1. אמנות
  2. ביקורת תערוכות

חדש במוזיאון נחום גוטמן: דינה שנהב מעמידה אותנו רגע לפני סוף העולם

חלל חשוך, סאונד של גלי ים ואווירה של אסון מתקרב - בתערוכה החדשה "תרחיש", מצליחה דינה שנהב ללכוד היטב את הרגע שלפני הקסטרופה

בימים כתיקונם, שכונת נווה צדק, שבה ממוקם מוזיאון נחום גוטמן, מחבקת בחום את המבקר ברחובותיה. הבתים המשוחזרים, הסמטאות הציוריות, בתי הקפה הקטנים – כולם משרים ריח מעורר קנאה של משהו אחר, של מקום זר, רחוק מהביצה היומיומית של חיינו. התמונה הפסטורלית הזאת מקבלת טוויסט ביום קר וגשום. הצבעוניות מתחלפת באפרוריות שמתיישבת בכבדות על השכונה, הרחובות שוקקי התיירים מתרוקנים מאדם, ובתי הקפה ממהרים לסגור כי הקליינטים שכבר כן הגיעו, מתחפרים לצד תנור הגז כבר כמה שעות, כשעל השולחן בקושי תה אחד לרפואה. במקרה, או שלא, זו הייתה התפאורה שקיבלה את פניי בביקור בסוף השבוע במוזיאון נחום גוטמן. במידה רבה, דווקא זה היה הרקע המתאים ביותר לחוות את התערוכה החדשה שמציגה האמנית דינה שנהב - תרחיש. דינה שנהב - תרחיש - כל הפרטיםלמרות דברי ההקדמה של האוצרת רונה סלע, שום דבר לא באמת יכול להכין אותך לקראת ההרגשה ששנהב מצליחה לייצר בתערוכה. החלל החשוך, הסאונד הרפטטיבי המלווה את ההליכה בין העבודות (סאונד של גלי ים שנשברים על החוף - והעבודה הראשית, שטח נטוש זרוע פחמים שחורים לפני שנשרפו) - כל אלה מייצרים תחושה קשה. במרכז העבודה הגדולה זרקור אור בודד, שבתנועתו האיטית חושף סיפור של מקום בלתי מזוהה, עכור, אפוף שממה והרס. בד בבד, נפרש בפני הצופה מרחב חידתי של מציאות נטושה. כשמחברים את הסאונד המעגלי והחשיכה, המתבונן לא יכול שלא להתמלא בתחושה חזקה שהוא נוכח ברגע שלפני התרחשות הסערה, השתיקה המצמררת שאופפת אותך לפני בוא הקטסטרופה. מרחב חידתי של מציאות נטושה. פרט מתוך "תרחיש"

העבודה "תרחיש" מפגישה את המבקר עם מצב הביניים החמקמק והמאיים של הרגע שלפני, רגע "על סף", בו הפחד מהבלתי נודע מציף את הגוף. הילדים שביקרו לצידי בתערוכה, והתלחששו ביניהם כדי להפיג את המתח שבאוויר, סיכמו את זה במילים הפשוטות ביותר: "דיכאון אמיתי". ואכן, יש בתחושה הזאת משהו מדויק. אם לדייק עוד יותר, נדמה ששנהב ממקמת את הצופה ברגע שלפני הדיכאון האמיתי. המציאות המוצגת בעבודות לא מעניקה תשובות מפורשות, לא מייצרת אמירה קונקרטית – בנוסח "היה פה כאוס" -  אלא בעיקר מעלה סימני שאלה, תחושה של חידתיות גדולה, משהו שאולי יקרה. כאן לדעתי טמון כוחה – היא מאלצת לדמיין, וממש להרגיש.ממקמת את הצופה ברגע שלפני הדיכאון האמיתי. פרט מתוך "תרחיש"

על רקע החוויה הזו מקבלות שתי עבודות הוידיאו הנוספות בתערוכה – "זוהר" ו"רחש" – פרשנות דומה. שני קטעי הוידיאו עוסקים גם הם ביחסי אדם וטבע. כפי שמציינת האוצרת, שניהם הוכנו עבור המוזיאון בשנה שעברה, לפני שאירע אסון השריפה בכרמל. העבודה הראשונה עוקבת אחר תנועתו האיטית של הירח, שבתחילת הקטע מבצבץ מצידו האחד של הפריים, ולאט לאט נע בבטחה לצידו השני, עד שנגלה במלוא הדרו. לאחר שהגיע לשיא, והתמקם במרכז המסך, הוא ממשיך את תנועתו וממהר להיעלם. הצופה, שמוצא את עצמו בתום התהליך בחושך, לבד מול הבד הלבן הריק, נותר עם התהייה הסמלית והמצמררת - האם הירח יעלה שוב?האם הירח יעלה שוב? פרט מתוך "זוהר"העבודה השנייה, המצולמת בשחור לבן, מספקת גם את הסאונד שמלווה את התערוכה כולה. בפשטות, היא מייצרת לופּ בלתי נגמר רחש גלי ים נשברים. גם כאן, אין תנועת מצלמה, אין התרחשות של מציאות קיצונית, סערה גדולה או איזה כאוס, אלא רק סיפור חוזר ונשנה, אדוות קטנות, שדווקא ברוגע, בחזרתיות ובמקצב הקבוע שלהן, סוחפות את המתבונן ומייצרות לחץ מצמרר. תחושה זו מצטרפת להרגשת אי הנוחות הכוללת, ולמחשבה שמשהו עתיד לקרות.חזרתם של הגלים מייצרת לחץ מצמרר. פרט מתוך "רחש"

התערוכה השנייה, ביקור סטודיו, ממוקמת בבניין השני של המוזיאון, ומביאה כיוון אחר של התבוננות על המציאות. הפעם, מי שעומדת במרכז היא דמותו של האמן בשעת היצירה. מדובר במיצג של אמנים מתחלפים שעתיד להימשך שישה שבועות, כשהראשונות שמציגות בשבועות הקרובים הן גילית פישר ורונית לוין. במהלך היום שתי האמניות עובדות ויוצרות במעין "סטודיו שקוף", חדרון שניתן להם בתוך חלל התצוגה של המוזיאון. לצד ההצצה שניתנת למבקר על תהליך היצירה של האמן, על הסטודיו ועל החומרים שמעניקים לו השראה לעבודתו, האמניות מקוות לייצר גם אינטראקציה וקשר ישיר עם הקהל.

במקביל לסטודיו, בחלל המוזיאון מוצגות עבודות של אמנים מתקופות ואסכולות ציור שונות, המציירים את עצמם בשעת היצירה. כך, נוצר למעשה דיאלוג בין גישות ובין תקופות, כאשר מסקרן במיוחד לבחון כיצד אותם ציירים תפסו את עצמם (על כל שאלת האסכולה שתחתיה פעלו, זרם האמנות, התקופה וכ'ו) לבין הדרך שבה תופסות האמניות הצעירות את עצמן היום. כמו כן, בסטודיו השקוף תלויות חלק מעבודותיהן הפרטיות של השתיים, מה שמחריף את הניגודיות ומחדד את השוני בין התלויים על הקירות לבין היוצרות הפעילות בחלל בהווה. דינה שנהב - תרחיש - כל הפרטיםביקור סטודיו - כל הפרטים

כרטיסים להופעות והצגות

להזמנת כרטיסים >>