1. אוכל
  2. מסעדות

גוצ'ה דה דיינר: כמעט דיינר, כמעט חוויה

במקום שנועד לספק נחמה לכל אזרח, הרגישה אושרת יקותיאל שאפשר היה להצליח בגדול, אם רק היו הולכים עד הסוף. בינתיים, מדובר בתענוג קטן וילדותי

מאז נוצר הדיינר הראשון, לפני יותר ממאה שנה, הוא הפך לחלק בלתי נפרד מהנוף התרבותי האמריקאי. במובן מסויים, הוא מסמל את אמריקה. הוא פונה לקהל רחב, משכבות אוכולוסיה שונות, ובכך משקף את היסוד השוויוני (לפחות על הנייר) של החברה. הדיינר המקורי והמסורתי היה עשוי כמבנה המיוצר מראש מיחידה אחת אשר הותקן במקומות שונים ולפיכך היה למעשה אנונימי אך בוא בזמן מקום שאליו יכולים לבוא אנשים בודדים ולא להיות לבד, באמצעות ישיבה על דלפק ושיחה עם לקוחות קבועים אחרים או נותני השירות. בתרבות הפופולרית הדיינר הפך למקום אליו באים בני נוער אחרי בית ספר – מקום שמתאהבים בו, מקום אופטימי שגם סימל סוג של שגשוג כלכלי של האדם הפשוט בעיקר במחצית השניה של המאה ה-20. האוכל, המוגש בכל שעות היום, הוא מגוון, בעיקר אמריקאי ולא יקר. » גוצ'ה דה דיינר - לשעות הפתיחה וכל הפרטים

» לעוד ביקורות של אושרת יקותיאל » הארוחות העסקיות הכי טובות בתל אביב

כיום, בארצות הברית ומחוצה לה דיינרים עדיין מאוד נפוצים, גם אם הם שינו את פניהם. מראה המסעדה לעיתים קרובות מעוצב מאוד, ומזכיר יותר בראסרי אירופאי, וגם האוכל יכול לקבל טוויסט עדכני. יחד עם זאת, יש משהו בדיינר שעדיין מספק חוויה מוכרת, די אחידה, של אכילה ובילוי. האוכל לרב עקבי ואם המקום מוצלח – אף יספק תחושה מנחמת.

גוצ'ה דה דיינר, הדיינר מבית גוצ'ה באבן גבירול, מנסה להיות כזה. החל מהתפריט ועד למראה המסעדה – בר ישיבה עם שרפרפים גבוהים, תאי ישיבה ("בוטים") ושולחנות אחרים – הנוסטלגיה האמריקאית מורגשת, גם אם לא הלכו איתה עד הסוף והעדיפו הכלאה עם סגנון הבראסרי המזוקק יותר. בגזרת האוכל יש בתפריט את כל מה שהייתם מצפים למצוא בו – ואף יותר. ארוחת בוקר המוגשת כל היום, מנות של צהריים המוגשות גם הן כל הזמן, מנות של ערב ותוספות קלאסיות. היות שגוצ'ה היא רשת המתמחה בפירות ים, יש לא מעט מהם בתפריט. הצ'יפס אכזבו. גוצ'ה (צילום: מתן אברמוביץ')

מה אכלנו: לא בכדי זכו הדיינרים ברחבי העולם לכינוי greasy spoon. מתוך כבוד למסורת וגם קצת מתוך תשוקה, בחרנו באוכל שמנוני ובלתי מתנצל, כזה שמרפד את הקיבה כראוי, ללא התחשבות בקלוריות. קרצו לי במיוחד ספריבס עגל, אך לאכזבתי אלה אזלו. הסתפקתי לפיכך באנטריקוט "דה פריז" עם צ'יפס – גרסת הביסטרו לבשר ותפוח אדומה שכולם כל כך אוהבים. הבשר אמנם לא היה מהטובים שאכלתי וללא ספק מלוח מדי, אך הסטייק הוכן כראוי והוגש כמקובל עם רוטב עשבי תיבול עשיר בחמאה. הצ'יפס שאמורים להיות כרטיס הביקור של מסעדות כאלה, אכזבו. צ'יפס טובים הם אחד הדברים המענגים שיש. מסעדות רבות ברחבי העולם מצהירות שהן מכינות את הצ'יפס הטעימים ביותר. אז אמנם לא ציפיתי שהם יוכנו בשומן אווז, אבל יותר פריכים הם בוודאי יכולים היו להיות. אותם הצ'יפס הגיעו עם מנה קלאסית, הפעם בריטית, אחרת – פיש אנד צ'יפס. הדג שבו השתמשו במנה הנו קט-פיש, דג המגיע לרב מחוות גידול, מוצק ומתאים לטיגון, אך אינו בעל טעם נוכח במיוחד. הדג נעטף בבלילה קלה יחסית וטוגן בשמן עמוק. מנה פשוטה וטעימה, אך לא מבריקה – בעיקר בגלל אי השימוש בדג ים טרי. פשוט, טעים, ולא מבריק. פיש אנד צ'יפס בגוצ'ה (צילום: בועז לביא)

