1. אוכל
  2. מסעדות

לה שוק: מוכרחים להיות שמח

ליד כיכר דיזנגוף, בפינה העירונית ביותר בעיר, שוכנת עכשיו מסעדה שיודעת מה היא רוצה: העיצוב נוסטלגי אבל בטעם משובח, האווירה צעירה אבל חיננית, ורק האוכל הוא אוסף של הרבה כוונות טובות. אושרת יקותיאל חושבת שלא תמיד הקולינריה היא העיקר

שלושה שבועות בלבד פתוחה לה שוק, מסעדה חדשה בכיכר דיזינגוף. היא שוכנת במקום בו מכרו במשך שנים רבות את הקרפים של הנרי'ס, שמעולם לא יצא לי לטעום, וזו השעה להצטער על כך. שלושה שבועות בלבד, ועם זאת ההייפ כבר קיים, המסעדה הומה אדם והאלכוהול זורם כמו קולה.כשנכנסים ללה שוק, מסעדה ים תיכונית עכשווית, חשים מייד בנוף מוכר. המסעדה מעוצבת באופן שעונה על כל הציפיות הנכונות – בר אכילה ארוך, מטבח פתוח למחצה, כמה מפלסים וריהוט אקלקטי ונוסטלגי. מישהו בשוק הפשפשים עשה קופה. למרות השטנץ הטרנדי, ניכרת עין טובה של מישהו בעל טעם משובח: הפרחים השונים על השולחנות, השטיחים, המנורות, הכלים הם לא סתם אוסף של פריטים רעועים, אלא יפים ומשתלבים לכדי מראה שאינו מעייף או טרחני, אלא נעים ואופנתי. עוד בולט מייד בהתחלה, הוא הקהל הצעיר, ברובו המכריע בגילאי ה-20 פלוס. יכול להיות שזה היה מקרי, אבל נראה שהגיל מתאים לאופי המקום. כמו מסעדות רבות, יקרות יותר ופחות, לה שוק גם היא סוג של מסעדת "קונספט", כלומר מציעה חווית בילוי כוללת, שהיא הרבה יותר מהאוכל המוגש בה. במקרה הזה מדובר בכיוון צעיר, בלתי מחייב, קצת זרוק ולא יקר. גם המיקום – כיכר דיזינגוף, סמל העירוניות במובן מסויים, מושך כנראה קהל צעיר. אין בכך שום דבר רע. להפך, אם היא נעשית נכון - התכוונות כלפי סגנון וקהל מסויימים היא ברכה גדולה לכל מסעדה. זו גם כנראה הסיבה שהאווירה והשירות במקום נינוחים ולא מאולצים או חורקים, כפי שקורה לעיתים קרובות במסעדות חדשות. לאפה עם כרובית בטחינה. צריך גם לדעת להכין אוכל פשוט (צילום: איל מרילוס)והבעיה? יש כזו, והיא מגיעה מכיוון האוכל. לא מדובר באוכל רע, אלא אפילו באוכל חינני, כזה שאינו לוקח את עצמו ברצינות יתרה. אלא שבמקביל, הוא לא מספיק  מעודן, מדוייק או מהוקצע, כאילו יישר קו עם המקום. המנות נותנות תחושה ילדותית, כשכל אחת מהן היא מעין אוסף של דברים די טעימים, שמישהו (אולי סטודנט?) מצא במקרר והחליט להגישם יחד, בכוונה כנה לשמח את החברים שלו, אבל שכח לחשוב בלי יותר מדי הבנה על הדרך בה יתלכדו המטעמים לכדי משהו מעורר התפעלות. מה אכלנו: התפריט, שעדיין נמצא בהרצה, מחולק לשלושה: "סלטים ופתיחים", "עלאפה" ו"זה לא קטן גברת". טבולה שרימפס למשל, היא מנה חמודה שיכולה היתה באופן תיאורטי להיות ממש טעימה, אבל התפספסה. ראשית, לא מדובר בטבולה שבתוכו שרימפס, אלא בטבולה, סטנדרטי למדי, שלצידו מוגשים שרימפס צלויים – גם הם רגילים לגמרי. לא נעשה שום ניסיון לחבר בין שני חלקי המנה. הטבולה עצמו ישב קצת יותר מדי זמן במקרר ואיבד מטעמו, ואפילו עשבי התיבול לא נקצצו במקום כדי להפיח בו רעננות – אולי תכונתו החשובה ביותר של טבולה טוב.