1. אוכל
  2. מסעדות

ושתי: הרבה כישרון, המון הבטחה

האוכל טעים ולא יקר, האווירה נעימה ושיקית, ועם קצת בטחון עצמי תגדל ושתי להיות אופציה שפויה ורעננה בנוף הקולינרי

דרוש הרבה אומץ, או משענת כלכלית משמעותית, בשביל לפתוח מסעדה בימים אלה בתל אביב. לא רק שהשוק רווי, ומסעדות נפתחות ונסגרות בלי הפסקה, אלא גם שמעל ראשינו מרחף איום המיתון הנוראי. אני לא יודעת במה משניהם ניחנה מרב דוידסון, השפית הצעירה שמובילה את המטבח בושתי, אבל בגדול נראה שההימור שלה עשוי להשתלם. בחודשים האחרונים יש תחושה שאנשים קצת מאסו במסעדות השוק למיניהן, שבחלקן הלא מבוטל הציעו אוכל משעמם ומרושל. לא שאנשים פתאום כמהים לארוחה שכוללת מנה ראשונה, עיקרית ואחרונה, ולא שמישהו מתכוון לוותר על הטעמים הים תיכוניים האהובים כל כך, אבל נדמה לי שיש איזו תפנית המבשרת על יכולת להבחין בין אוכל נטול השראה ומיומנות לבין אוכל שמאחוריו יש יד בטוחה ורצינית. ושתי, לשמחתי, שייכת לקבוצה השניה. זה לא שהאוכל כאן חף מטעויות ובעיות, אבל בניגוד לכל כך הרבה מקומות – יש מאחוריו אישיות, ויחד עם זאת הוא עדיין צנוע ופשוט. גם חלל המסעדה ואופיה מצליחים לשוות תחושה מוכרת ונעימה מצד אחד, אבל מקורית ויפה מצד שני. זה יפואי ומגניב, אבל לא אופנתי מדי, זה אקלקטי ונונשלנטי, אבל מחושב ובוגר באותה מידה. ישבנו על הבר, מתחת למנורה ענקית שנראית כמו מחבת פאייה הפוכה, והתחלנו להזמין.»ושתי - לשעות פעילות ופרטים נוספים» מרב דוידסון ברשימת השפים המבטיחיםביקורות נוספות של אושרת יקותיאל:»מסעדת יפו תל אביב: טעים וזהיר»מונטנגרו: לא שוק, מסעדה»מסעדת יונה: להזיע בכיוון הלא נכוןפותח את הארוחה. סלט פירות ים (צילום: מנחה נופה)מה אכלנו: התפריט מחולק למנות "בינוניות" ומנות "גדולות", אבל מתברר שגם בתוך החלוקה הזו יש מנות גדולות יותר ופחות. התחלנו עם סלט פירות ים קר עם אטריות שעועית. שרימפס וקלמרי טובים ועשויים היטב עורבבו עם אטריות שעועית שקופות, דקיקות ואלסטיות במידה הנכונה, כוסברה, עלי ריג'לה, שמן סומסום, סומסום שחור והרבה לימון. אני אהבתי את הסלט הזה, למרות שברור שהיה בו יותר מדי לימון. טרטר של מוסר ים סבל מאותה בעיה, רק שבמקרה שלו זה כבר היה פחות נסלח. מנה אסתטית מאוד שהכילה קוביות דג נא, אבוקדו, שעועית ירוקה פריכה, עוד פעם ריג'לה ושוב המון לימון – בתוך קונכיה יפה עשויה דף אורז פריך. בתפריט הובטח גם טוביקו (ביצי דגים מעופפים), אך בפועל לא ממש היה להם זכר. חבל, כי עומק הטעם והמליחות העדינה היו עשויים לשבור את החמיצות הבוטה. המשכנו עם "שייטל בכבישה ביתית עם פיתות קטנטנות ונשנושים". לבר הגיעו כמה צלוחיות קטנות ויפות ובתוכן דברים שונים; שייטל כבוש, פיתות מיניאטוריות חמודות להפליא, סלט שומר בכבישה עדינה, סלט עגבניות קטן ומעט חריף, עלי רוקט וחמאה. הכל היה עדין וטעים. השייטל נכבש במלח ונותר רך ובעל ארומה מתקתקה. סלט השומר והעגניות היו דוגמא למשחק מקורי אך עם זאת לגמרי פשוט עם המנה והיוו נשנוש כיפי לצד הבשר הכבוש.