. בהתחשב בהקפדה על הפרטים הקטנים - הן מבחינה קולינרית, והן מבחינה עיצובית - קצת קשה להתפשר על שירות כל כך לא איכפתי ומסביר פנים. חנייה: אם אתם מגיעים לנווה צדק מוקדם מספיק, יש סיכוי למצוא חנייה ברחובות. אם לא, יש חניון בתשלום מול סוזן דלל או במתחם התחנה. הסיכוי להשיג שולחן בהתראה קצרה: באמצע שבוע הסיכויים לטובתכם, בסופי השבוע המסעדה מלאה מאוד וכדאי בהחלט להזמין.  השורה התחתונה: ארוחת ערב בדלאל היא לא דיל משתלם כלכלית. גם אם האוכל מוקפד ומוצלח ברובו, בעבור סכום שכזה מתבקש לקבל גם חוויה מעבר (שלא לדבר על לחם על חשבון הבית) וגם שירות קצת יותר ידידותי ומסביר פנים. אלמלא המיקום היפהפה של המסעדה, לא בטוח שהיינו נותנים לארוחת ערב פה עוד צ'אנס. אולי כדאי להגיע רק לעסקיות.

חשבון:סלט שורשים 28 שקליםארטישוקים צלויים 58 שקליםפסטיבל פטריות 62 שקליםפוקצ'ה 14 שקליםX 2 נתח מהקצב 192 שקליםמוסר ים על קרם כרובית 120 שקליםבקבוק למברוסקו  גראספרוסה של קביצ'יולי 110 שקליםכוס קברנה של שאטו גולן 50 שקלים-------סה"כ 634 שקלים

» דלאל, שבזי 10, נווה צדק, תל אביב

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>