טאבולה שרימפס. מנה חמודה אך מפוספסת (צילום: איל מרילוס)המשכנו עם לאפה פתוחה שעליה כרובית מטוגנת, טחינה וביצה קשה. שוב, רעיון נחמד, פשוט, נשמע טעים ביותר ומאוד ומכוון בבירור לסגנון של אייל שני. אלא מה? הלאפה, על אף שהיא כנראה נאפית במקום, לא היתה חמה או טעימה במיוחד, הכרובית מעט שמנונית, והטחינה לא נוכחת. גם אוכל פשוט, במיוחד אוכל פשוט, צריך לדעת לעשות היטב.בהמלצת המלצרית, הזמנו מנה מיוחדת שלא הופיעה בתפריט – שיפודי שקדי עגל ונתח קצבים על מצע של אבוקדו ועגבניות צלויות. שקדי העגל היו ענקיים, לא טופלו כמו שצריך והיו שומניים באופן מוגזם. הם לא נצרבו כראוי מבחוץ ולכן מרקמם נותר בלתי נעים. סלט האבוקדו סבל מהעדר רעננות או חיות; הוא נחתך לקוביות בגדלים לא אחידים שחלקם הגדול כבר נמעכו לכדי מחית לא מעוררת תאבון. העגבניות הצלויות השתרבבו לתוך המחית הזו אך לא הותירו רושם רב. גם הטבסקו שעמו תובל הסלט נראה כמו בחירה לא נכונה ומוטב היה להשתמש בפלפל חריף טרי. נקודות האור היו נתח הקצבים הטעים שמר על אדמומיותו ועסיסיותו, וההגשה, מעין מחווה לשיפודיה קלאסית, שהיתה משעשעת ומעוררת תיאבון.סלט שורשים – שהכיל גזר, קולורבי, שומר, סלרי וצנוניות ותובל בויניגרט הדרים מעט חריף ומאוד טעים – היוויה, בפשטותו, את המנה המוצלחת ביותר של הערב, אך גם הוא סבל מסימנים המעידים על העדר עידון: כמות מוגזמת של רוטב, שפגמה בפריכותם של הירקות. המוזיקה טובה, המקום מסוגנן ורק האוכל ילדותי. לה שוק (צילום: דניאל צ'צ'יק)לקינוח מוצעים כרגע שני קינוחים – מלבי וכנאפה, שניהם מממתקי מוטראן שביפו. בחרנו במלבי, שהיה טעים, אם כי יקר ביחס לשאר האוכל (30 שקלים). אם זה היה תלוי בי, הייתי מגישה במקום גם קרפ לקינוח – כמחווה למקום וברוח הנוסטליה הנוכחת בו גם כך. שירות ואוווירה: כאמור, השירות והאווירה במקום חינניים ושמחים. אם לא הייתי יודעת שהמסעדה זה עתה נפתחה, לא הייתי חשה בזאת בביקורי, וזה סימן מצויין. עוד דבר המעיד על טעמו המשובח של מי שעומד מאחורי המקום היא המוזיקה – שברובה היתה שילוב של מוזיקה ערבית קלאסית ומודרנית, בהם פיירוז הלבנונית המצויינת ופאריד אל אטרש המצרי הפופולארי, לצד כמה פנינות מקומיות כמו "מדברים פקה פקה". המוזיקה הושמעה בווליום הנכון – מספיק גבוה על מנת לייצור את האווירה הנכונה, אבל לא גבוה מדי בשביל לעצבן ולהשכיח את העובדה שמדובר במסעדה ולא בחתונה.למי זה מתאים: למי שרוצה לבלות ערב כיפי ושמח במחיר סביר, אבל לאו דווקא מחפש חוויה קולינארית יוצאת דופן.ערב כיפי ושמח במחיר סביר. לה שוק (צילום: דניאל צ'צ'יק)בשורה התחתונה: מדובר במקום שהצלחתו מובטחת. העיצוב יפה, המיקום נכון, הקונספט כבר הוכח כמנצח. האוכל אמנם לא מהווה סיבה מספקת לבוא, אבל חשוב לזכור שמדובר במסעדה שזה עתה נפתחה ולכן בהחלט ייתכן שזה עוד ישתפר. גם במתכונתו הנוכחית, האוכל יספק הרבה קיבות שבעליהן רוצים בעיקר לבלות, במיוחד לנוכח המחירים ההוגנים.החשבון:טאבולה שרימפס: 42 שקליםסלט שורשים: 44 שקליםלאפה עם כרובית בטחינה: 34 שקליםשיפוד שקדי עגל ונתח קצבים: 82 שקליםמלבי: 30 שקליםשליש בירה מכבי: 23 שקליםקמפרי אשכוליות: 38 שקליםסה"כ: 293 שקליםלה שוק - דיזינגוף 92, כיכר דיזינגוף, תל אביב

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>