1. אוכל
  2. מסעדות

כובשים: המיקום מצויין, האוכל פחות

לכובשים, בית קפה-מסעדה הנחבא בסמטאות הכרם, יש מיקום מצוין ועיצוב למופת. רק חבל שלאוכל שמוגש בו יש שמות גרנדיוזיים ותחכום יתר

אינני יודע מתי החלו להשתבש העניינים ביני ובין ידידתי הוותיקה מ', אבל אני יודע היטב את הסיבה. שנינו מכירים יותר מ-30 שנה, אנחנו אוהבים מאוד זה את זו, צברנו קילומטרז' ענקי של שיחות נפש, טיולים וחברים משותפים, וכשאנחנו מתלוצצים בפרהסיה זו על חשבונו של זה ולהפך - תמיד ברור לכל שמדובר בהסוואה מחוספסת להערכה וחיבה אין קץ. ברור שמ' היא בת לוויה אידיאלית ל"עודף ממאה" - טעמה אנין, היא קולטת מיד אנרגיה של מקום, ההומור שלה משובח, אלא שהיו לי, לדאבוני, שתי נפילות איתה בשנתיים האחרונות. פעם אחת הזמנתי אותה למסעדה שתפאורתה הסינתטית הלמה בדיוק את טעמן הסינתטי של המנות, ופעם אחרת יצאנו לבלות בבר שכונתי שבו לא מצאו מים חמים כדי להגיש לה כוס תה. אני יכולתי לשכוח, אלא שלמ' יש זיכרון של פיל. מאז, כשאני מעז לשאול אותה אם בא לה לצאת לאיזשהו מקום, היא מלכסנת אלי מבט מבודח וקטלני, נטול מילים, ואני מתחיל לתהות מה יהיה עתיד יחסינו. שהרי ידידות מבוססת על ביטחון, על קבלה ועל אמון. והנה, נדמה שכל המוניטין שצברתי בעמל רב במשך השנים (איש העולם הגדול, האינטלקטואל רחב האופקים, המאהב המושלם - סתם, אל תיקחו אותי ברצינות, אני מדבר מתוך כאב) יורד לטמיון בשל שתי טעויות הרות גורל.נועצתי בטובי המומחים והמורים הרוחניים, וכולם אמרו לי כך: הדרך היחידה לפתוח דף חדש היא פשוט להרפות. ניכרים דברי אמת. ויתרתי. לפיכך, כששאלה אותי מ' לאחרונה אם בא לי לצאת איתה לשיחה על אודות בחירותי בחיים, הפקדתי את עצמי בידיה. "אפשר", אמרתי, "תבחרי מקום". מ' הציעה את כובשים, קפה-מסעדה חדש למדי בפינת הרחובות כובשים-נחמה. "במיוחד בשבילך", אמרה מ', "כל יפהפיות העיר יושבות שם".נגררתי אחריה בסמטאות כרם התימנים, עובר בין המסעדות העממיות הוותיקות, מריח את מרק הרגל הנודף מהסירים. היעד, שאליו הגענו תוך דקות, נראה כמו פנינה מלוטשת, בוהק עם רקע האפרוריות שסביבו - כאילו העתיקו את רחוב אחד העם אל פאתי השוק. בית הקפה מסוגנן, כיסאות קש אופנתיים על המדרכה, חלל צבוע בצבעים רעננים, פירות וירקות טריים כתפאורה, אווירה נונשלנטית קיצית, וגם אם לא ישבו שם כל יפהפיות העיר, אין להכחיש כי חלק מהנוכחות נראו מצודדות ביותר.התפריט מציע מגוון של ארוחות בוקר מבטיחות במחיר המפתיע של 27 שקל, אלא, שאז, באותיות הקטנות, מתברר שתמורת קפה ומיץ משלמים תוספת של 10 שקלים. מאחר שהיתה זו שעת צהריים מוקדמת, דילגנו על ארוחת הבוקר ופנינו לעיין ביתר דקדקנות בהיצע. המקום מגדיר את עצמו "ביסטרו ישראלי על טוהרת שוק הכרמל" ומציע כמה מנות ראשונות מעניינות וכמה עיקריות מבטיחות. מבין הראשונות בחרנו בסרדינים על מצע עגבניות (26 שקל) ובגלילות קרפצ'ו עם תרד ורוקט, נענע ולימון, המוגשים עם צי'פס בטטה. אה, גם לחם גרוזיני עם מטבלים היה נחוץ לנו, ונחוץ היה לשלם תמורתו 12 שקל.הלחם היה חביב, אבל חם הוא לא היה. המטבלים היו סבירים: טחינה גמל - שמשום מה קישקשו אותה במין עיצוב מוזר בפנכת המטבלים - שמן זית ומעין מטבוחה עדינה. אבל הסרדינים היו הפתעה - ציפיתי לראות סרדינים טריים, ארוכים, שמוזלף עליהם לימון, והנה הגיעו שלוש ברוסקטות, ועליהן ממרח עגבניות שאפשר להגיד עליו שהוא פיקנטי (ואפשר גם לומר שלא). הסרדינים עברו עיבוד כלשהו שהשאיר אמנם את טעמם אבל השחית את צורתם. ליכסנתי מבט תמה אל מ'. היא הישירה מבטה אל קרקעית הצלחת. הקרפצ'ו היה מעניין מאוד - נתחי הבקר הדקים גולגלו באופן מהודק סביב תערובת הירקות הטריים ספוגי הבריאות, עד כי נראו כסושי. ערבוב הטעמים היצירתי לא היטיב עם הבשר ולא עם הירקות. עודף תחכום לא תמיד עובד.מבין העיקריות - "שניצל עוף טרי, פריך ומנחם על הר פירה" (מאיזו מצוקה מבקשים התל אביבים הללו להתנחם?) או קדרת בשר עם ירקות שורש (50 שקל) - בחרנו ב"מפרום כרובית ותפוחי אדמה על קוסקוס אמיתי של בית" (43 שקל). שאלתי את מ' מה זה "קוסקוס אמיתי". האם זה רמז מושחז וביקורתי כלפי מתחרים כלשהם החשודים בכך שהקוסקוס שלהם מזויף? ומ', שעדיין לא איבדה תקווה, אמרה "נחכה ונראה".חיכינו וראינו - המפרום היה טוב, הקוסקוס היה אמיתי, אבל באמת, אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה אכלתי קוסקוס לא אמיתי. לא הייתי עושה עניין מאמיתות בנאליות כאלה. אינני יודע איך זה, אבל הרגשתי שמחה משוחררת בלבי. צעדנו בשתיקה במעלה השוק בואכה אלנבי. מ' נראתה זועפת, משום מה, אבל אני הקפדתי לעודד את רוחה. נראה כי יחסינו חוזרים למסלול התקין. כמה נעים להרפות ולסלוח.כובשים. הכובשים 48. טל' 5108555. פתוח: א'-ה' 8:00-1:00, ו' 8:00-17:30, שבת 9:00-1:00.

השורה התחתונהתפאורה: כמו שביסטרו צריך להיות. אסתטי, ממוקם היטב, נקודת הזכות של המקוםסביב השולחן: בטלני העיר החביביםשירות: ידידותי, אבל לא תמיד בקשר עין עם אלו שסביב השולחנותחיוך: מקצועישירותים: תא אחד, די צר וכמעט קלסטרופוביחניה: בחניון השוק הסמוך, אופנועים על המדרכהגישה לנכים: שתי מדרגות עץ מהכביש לחלל הפנימישורה תחתונה: המיקום הברקה, האוכל פחות

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>