צלחות יפות עם דברים יפים. שייטל כבוש (צילום: מנחה נופה)בהמלצת הברמנית הזמנו "זוג סרטנים עם צ'יפס אליפות וכרוב מוקפץ בטרגון". זו היתה מנה שונה לגמרי במהותה ממנת השייטל הכבוש אך היא היתה מענגת. נדיבה, עשירה, בלתי מתנצלת אך עשויה בדיוק כמו שצריך. הסרטנים היו מתוקים והוכנו בתוך ציר ירקות עשיר, עם הרבה חמאה ויין לבן. לזה נוסף הכרוב הכבוש בטרגון שהיה בלתי מתחכם ולבבי באותה מידה.  "הצ'יפס" – למעשה פרוסות תפוחי אדמה אפוי ומטוגן שאני נהנתי מהם מאוד, על אף השומניות המוגזמת, דעתי נחלקה. לא היינו צריכים אפילו לבקש, וכשנותר רק הרוטב בקערה הגדולה, הברמנית כבר דאגה לנו ללחם לנגב איתו את התענוג.זוגות זוגות. זוג סרטנים (צילום: מנחה נופה)בשלב הזה כבר היינו די שבעים, למרות שאכלנו שלוש מנות בינוניות ורק מנה גדולה אחת. החלטנו בכל זאת לנסות עוד מנה: "פינוק נתח קצבות עם ביצת שליו". מבין כל המנות שאכלנו זו היתה הכי פחות מקורית, קורבן לטרנדים עכשוויים. פרוסות צלויות של נתח קצבים, ועליהן ביצת שליו מטוגנת, על מצע של פולנטה טובה, עם הרבה חמאה. לבקשתנו, קבילנו את המנה ללא שמן הכמהין שאמור היה להיות בה. הפולנטה, מבית היוצר של מחניודה שם עבדה בעבר דוידסון, היתה טובה אבל באופן אישי אני לא חסידה שלה – היא חנפנית מדי ועמוסה מדי. בכל זאת, זו מנה לא רעה בסך הכל. חנפנית ועמוסה. פינוק נתח קצבים (צילום: מנחה נופה)כנראה שעוגת סולת היא המלאבי החדש. היא מככבת בתפריטים רבים כרגע ועל אף החיבה הבסיסית שלי לקינוח הפשוט הזה, בחרנו הפעם במוס שוקולד, שלא היה מוצלח במיוחד; מתוק מדי, עם יותר מדי ביצה ופחות מדי אופי. ציפינו ליותר. מוס שוקולד (צילום: מנחה נופה)שירות ואווירה: הקהל במסעדה הוא ללא ספק הקהל "הנכון" עבור המקום. אופנתי אבל בוגר, אינטלקטואלי אבל לא היפסטרי, כזה שיכול לפרגן לעצמו כמה משקאות טובים. החלל קטן ולא מאיים, המוזיקה נעימה ומאפשרת שיחה. יש משהו קול ואירופאי במקום – כזה שגורם לרצות לנעול נעלי עקב ולמרוח ליפסטיק אדום. השירות שקיבלנו מהברמנית המקסימה היה טוב מאוד, אבל התחושה היתה שנושא השירות לא יציב.  אמנם האווירה הכללית היא של נדיבות ונחמדות, אבל ניכר שיש כאן עדיין קצת בלגן וחוסר בטחון. למי זה מתאים: לאנשי רוח ואמנות בשנות ה-30 וה-40 לחייהם, אבל גם לכל מי שרוצה לצאת לארוחת ערב נעימה, בלתי מחייבת, קצת אחרת וטעימה. בשורה התחתונה: למרות הניחוחות הבוסריות, יש כאן פוטנציאל למשהו עם נוכחות ואישיות ייחודיים. מורגשת יד טובה וכוונות רציניות – מבלי להיגרר לרצינות יתר, כבדות ושיעמום. האוכל טעים ולא יקר, האוירה נעימה ושיקית באופן לא כפוי, ועם קצת זמן ועוד מעט הקפדה ובטחון עצמי זו עשויה להפוך לאופציה חמודה, רעננה ולגמרי שפויה בעיר.הבטחה גדולה. שף מרב דוידסון לושתי (צילום: דנה מאירזון) החשבון (עבור שני אנשים)

סלט פירות ים: 44 שקליםטרטר מוסר ים: 34 שקליםפינוק נתח קצבים: 48 שקליםשייטל כבוש: 32 שקליםזוג סרטנים: 58 שקליםמוס שוקולד: 32 שקליםשלוש 1/3 בירה סאן מיגל: 60 שקליםסה"כ: 308 שקליםושתי - רציף העלייה השנייה 8, כיכר השעון, יפו.

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>