1. אוכל
  2. מסעדות

קוצ'ינה תמר: מחיר קשה לבליעה

האוכל בקוצ'ינה תמר אמנם מצוין, אך בזמני מיתון שכאלה דווקא את המחירים קשה לבלוע

יום הולדתה של נ' ממשמש ובא, ושני ילדיה מתחילים להיכנס ללחץ. מה נקנה לה מה נקנה לה מ-ת-נה?בתה הדאגנית מוטרדת כל כך, עד כדי כך שהיא משתפת אותי בבעיה. "אתה מכיר אותה", היא אומרת לי בטלפון, "קשה מאוד להשביע את רצונה. מצד אחד היא אנינת טעם, אי אפשר לקנות לה סתם משהו. מצד שני, היא לא רוצה שנוציא עליה הרבה כסף".אכן, דילמה. "אולי תנסו ספר, או דיסק?", אני מציע בקוצר הבנתי, "אמא שלכם חובבת ספרות, והיא מאוד מוזיקלית".הבת נוחרת בבוז. "הסיכוי שנקלע לטעמה קטן מאוד", היא אומרת, "ואם נצרף שובר החלפה לספר היא לא תחליף כדי לא לפגוע בנו".זה מזכיר לי שגם אני לא יודע מה לקנות לה מתנה. "בדיוק", אומרת בתה הערמומית, "אתה תזמין אותה לארוחה במסעדה, ותוך כדי כך תנסה לחלץ ממנה מה לקנות לה מתנה. תגיד לה שהזמנת אותה לכבוד היומולדת, והיא לא תחשוד שאתה מתחקר אותך למענך".זה לא כל כך פשוט להזמין את נ' לארוחה. האוכל שהיא מבשלת בעצמה, זו האמת, מתוחכם וטעים מרוב המסעדות שאני מבקר בהן מתוקף תפקידי. אבל על קוצ'ינה תמר נ' שמעה. "למה לא?", היא מגיבה בעליצות להזמנה, "אשמח".לוקח לנו קצת זמן לאתר את הקוצ'ינה. יד חרוצים הוא רחוב ידוע, וזו אמנם הכתובת של המקום, אבל למעשה הוא מתחבא בשולי אזור מוסכים סמוך. יש שם מרפסת נאה, סגורה בקירות זכוכית, ובה אי אלו שולחנות מחופים במפה לבנה צחורה, אבל נ' מעדיפה לשבת בפנים (תחשוב, מה נראה מהחלונות הללו? היא מעירה בצדק). בפנים שלושה שולחנות נטולי מפות, לזוג או לרביעייה, ושולחן אחד גדול ועגול שיכול להכיל סביבו עד עשרה סועדים נלהבים, כמו אלה שהסבו סביבו כשהגענו. המטבח פתוח לעיני הסועדים, ומרתק לראות את אנשי הצוות בעבודתם. מסגנון הרטרו, שהפך אופנתי לאחרונה (שולחנות וכסאות שונים זה מזה, מדיפים חזות משומשת), נ' מתלהבת פחות. היא גם מצאה אבק על אחד הכיסאות.עיינו בתפריט הראשונות. תמנון במחבת על עגבניות, כוסברה ובלסמי לא בא בחשבון (נ' לא אוכלת פירות ים), על סלטים חבל לבזבז את הזמן, וכיוון שהמקום מתמחה בפסטה ובאוכל איטלקי, הזמנו טורטליני במילוי ארטישוק ופרמזן, ורביולי במילוי פרמזן וריקוטה, ברוטב פטריות כמהין. שתי המנות מעולות: יודעים להכין פה פסטה. הבצק דק ומתפצח, והמילוי של מחית הארטישוק עם הפרמזן מסעיר. רוטב פטריות הכמהין החום בצלחתה של נ' נוגב עד תום בלחם הבית העשיר. אבל נ', וגם אני, תמהנו על המחיר הגבוה (50 שקל למנה, "פסטה זה הרי בסך הכל בצק", אומרת נ'). ברוב המסעדות התל אביביות מקטינים כיום במעט את המנות ומורידים את המחיר, כדי לשמור על הקהל גם בימי המיתון. בקוצ'ינה או שלא שמעו חדשות, או שיש להם שם דעה טובה מאוד על עצמם וביטחון שהקהל ימשיך לבוא חרף המחירים.כיוון שנ' נרעשה מהמחיר, היא עמדה בתוקף על דעתה שנחלוק מנה עיקרית אחת ולא שתיים. התפריט מציע סקלופיני עגל, נקניקיית הבית ממולאת, מבחר מנות פילה דג. אני חשקתי במיוחד בנתח קצבים (115 שקל, גם זה קצת מוגזם), אבל נ' ביררה עם המלצרית אם מדובר בבשר רך או קשה. "צריך ללעוס אותו", רמזה המלצרית בנועם, ועל כן הזמנו לשיניה העדינות של נ' סלקפולס. מדובר בנתחי סינטה דקים יחסית, והיה נעים ללעוס את רכותם ולחוש את טעמו העשיר של הבשר. הרוטב (לימון, מרווה ויין) היה מסעיר פחות - ניחוח המרווה כמעט שלא הורגש (נ' סבורה שהשתמשו במרווה רפואית, שהיא ניחוחית ועזת טעם פחות מהסוג המתאים לרוטב). התוספת, ירקות מאודים, היתה מצוינת. הירקות הוכנו אל-דנטה, שמרו על טעם טרי, והיה שם מכל טוב - ברוקולי, כרובית, זוקיני, ואפילו קולרבי, שהתגלה כמעדן.מחירי המנות העיקריות נעים מעל ומתחת ל-100 שקל, כך שעם עודף ממאה בוודאי לא תצאו מהמקום. גם יין הבית (הרמנו כוסית לרגל היומולדת) יקר מהמקובל במסעדות התל אביביות - 34 שקל לכוס מרלו מיקב סולצינר, שהתאים מאוד למה שאכלנו.אשר למתנת יום ההולדת, המידע שאספתי עבור בתה של נ' התגלה כחסר ערך לחלוטין. אולי אולי אולי נחוץ לה טרנזיסטור. רצוי שיהיה קטן (שלא יתפוס יותר מדי מקום במטבח), שיקלוט היטב את קול המוזיקה, שיהיה אסתטי. בקיצור, משהו שאין. קוצ'ינה תמר. יד חרוצים 10. טל' 6390407. פתוח: ב'-ה' 18:00 עד לקוח אחרון, ו' 17:00 עד לקוח אחרון, שבת 12:00 עד לקוח אחרון.

השורה התחתונהתפאורה: ריהוט אקלקטי, מטבח פתוחסביב השולחן: מעריצים של תמר כהן צדק, כאלה שמוכנים להוציא 50 שקל על מנה ראשונה של פסטה (שהיא בעצם בצק)שירות: אדיב ולא מתחנףחיוך: מידתישירותים: נקיים ואסתטייםגישה לנכים: ישחניה: אין בעיהשורה תחתונה: לטעמי, יקר מדי

 

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>