1. אוכל
  2. מסעדות

לאכול מפרום או קוסקוס ב-35 שקלים

מסעדת מאמא החדשה בהחלט מלאת פוטנציאל, ומזכירה לצבי גילת כי תל אביב כבר אינה עיר אשכנזית

קשה לדעת מה עושה מקום. זו חבילה מורכבת הקשורה לקהל יעד, לניהול נכון, לאיכות התפריט, לתמחור ולשירות ועוד. אבל אין ספק שהמיקום הוא אחד הגורמים המשמעותיים. עדיף שהמסעדה שעליה חלמתם תהיה במקום מרכזי, עדיף שתהיה באזור הטרנדי (אם כי מר טרנד מחליף כתובת לעתים מזומנות), שיהיה קל להגיע אליה ושאפשר יהיה להתבונן מבעד לחלונותיה באומללים שלא זכו לתפוס שולחן (בהנחה שהעסק שלכם הופך ללהיט בן לילה). אבל הנה, גם כאן, רב הסתום על הנגלה. כדי לא לעשות עין הרע למי שמשתדלים כרגע, לא נזכיר כאן כמה פינות ידועות בעיר, שבהן קמות ונופלות מסעדות בזו אחר זו מבלי שיהיה לכך הסבר. בצר להם משנים הבעלים קונספט, משפצים קירות, מעצבים מחדש, מחליפים תפריט או שף - אבל שום דבר לא עוזר. הנה דוגמה שקשה ממש להסביר: השווארמה הוותיקה בפינת הרחובות המלך ג'ורג' ובוגרשוב עומדת על מכונה, כמדומה, מאז מבצע אנטבה. לא תואר לה ולא הדר, על איכות האוכל אפשר להתווכח, אבל היא שורדת נצחית שאי אפשר להזיז ממקומה. ואילו במרחק בניין אחד ממנה, בוגרשוב 87, מקום נחמד הרבה יותר, מרווח, שיש בו מרפסת עגולה שצופה לרחוב ואפשר להריח ממנה מקרוב את אגזוזי האוטובוסים - דווקא שם לא הצליחו עד עתה להחזיק מעמד ברציפות לפרק זמן העולה על שנה. ניסו בית קפה, ניסו מסעדת המבורגרים, עכשיו מגיע ניסיון נוסף, ואני מקווה, בשבילם, שהוא האחרון - שהוא זה שיגאל את הפינה הזו מעברה: מאמא הגיעה לעיר. משמה אתם מבינים שהיא הגיעה מצפון אפריקה. היא מגיעה בזמן טוב: לצפון אפריקאיות הולך באחרונה בעיר הזו. קובה בר בכיכר רבין, ג'מילה במונטיפיורי, בוחא שכיכבה בשוק - בעיר אשכנזית ללא הפסקה יש צורך גם במעט נוסטלגיה ביתית בין הניסיונות להמציא כל הזמן מחדש את המטבח; באוכל עממי, זול וחם. מאמא משתדלת מאוד. על מצע של קוסקוס או מג'דרה, בורגול ועדשים או אורז תוכלו לאכול שם מדי יום קציצות דג מרוקאיות עם פול ירוק, מצ'ומה קורקבנים ולבבות, פלפל ממולא, קציצות עגל, שעועית עם בשר ותפוחי אדמה (טבחה בכלמון קוראים למאכל), מפרום טריפוליטאי ועוד. המנות העיקריות לא עוברות את תמחור ה~35 שקל, ויש גם סלט שוק חתוך, חומוס טחינה, סלט יווני ושקשוקות לאורך כל היום. בהחלט מבטיח. המקום יושב ממש על הרחוב, וכשנכנסתי פנימה גיליתי כי חלל הסועדים המרווח, המרוהט בפשטות נעימה, ריק. הטבח ניפנף לי לשלום מחלון המטבח, והסועדים העדיפו את השולחנות במרפסת המעוגלת, ונהנו מקרני שמש חמימות של בוקר שישי. לא שיש הרבה מה לראות בבוגרשוב - בחלקו התחתון, המערבי, של הרחוב אפשר לבהות בטפטים ובמחסני אופנה צעקנית; בחלקו המזרחי, שם יושבת המאמא, אפשר להביט בתנועת ההמונים בדרכם לדיזנגוף סנטר הסמוך וממנו. לא הכי מרתק, אבל גם לא משעמם. ידי שתי המלצריות הצעירות היו עמוסות עבודה, אבל האוכל הגיע לשולחן די מהר. "סלט גזר עצבני" (כך בתפריט) כנראה לקח כדור הרגעה - הוא היה רגוע לגמרי, והצ'ירשי (רסק דלעת טריפוליטאי) היה מתקתק וחסרה בו מעט חריפות. מנת הקוסקוס קומפלט הכילה שעועית, בשר, תפוחי אדמה ומגע קל של עלי מנגולד. היתה זו מנה טרייה ומשביעה, שלאחריה אתה מלטף את כרסך החמימה בנחת. גם בוגרשוב עשוי להיראות לך, בדקות השכחה הללו, כרחוב שנחמד לגור בו. כדי לרצות את עיני הגדולות לקחתי הביתה גם מנה של קציצות דג ומנה של מפרום טריפוליטאי. משתי המנות נהניתי, אבל לא יצאתי מגדרי. אני חושב שהטבח נזהר קצת בתבלינים, מחשש שהתל אביבים ייכוו. בינתיים המאמא עושה את צעדיה הראשונים בתל אביב. אני מקווה שהיא תפנים את מה שיהדות צפון אפריקה הפנימה באופן כללי כאן בארץ: התקופה הראשונה לא קלה, עלולים להיות תסכולים, הרווחה וההקלה אולי לא יבואו כהרף עין, אבל העיקר להתעקש ולהצטייד באורך רוח. תל אביב עיר לא קלה, אבל היא כבר מזמן לא אשכנזית. » מאמא. בוגרשוב 87. טל' 5252905. פתוח: א'-ו' 11:00-24:00.השורה התחתונה תפאורה: פשוטה ונעימהסביב השולחן: בינתיים עוברי אורח מקריים ושכניםשירות: זריזחיוך: עדיין מעט קפוץשירותים: נקייםגישה לנכים: כניסה יש שירותים ישחניה: השתגעתם להגיע לכאן עם אוטו? שורה תחתונה: חסר קצת פלפל 

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>