1. אוכל
  2. מסעדות

צפון אברקסס: שמות בלתי אפשריים לאוכל טוב

המסעדה החדשה של אייל שני, שחר סגל ובני ליפשיץ מציעה אוכל טוב שמסתתר בתפריט פלצני במיוחד. ועדיין מדובר באחד המקומות המסקרנים בתל אביב

צפון אברקסס היא הבאזז החדש בתל אביב, לפחות בחודש האחרון. המקום, שעד לא מזמן היה אחד האפלוליים בסביבה, הפך למסעדה חדשה ומוארת, מבית היוצר של  אייל שני, שחר סגל ובני ליפשיץ. המסעדה עצמה מחולקת לשלושה אזורים – בקומת הכניסה בר הומה הגולש אל המטבח הפתוח, מעליו מדרגות קטנות המובילות אל קומת ישיבה קטנה וצפופה למדי. מי שלא סולד מרחוב לילינבלום בעונה זו של השנה יכול לשבת גם בשולחנות שבחוץ.

כמתבקש, הבר הוא מרכז הסצנה כאן, אבל גם אליו מומלץ מאוד להזמין מקום מראש . אנחנו דאגנו להזמין שולחן לזוג, אך טלפון וידוא ההזמנה הוציא לנו את החשק: השולחן יהיה שלנו לשעתיים קצובות בלבד, כך נאמר לנו, וזאת למרות שמדובר בערב באמצע השבוע. ההושבה הייתה גם היא אירוע בפני עצמו: זוג שמבקש לו ערב אינטימי בצפון אברקסס ייתקל בבעיה. שולחנות זוגיים כמעט ואין, והאופציה היחידה בה הסכימו להושיב אותנו (למרות שעם הגיענו המסעדה היתה עדיין ריקה מאדם) הייתה שולחן בר גבוה וארוך אותו חלקנו מאוחר יותר עם עוד שלושה זוגות. לזכותה של המסעדה ייאמר שהכל נעשה כאן באדיבות ובחיוך, אך נראה שדווקא בשלבים הללו מישהו צריך לעשות בדק בית ולברר כיצד ניתן להפוך את הישיבה במקום ליותר נוחה והולמת.

אבל לצפון אברקסס לא באים רק כדי לראות ולהיראות: האוכל פה הוא בהחלט העיקר, והתפריט משתנה ברובו מדי יום. אצל אייל שני כמו אצל אייל שני: התפריט כולו כתוב מכיל תיאורים ציוריים ביותר של המנות – "פרידות שהזדווגו עם ברבוניות מוזהבות בשמן זית" היא מנה אמיתית שאף הזמנו. גם עגבניות, כחומר גלם שצפוי לראות אצל אייל שני, לא נפקדו מהתפריט – הן מככבות ברבות מן המנות, ולחובבים מוצעת גם מנה שנקראת בפשטות "צלחת עגבניות" ומחירה 15 שקל.

הארוחה, כפי שהסבירה המלצרית מראש, אינה מחולקת באופן ברור למנות ראשונות, עיקריות וכו', אלא מורכבת ממנות בגודל בינוני ברובן שפשוט זורמות טיפין טיפין אל השולחן.  קיבלנו את ההמלצה להזמין קצת מכל דבר ויצאנו לדרך.

"חתיכת לחם", כפי שמוצגת המנה בתפריט, היא שפתחה את הארוחה. לצד פרוסה שמנמנה של לחם שאור טוב הונחו פרוסות עבות של עגבנייה, צרור בצל ירוק וכף שמנת חמוצה (14 שקלים). כאן גם נחשפה לראשונה צורת ההגשה שתשוב כמוטיב חוזר בכמה משלבי הארוחה; המנות מונחות, לא על צלחת אלא על קרטון מצופה נייר זהב. הרעיון חביב אך לא ממש פרקטי עקב החוסר בשוליים וזליגה של מנות הלאה אל השולחן. גם המחיר, לצערנו, התברר כמוגזם, בעיקר בהשוואה למסעדות אחרות ברמת התמחור של צפון אברקסס, בהן מקבלים לרוב את הלחם על חשבון הבית. 

