1. אוכל
  2. מסעדות

בליני: פסטות נהדרות בצהריים

למרות ההבטחה הנכזבת לטאפאס, התגלתה ארוחת הצהריים במסעדת בליני כבילוי כמעט מושלם

נפלא הוא כוחן של המילים - הן בוראות עולם. העולם, כך לימדונו חז"ל, נברא במאמר. אמר הקב"ה "יהי אור", והיקום הואר. אמר "תדשא הארץ...", ופני האדמה הוריקו. פלא. הפלא הזה הולך ונמשך, גם אם לכאורה הושלם מעשה הבריאה, וגם אם אנחנו לא כל כך ערים לו. האם גבר באמת אוהב אשה לפני שהוא אומר, ולו לעצמו, "אני אוהב"? או, נניח, תחשבו על המילה "תשוקה". האם עצם הגייתה אינה מציתה את מה שגלום בה?תחשבו על מילים שאינכם יכולים לעמוד בפניהן, מילים שמסיטות אתכם ממסלולכם. ידידתי מ', למשל, אינה יכולה לעמוד בפני המילה "טאפאס". בפרט בקיץ, בפרט בצהריים המהבילים של תל אביב. בעודנו מזדחלים בטיילת הרברט סמואל דרומה בדרכנו למקום חדש שנמצא סמוך לשוק לוינסקי ושמגיש, כך לפי הפרסומים, תבשילים ביתיים, פלטתי באקראי כי בבליני מגישים בימים אלו תפריט טאפאס שווה לכל נפש - חמש מנות ב-59 שקל, אולי ננסה אותו בשבוע הבא."טאפאס", מילמלה מ' בעיניים עצומות, "נוה צדק. טאפאס. למה אנחנו נוסעים דרומה? תחתוך כאן".אי אפשר היה לחתוך, בטח לא שם."טאפאס", מלמלה מ', "טאפאס... טאפאס... טאפאס...".עשר דקות לאחר מכן כבר ישבנו במרפסת של בליני, השקפנו על הרחבה היפה והמרוצפת של מרכז סוזן דלל, ליטפנו בעינינו את הגזעים הקטנים והמסוידים של עצי ההדר שהפכו עם השנים לדקורציה. הסברתי למלצרית שמדובר במקרה חירום - האשה שלצידי זקוקה לעירוי טאפאס. זה לא עשה עליה רושם מיוחד. נכון, היא שמעה במעומעם שיש כאן תפריט טאפאס, אבל רק בערב. "שנחכה עד הערב?" שאלתי באי אמון."הערב בכל מקרה לא יהיה", פסקה המלצרית, "יש לנו אירוע".לפני שיתרגש לבוא גם עלינו אירוע (מ' כבר לא מילמלה אבל המבט הקר בעיניה אמר דרשני), התחלתי להקריא את תפריט העסקיות, מתוך תקווה שמפרט הפסטות ומנות הבשר והמראה הנעים שנשקף לעינינו ישכיחו את חוסר האמת שבפרסום."אז אין טאפאס, הא?", סיכמה מ'.העסקיות של בליני מציעות מנה ראשונה ועיקרית במחיר העיקרית. המלצרית כבר הניחה את לחם הבית על השולחן בצירוף צלוחית שמן זית שאליה יצקה רוטב בלסמי. ביקשתי יין צונן כדי לקרר קצת את התשוקה לטאפאס (דווקא נפלנו טוב. יש להם עכשיו מבצע על יקבי רמת הגולן, כך שזכינו בכוס שרדונה גמלא ובסוביניון בלאן ב-25 שקל לכוס). מבין ארבע ההצעות לראשונות, בחרה מ' בסלט עדשים שחורות וקלמרי. אני הלכתי למלא לי צלחת במזנון האנטיפסטי שבפנים. למרות המרפסת הנאה בחוץ, שבה התמקמנו, בליני נראית הבטחה מעולה לחורף. יש שם אח גדולה, ריהוט עץ כבד, תפאורה טוסקנית ומטבח פתוח שאפשר לראות בו את הטבח מקפיץ פסטות. מזנון האנטיפסטי, לעומת זאת, לא היה שונה בהרבה ממה שמראים בכתבות הטלוויזיה הסוקרות, לרגל עונת המלפפונים, את מזנוני הבופה באנטליה. אבל החצילים היו טובים, עגבניות השרי רעננות והקישואים צלויים כהלכה. סלט העדשים השחורות הוגש חם, ובלקטה את חתיכות הקלמרי, נוכחתי לדעת שמצב רוחה של מ' השתפר קלות. היינו נכונים לעיקרית.כיוון שהיינו במצב רוח טאפאסי לא היה טעם להתעכב על מנות הבשר והדג, למרות שהן נראו מבטיחות למדי. מ' ביקשה פסטה ברוטב פסטו ושמנת (62 שקל) ואילו אני התעניינתי במנת הפטוצי'ני בליני - פטוצ'יני ברוטב פסטו, שמנת, עגבניות מיובשות, נתחי חזה עוף, בצל ופטריות. כיוון שאני מקפיד על ההלכה "לא תבשל עוף בחלב אמו של העגל", שאלתי אם אפשר להגיש לי את המנה ללא השמנת. מתברר שאי אפשר. לא טאפאס, ולא בלי שמנת. התפשרתי לכן על פנה טוסקני, פסטת פנה ברוטב עגבניות, פטריות, זיתים שחורים, נתחי חזה עוף, ראשי שום מושחמים בגריל ועגבניות קצוצות. הטוסקנית היתה מצוינת לטעמי - המנה היתה עשירה ונתחי העוף שמרו על עסיסיות. גם מ' שבעה נחת מפסטת הפסטו שלה, ולמרות זאת הותרנו לא מעט בצלחת - לא בגלל האיכות, אלא פשוט מפני שהמנות של בליני ענקיות. שתי כוסות יין ועסקית אחת יכולות להרגיע בנקל זוג עייף בצהריים.בסך הכל, למרות היעדר הטאפאס, יצאנו משם טובי לב ושבעי רצון, ובתוספת הסיפוק הכוזב מכך שאנחנו גם "תרבותיים" (למרות שלא ראינו מופע מחול אוונגרדי, בכל זאת ביקרנו בסוזן דלל), והנה לכם צהריים כמעט מושלמים.בליני . יחיאלי 6, מרכז סוזן דלל, נוה צדק. טל' 5178486. פתוח: כל השבוע 12:00-24:00. השורה התחתונהתפאורה: טוסקנהסביב השולחן: בצהריים - פנסיונרים שזמנם בידם, תאבי טאפאס שתוחלתם נכזבהשירות: פסקניחיוך: ידידותישירותים: בסדרגישה לנכים: כניסה יש, שירותים ישחניה: במגרש החניה שליד בית התעשיינים, יש הנחות לתושבי תל אביב (אבל מתברר שלא די בתעודת תושב, צריך גם תו חניה אזורי)שורה תחתונה: עיסקית הוגנת עם בונוס תרבותי

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>