עוד הזמנו "נקניקיות של אלן" – נקניקיות עגל פיקנטיות של אלן טלמור, שרקוטייר מצויין שאת נקניקיותיו ניתן למצוא במספר מסעדות בעיר. הנקניקיות, כמצופה, היו טובות מאוד, אך שוב המנה סבלה בגלל התוספת – פירה בעל טעם תעשייתי, שלא תאם את איכות הנקניקיות וכלל לא מנחם. אותו פירה בדיוק, ממש כמו הצ'יפס, כיכב גם במנה מיוחדת לאותו יום – שרימפס, קלמרי ומולים על מצע פירה. מעולם לא אכלתי פירות ים עם פירה, כנראה מסיבה מסויימת. על אף שזה נגד כל הגיון בריא, המלצרית התעקשה שמדובר במנה מעולה ואנחנו לא יכולנו לסרב לפיתוי. להבא אדע לסמוך על האינסטינקטים. אכלנו בהתחלה גם קלמרי מטוגן עם מטבל איולי. הופתעתי שמקום כמו גוצ'ה מגיש קלמארי כזה – מיימי ומעט מסכן. הזמנו גם מקרוני אנד צ'יז – עוד המצאה ספק מגעילה ספק גאונית בריטית – אך אלה לא הגיעו ומשנזכרנו כבר ריחמנו על עורקינו. נותר לי רק לחלום על האיטריות ספוגות החמאה והגבינה. פעם הבאה. המלצרית התעקשה ואנחנו לא עמדנו בפיתוי. גוצ'ה (צילום: בועז לביא)

מחלקת הקינוחים נחלקת לארבע – פנקייקס, וואפלס, סנדיי ועוגות, כולם קינוחים מעוררי חיוך. אחר התלבטות ארוכה, בחרנו בוופל עם פאג' שוקולד וגלידה. לשם שינוי, הקינוח היה החלק המהנה ביותר בארוחה, אולי משום שהוא אכן הוכן כמיטב המסורת המוגזמת והבלתי מתחכמת.

שירות ואוירה: השירות חביב ויעיל וכך גם האוירה. מצד אחד אין במקום שום דבר צורם, אך מצד שני הוא גם קצת סטרילי מדי ונטול אישיות. נדמה שדברים הם מדי "ליד" הדבר האמיתי ולא לקחו כאן את הפוטנציאל הרטרואי-נוסטלגי המתבקש עד הסוף.

למי זה מתאים: לצעירים רעבים שרוצים לבוא על סיפוקם בדרך הקלה ביותר. בשורה התחתונה: מרב הבחינות מדובר במקום חביב שעושה את מה שהוא מצהיר. עם זאת, בשל תפריט גדול ומבולבל מדי והעדר דיוק בהכנת מנות קלאסיות, נותרת המסעדה כאופציה מעט ילדותית. אולי אם היו מהדקים מעט את האוירה והתפריט והולכים עם רעיון הדיינר עד הסוף היינו נהנים יותר. חשבון

החשבון:

קלמארי מטוגן: 35 שקליםנקניקיות: 53 שקליםפיש אנד צ'יפס: 51 שקליםאנטריקוט דה פריז: 92 שקליםמיקס פירות ים: 75 שקליםשני בקבוקי גולדסטאר: 42 שקלים דמי חליצה לבקבוק יין: 30 שקליםקינוח: 35 שקלים_________________

סה"כ: 413 שקלים

גוצ'ה דה דיינר - אבן גבירול 14 ,תל אביב

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>