1. אוכל
  2. כתבות

צינון נעים: המנות שיעזרו לכם לשבור שרב

מה הקשר בין ארטיק לאורז, איך הביס מרק יוגורט רוסי קר את הגספאצ'ו, ואיזה טעם יש לגרניטת מרציפן? אם אוגוסט המהביל נושף בעורפכם, אתם חייבים לעצמכם את המנות הכי מצננות בעיר

כל שנה זה קורה: אנחנו גוררים את עצמנו דרך יולי ואוגוסט הגיהנומיים רק כדי לגלות שבוטל הסתיו, ואז נשאר משהו כמו חודש וחצי של נצח עד שהקיץ ייגמר ונפסיק להרגיש כאילו מישהו מילא את המדינה במרק אפונה לוהט. מצד שני, בזכות היותנו עם מרובת זהויות, לפחות יש לנו המון סוגי מאכלים שמשמשים ככלי נשק להפגת החום הנוראי. כך תוכלו לשבור את השרב באמצעות אביזרים חיצוניים טעימים במיוחד.

»  הקינוחים הכי מושחתים בסביבה» מסלול המאנצ'יז המושלם» הצ'יפס האמסטרדמי עושה עלייה» שלוש מנות מושחתות שחייבים להכניס לעורקים

מרציפן בגרסתו הקפואה: גרניטת שקדים בגלידריית דל-ארטה

גלידות טבעוניות מתחלקות לשני סוגים: 1. חיקוי חביב שלא באמת מדגדג את המקור. 2. סורבה. הגלידריה המשובחת בנחלת בנימין מזכירה שיש דבר כזה העונה לשם גרניטה, שלא דורש התאמות או פשרות ונוח לתפעול הרבה יותר מגלידות שנמסות על היד והחולצה תוך 0.7 שניות. גרניטת השקדים היא דוגמה מצוינת: היא מאופיינת בטעם מרציפני מטורף, שקשה להאמין שמגיע מקרח, ונטולת המתיקות הפסיכית שבדרך כלל נלווית לקינוחים בטעם שקדים. אם אתם אוהבים שקדים, סיכוי טוב שתיפלו לרגלי משקה האלים המרציפני.

כמה: 18 שקליםגלידריית דל ארטה - נחלת בנימין 11, תל אביבתודה לאלוהי המרציפן. גרניטה בגלידריית דל ארטה (צילום: דניאלה קונטיני)

היורש הראוי לגספאצ'ו: מרק יוגורט רוסי בוויקינג

כשאומרים ״מרק קר״, האסוציאציה של רוב האנשים לא תתרכז במטבח הרוסי, אבל מה אתם יודעים, גם ברוסיה יש קיץ, שלא לדבר על תיירים רעבים שמגיעים למדינות שבהן הקיץ נמשך חצי שנה, כמו ישראל נניח. בנוסף לבורשט הקר שמציעה מסעדת ויקינג, שממוקמת בלב אזור הקינון של התיירים מהצפון, ישנו מרק יוגורט קר, שמציע גרסה רוסית וטעימה מאוד למרקי היוגורט בסגנון צזיקי: צנונית, מלפפון, המון שמיר ולחם רוסי במשקל סגולי של עופרת,שיהיה משהו לצנן את הגוף ולהרגיע את הנפש לפני שיורדים על דלי של כיסונים.

כמה: 39 שקליםויקינג - בן יהודה 6, תל אביבהגרסה הרוסית לכל מה שטוב ביוון. מרק יוגורט בויקינג (צילום: אורן ברזילי)

ברד של מלאכים: פאלודה בדוכן ברחוב האצ״ל 40

אחד החוקים הכי קשיחים בעולם הקולינריה, הוא שיש יחס הפוך בין כמות המנות שמוצעות בתפריט לבין האיכות שלהן. הדוכן המפורסם שצמוד לשוק התקווה יודע להכין רק סוג מנה אחד בכל עונה: סחלב בחורף ופאלודה בקיץ, כך שיש שם מקסימום תשומת לב לכל פרט. פאלודה, שנמכר בקיץ בכל פיצוצייה בתקווה ובמעט מדי מקומות מחוץ לשכונה, הוא משקה חצי קפוא בטעם מי ורדים, שמגיע עם אטריות אורז קפואות גם כן בתוכו. כל הקפוא-מרענן-מקפיא הזה מגיע בכוסות ענק, ובעולם מתוקן היה אמור להיות המשקה הרשמי של ישראל. אוגוסט הקשה הוא הזדמנות עבורכם לתקן את העולם הזה.