מיד לאחר הלחם הופיעה הכוכבת של הערב: "ממליגה לוהטת מתירס חי ועטופה ברוטב עגבניות שחורות ומעוננות בפרמזן" (36 שקלים) הייתה פלא מהנה ומפתיע. את התבשיל, שלרוב מוכן מקמח תירס, מכינים כאן מגרגירי תירס אמיתיים וכך מתקבל מרקם גס ומתוק יותר מהרגיל שמשתלב באופן מושלם עם העגבניות ושבבי הפרמזן.

"רוסטביף קרפצ'יו אנטריקוט של פרת שארולה" (44 שקלים) היה למעשה רוסטביף אדמדם ומוצלח למדי שנחתך בדקיקות של קרפצ'יו ועוטר בפלפלים חריפים, בזרעי עגבניות ובשמן זית. את ה"פרידות שהזדווגו עם ברבוניות מוזהבות בשמן זית" (60 שקלים), קיבלנו אל השולחן בשקיק נייר חום שכלל שלושה דגיגים שלמים מזן לא ברור (משהו בין ברבוניות לפרידות, ומכאן שם המנה) שהיו עתירים בעצמות קטנטנות, מעטים בבשר ובעיקר, דרשו התעסקות אינסופית בתהליך הפירוק.

לעיקרית חלקנו מנה של "לוקוס לבן צלוי בתנור האבן בתבנית מלאת ירקות קיץ" (54 שקלים ל- 100 גרם). המלצרית המליצה לקחת 250 גרם ואנחנו, ממושמעים, ניצבנו מול תבנית עמוסת ירקות, נתח דג עסיסי וענף רוזמרין בוער. אין ספק שמדובר במנה מוצלחת בעלת טעם מורגש של יין לבן, שכמו בכל מנות הדג הצריכה נטישה של הסכו"ם והזמנה של עוד מנת לחם לניגוב הרוטב.

לסיום הארוחה הוצעו ארבעה קינוחים, כולם במחיר ההוגן והמשמח של 25 שקלים. לפעמים הרבה יותר נחמד ליהנות מקינוח בגודל סביר ובמחיר הגיוני ולא להילכד באחד ענק שעולה בהתאם. בחרנו בשתי מנות אחרונות שנראו כמו שילוב מוצלח של חמוץ ומתוק - "שזיפים מאוחרים צלויים בסוכר ומעליהם פירורי בצק פריך מבושם במרוות סלעים" ו"מוס שוקולד נח על קצפת קרם חלב בתוך טילון של נייר". מנת השזיפים התגלתה כקרמבל נפלא ששילב בין חמיצות ומתיקות והוגש עם כף קרם פרש. מוס השוקולד, כפי שהובטח, הוגש בקונוס נייר פרגמנט – זה אולי נחמד קונספטואלית אבל מאוד לא נוח לשימוש. המוס עצמו היה מעולה ובכמות מספקת.

חשבוננו לזוג, לא כולל יין ודמי שירות, הסתכם בקצת פחות מ-400 שקל. המסעדה החדשה של אייל שני בהחלט מספקת את השואו, לעתים קצת יותר מדי ממנו, אך לצד כל אלה מצליחה להגיש גם אוכל טוב ומעניין ברובו. האווירה במקום אמנם מיועדת יותר למפגש חברי מאשר לארוחה רומנטית, והתפריט כתוב לעתים בשפה בלתי אפשרית, אבל אפשר לתת לשני ולשותפיו קרדיט על כך שצפון אברקסס מאפשרת גם סעודה פחות מחייבת, וגם מחייה את אחת הפינות היפות בתל אביב.

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>