כמה: 10 שקליםדוכן הפאלודה - אצ״ל 40, תל אביב

זה מוקפץ? זה ברד? זה פאלודה (צילום: אורן ברזילי)

תבשיל קפוא, בקטע טוב: ארטיק אורז וקינמון בעלמקל

בגדול, אפשר היה להכניס לכתבה כל ארטיק של ״עלמקל״, ארטיקיית הבוטיק שהייתה להיט גדול בקיץ הקודם, ותודה לאל, לא הפכה ללהיט חד-פעמי. הרעיון פשוט מאוד: בוחרים ארטיק, בוחרים ציפוי וזהו. האפשרויות מאתגרות אבל לא מוגזמות (ארטיק פורצ׳יני, נניח, שדווקא יכול היה להיות דומיננטי יותר), והמקום דואג להתעדכן בטעמים חדשים מפעם לפעם. ארטיק האורז בקינמון מומלץ דווקא בגלל שאורז בקינמון הוא מאכל חורפי מאוד, כך שזו הזדמנות להראות לאדון אוגוסט שאתם באמת לא מפחדים להסתכל לו בלבן של העיר. וחוץ מזה, הוא טעים מאוד ומוציא בהנאה את הארטיק השגרתי מהקשרו המקורי.כמה: 15 שקליםעלמקל - סלמה 49, רביעיית פלורנטין, תל אביב

סליחה מלצר, יש אורז בארטיק שלי. ארטיק אורז וקינמון בעלמקל (צילום: גל בקלו)

צינון נוסח הוואי: שילוב מקסיקני-תאי-פולינזי-יפני בפוקי

בית האוכל בתחילת אבן גבירול הפך בשבועות האחרונים לדבר הכי נכון בעיר. ככה זה כשמייבאים ארצה מנה מהוואי, שכוללת בתוכה רכיבים מהמון טרנדים שכבשו את העיר, כל אחד בתורו. המנה האקלקטית שכל כולה קלילות, מורכבת מדג נא על אורז (יש אפשרות לגרסאות צמחוניות או בריאותיות שכוללות טופו או קייל) בתוספת ירקות, רטבים וטופינגס. אם יש בליבכם אומץ ושמחת חיים, לכו על דג לבן עם מנגו, בצל, נפאלס (עלי קקטוס כבושים), חלפיניו, ווקאמה, רוטב ווסאבי, טוגראשי ואבקת נורי, שילוב מקסיקני-תאי-פולינזי-יפני שהיה יכול לגרום לדונאלד טראמפ לשבץ מהניסיון להבין את אילן היוחסים של המנה.

כמה: 38-44 שקליםפוקי - אבן גבירול 20, תל אביבמומלץ בימי שרב, פחות לדונאלד טראמפ. מנת פוקי (צילום: גל שלזינגר)

פריט חובה לצד הדרינק: אויסטר על הקרח בפרנץ׳ 57

מה עושים אם המטבח המקומי דל בהיצע המנות הקיציות שלו? שואלים ממקומות אחרים. לכן לא פלא שהטרנדים המיובאים מהשנים האחרונות כוללים את מקסיקו, תאילנד וספרד. עוד מטבח שמגיע מסביבה רותחת ומהבילה הוא מטבח הקייג׳ון מניו-אורלינס, שזוכה לכבוד ולבמה הראשית בבר הקוקטיילים פרנץ׳ 57, שעל ברנר פינת אלנבי. בתפריט: המון עץ, אווירה אינטימית (אבל לא סליזית), קוקטיילים כיפיים ומנות שעוד לא ברור למה רק עכשיו עשו עלייה, דוגמתכריך הפו-בוי האייקוני. בין כל הראויים מככב השילוב הכי טוב (וזול יותר ממקומות אחרים) של אויסטרים טריים שמגיעים ליד הקוקטייל. טיפה של תמציות צ׳ילי שמכינים במקום, סחיטה הגונה של ליים, שליקה, דרינק, ואתם מרגישים כמו דמות ממחזה של טנסי וויליאמס.

כמה: 28 שקלים לצדפה.פרנץ' 57 - ברנר 2, תל אביב

אף קוקטייל לא יהיה שלם בלעדיו. אויסטרים בפרנץ 57 (צילום: יח"צ)

מסורתי, נצחי ומנצח: מלבי דג׳אני

מדי כמה שנים עולה על נס מנה אקראית ממטבח עדתי כלשהו ומוכתרת מיד כ״הכי ישראלית״ ואז משוכפלת, מפורקת והופכת טרנדית מדי. מלבי הוא מקרה קלאסי של קינוח טורקי מסורתי, שבביצוע נכון מגיע לרמות של פטיסייר משובח במיוחד. מצד שני,  לעתים קרובות מדי הוא נוזלי מדי, לא קרמי מספיק, מתוק בטירוף ומוסתר מתחת לתועפות בוטנים. מלבי דג׳אני המיתולוגי מצליח למשוך כמויות של קונים עד לפינה היחסית-דרומית של שדרות ירושלים בדיוק בגלל שהוא יודע מה הטעם של מלבי איכותי ולא מוכן לעשות פשרות: מעט סירופ שמוגש בצד, בלי בוטנים, בלי קוקוס אבל עם גזוז. המרקם מדהים ולא דומה בכלום לכל חקייני הקינוח ״הכי ישראלי שיש״. תתחילו באחד, תסתפקו בשלושה.

כמה: 15 שקליםמלבי דג'אני - שדרות ירושלים 96, תל אביב

הבוטנים הם הסחת דעת. מלבי דג'אני (צילום: אורן זיו)

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>